ארליך, שלמה - אשרוב, שלמה

ar

ארליך, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. לפני מלחמת העולם השניה היה דיין ומו"ץ בגריבוב, Grybów, שבגליציה המערבית. ההדיר ספרים רבים של גדולי ישראל מן הדורות הקודמים. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 297-295;

ארנברג (אהרנברג), Ehrnberg אלימלך אלעזר
בן יצחק אריה (לייב) ושרה. היה חסיד בובוב. לפני המלחמה גר בגורליצה, Gorlice שבאזור קרקוב. שם כיהן כרב, ושם נספה עם אשתו וכל ילדיו, בגיל 46. אחיו הרב יהושע מנחם מנדל הצליח לעבור להונגריה עם משפחתו, ובקיץ תש"ד, 1944, עלה לרכבת של קסטנר. אחר כך היה אב"ד בתל אביב.
מקורות: דף עדות של אחייניתו ריבה אברמוביץ ביד ושם, דבר הישועה, עמ 8;

אשכנזי, Ashkenazi, Aschkenazi ,אברהם מרדכי.
נולד בתרנ"ג,1893,בבוקובינה. כיהן כרב בוואריש, Waręż, Novoukrainka,שבגליציה המזרחית. היה מקורב לתנועה הציונית. כשכבשו הרוסים את האזור בתחילת מלחמת העולם השניה הם הגלו אותו לסיביר, ושם נפטר בתש"ג,1943. אשתו רייצה היתה בתו של הרב שלום באב"ד (ע"ע). גם היא נפטרה בסיביר.
שלושה מילדיהם ניצלו ועלו ארצה אחרי קום המדינה, עם עליית הנוער.
מקורות: וונדר, א, עמ 323-322, אלה אזכרה, ג, עמ 156, פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 184, נכדתו רות גן-קגן;

אשכנזי, אשר אנשל,בן נפתלי.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בסטניסלבוב. ‏במארס 1942 ‏נפוצו שמועות על אקציה הממשמשת ובאה - חיסולם הצפוי של הבלתי כשרים לעבודה, צמצום שטח הגיטו ועוד. התגובה על השמועות לא היתה אחידה: רוב היהודים שללו את התחזית הקודרת, אך השמועות נתגשמו. בערב פסח תש"ב, 31.3.1942 , לפנות ערב, כיתרו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגיטו. היהודים גורשו מבתיהם אל החצרות וגם נחטפו ברחובות. רבים התחבאו. בתים אחדים הוצתו כדי לאלץ את המתחבאים לצאת ממקומות המסתור שלהם וכדי להאיר את שטח הגיטו. השוטרים ירו בבורחים והטילו רימונים לתוך הבתים. מספר יהודים נשרפו חיים. השוטרים גילו את האדמו"ר אנשל אשכנזי במחבוא וציוו עליו להיכנס לתוך בית בוער ברחוב בלוודרסקה, כשספר-תורה בידיו. הוא הוסיף להתפלל גם כשאחזו בו הלהבות, ולא שמט את ספר התורה מידיו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 431; פנקס הקהילות, כרך שני, גליציה המזרחית, עמ 373;

אשכנזי, חנוך העניך, בן ישראל.
נולד בתרמ"ח,1882, בבוקובינה. הוסמך לרבנות מרבה של צ'רנוביץ ואחרים. אחרי שאביו, שהיה רבה של סרט, Seret, Siret, שברומניה עלה ארצה בתרע"ג, 1913, כיהן במקומו כרב העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, והיה ממקורביו של האדמו"ר אברהם יעקב פרידמן מבויאן. בעקבות הפוגרומים שנערכו אחרי המלחמה הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, והרב אשכנזי יזם שם את ועדת החרם שפעלה כנגד מפקיעי השערים, נתמנה כ"חֵירֶם רב", וזכה להוקרה רשמית משלטונות העיר. היה פעיל באגודת ישראל, ובשנות השלושים של המאה העשרים היה חבר מטעמה במועצת הקהילה היהודית. כשכבשו הרוסים את העיר בספטמבר 1939 פעל הרבה למען הפליטים היהודים שבאו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשנכנסו הגרמנים ללבוב, ביוני 1941, היה בין שבעה האישים הראשונים שהוצאו שם להורג.
מקורות: בסוד ישרים ועדה, עמ דש (כך) – שז; אלה אזכרה, ז, עמ 307-304;

אשכנזי, חנניה יום טוב ליפא.
בן הרב יואל מסטניסלבוב,,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית,וטרסיף,Teresif,Tarachkos, Tarasowka,, שבבוקובינה. היה רב בקריניצה, Krynica Zdrój, שבגליציה המערבית. נספה בסטניסלבוב.
מקורות: וונדר, א, עמ 341;

אשכנזי, יואל.
בתרפ"ט,1929, נבחר להיות רבה של ניישטאט, Nowe Miasto Newstadt, Korczyn Nowy , שבאזור קרקוב, והיה הרב האחרון שם. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט,עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אשכנזי, ישראל, בן אשר אנשל.
היה אדמו"ר בטלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 429;

אשכנזי, צבי הירש, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ז,1897, נתמנה לאדמו"ר בסטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk. לפי אלפסי היה דומ"ץ בקניהינין-גורקא, Knihinin. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם נקרא "האדמו"ר מסטניסלב". כשנכנסו הנאצים לווינה, ב-1938 חזר לסטניסלבוב, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 429; וונדר, א, עמ 356;

אשכנזי-ויליצ'קר, Ashkenazi -Wilitchker ,יואל, בן יצחק (ע"ע).
נולד בתרמ"ח,1888. בילדותו עלה עם אביו יצחק (ע"ע) לירושלים ושם למד. חזר לסטניסלבוב Stanisławów, Ivano Frankovsk, ושם הוסמך לרבנות. התקבל כרב בטרסיף,Teresif , שבקרפטורוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה ניסה להסתתר, כי פחד שיגרשו אותו לפולין משום שהיה נתין פולני. באייר תש"ד, 1944, נספה באושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 341-339; החסידות מדור לדור, א, עמ 431;

אשכנזי-ויליצ'קר יצחק, בן יעקב הירש צבי.
נולד בתרכ"ח,1869. בתר"ן,1890, עלה לארץ עם שני בניו. בתרנ"ז,1907, נפטר חותנו, אנשל אשכנזי, שהיה רב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, והוא נקרא למלא את מקומו שם. נפטר בהושענא רבא תש"ב,1941, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: על חורבותיך סטאניסלאב: עמ 368; אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 431; וונדר, א, עמ 348, 349

אשרוב, Asherov,אברהם אליהו.
נולד בסוראז,Surazh, שברוסיה הלבנה, והתחנך בישיבת לובאביץ. בתרע"ב,1912, נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" בחברון, ומישיבת לובאביץ שלחו לארץ שבעה תלמידים כדי להניח את היסוד לישיבה הזאת. אחד מהם היה הרב אשרוב. כעבור שנתיים חזר לרוסיה הלבנה, והתקבל לרב בדריבין, Dribin Drybin,, Dribino, שבאזור ויטבסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לריגה, נודע כ"דער דריבינער רב" (הרב מדריבין), והתמחה כשוחט. היה פעיל בחוגי חסידות חב"ד בריגה, ובשבתות, בחגים ובמסיבות חב"דיות מסורתיות היה אומר דברי חסידות. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370;

אשרוב, שלמה יצחק, מאנשי חב"ד.
היה שו"ב בחרקוב. נפטר בימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 172;

טייטלבוים, שלמה - טירקל, יעקב

ti
טייטלבוים, שלמה, כנראה בנו של אשר ישעיה.
היה רבה האחרון של דוברומיל, Dobromil, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 136;

טייטלבוים, שלמה, בן ישראל יעקב יוּקל.
נולד בתרל"ה,1875. היה הדיין של גורליצה,Gorlice, גליציה המערבית, ומילא את מקומו של אביו בבית המדרש "בני אמונה וגומלי חסדים". נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: ספר גורליצה, עמ 243; וונדר, ג, עמ 136-137; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשז;

טייטלבוים, שמואל בן אליעזר, הרב מסקרישוב, Skaryszew.
נולד בתר"מ,1880. בתחילת שנות העשרים של המאה העשרים נבחר כממלא מקומו של הרב של ראדום,Radom, שבאזור ורשה. ובמשך הזמן נעשה רבה של העיר. נספה עם חיסול הגטו, באלול תש"ב, אוגוסט 1942.
מקורות: ראדום, עמ 60;

טייטלבוים, שמואל, בן שלמה.
למד בישיבת בובוב, שהוקמה בגורליצה,Gorlice, שבגליציה המערבית, וכיהן שם כר"מ. באלול תש"ב,1942, שולח לבלז'ץ, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 139;

טייכטל, ,Teichtalשמואל.
נולד בגליציה. היה דיין באנטוורפן. נספה בשואה.
מקורות: עדות בעל פה של אלימלך לרנר;

טייכר,Teicher, Taicher ,אלימלך.
קרקוב. חיבר את הספר "שערי עזרה". נפטר בת"ש.
מקורות: בוסאק, בין צללי עיר, עמ 213;

טייכר מרדכי צבי, בן אריה לייב.
נולד בתר"מ,1880. זמן מה כיהן כרבה של לשצ'וב, Łaszczów, שבגליציה המערבית. אחר כך עבר לטרנוגרוד,Tarnogród , שבאותו האזור. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט לאזור שנכבש בידי הרוסים, ומשם גורש לסיביר. נפטר בתש"ב,1942.
מקורות: טרנוגרוד, עמ 127, 316; : וונדר, ג, עמ 154-152;

טייכר, יוסף משה נפתלי, בן אריה לייב.
נולד בתרל"ה,1875. היה דיין ומו"ץ בטרנוגרוד,Tarnogród, ומתרצ"ה,1935, היה רבה של העיר. בימי השואה הסתתר בבונקר עם בני משפחתו, וכולם הוסגרו לגרמנים בעקבות הלשנה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 152-151; פנקס הקהילות, לובלין-קיילצה, עמ 252;

טייץ, Teitz,אהרן.
מתרצ"ג,1933, כיהן כרבה של דזייווינישקי, ,Dżiewieniszki שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 256;

טייץ, מנדל.
היה ראש ישיבה ביאנובה, Janova Jonava, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 214;

טיכנר, Teichner,Tichner,יששכר דב, בן אהרן.
נולד בתרנ"ו,1896. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה חזר לעירו טרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית, ושם שימש כמלמד. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 145;

טירקל, Türkel, Tirkel,יעקב, בן שרגא פייבל.
נולד בתר"ס,1900, למד בעירו טרנופול,Tarnopol ,שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עקרה משפחתו לווינה, והמשיך ללמוד עם רבנים אחרים מגליציה ששהו שם באותה העת, בהם מאיר אראק, אברהם מנחם שטיינברג, יוסף אנגל ועוד. השתייך לאגודת ישראל, אך לא היה מן הפעילים בה. בתר"ץ,1930, עבר לסחודניצה, ,Schodnica שבאותו האזור, ושם עסק גם בעסקי הנפט. בתחילת מלחמת העולם השניה עבר לסמבור, Sambor. נספה בבלז'ץ בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 107-104; זיידמן, אישים, עמ 279-275; וונדר, ג, עמ 162-163;

מילר, זאב - מיער, חנוך

mi

מילר, Muller, Muler,Miler ,זאב וולף.
זמן מה היה דיין בדרוהיצ'ין,Drohichin, Drogichin ,שברוסיה הלבנה. בתרע"א,1911, נתמנה לדיין בסרניק, Sarnaki, שבאותו האזור. נפטר בת"ש,1940.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מילר, יואל, בן הרב שמואל אהרן מלאבובה, Łabowa (ע"ע), שבגליציה המערבית.
נספה בבלז'ץ עם כל יהודי צאנז, ,Sanz, Nowy Sączהסמוכה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 226; לעהרער, א, עמ 50, 208, 211;

מילר, משה, בן נפתלי. נולד בתרל"ה,1875.
כיהן כרב בגורליצה, Gorlice, שבגליציה המערבית. תחילה עסק במסחר, ואחר כך שימש כפוסק בדיני תורה, בעיקר בדיני ממונות, ונתן שיעורים בבתי מדרש שונים. היה פעיל גם במוסדות הקהילה, ובאגודת ישראל. היה הגבאי של קופת "מעות ארץ ישראל". שולח לבלז'ץ באב תש"ב,1942.
מקורות: ספר גורליצה, עמ 25, 43, 75, 153, 167, 170 , 244, 247; וונדר, ג, עמ 842-843;

מילר, שמואל אהרן, בן נפתלי.
הרב מלאבובה, Łabowa, גליציה המערבית. בצעירותו היה ראש מתיבתא בקרקוב, ואחר כך עבר להיות רב בידליטש, Jedlicze, שבאותו האזור. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט לצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבאותו האזור. נספה בבלז'ץ.
מקורות: ספר גורליצה, עמ 168; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 226; לעהרער, א, עמ 50;

מילשטיין, Milstein,משה.
"משה'לה דער ווארשעווער". מתרפ"ט,1929, כיהן כרבה של לנין, Lenin, שבווהלין. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, הם התעללו בו. גם באותם הימים הוא לא הפסיק ללמוד. ניבא שסופם של הגרמנים יהיה מפלה ותבוסה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 266;

מימון,Maimon,אפרים.
היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61, 341; פלינקר, וארשה, עמ 160;


מינדלאייל, Mindeleil‏, שמואל אליהו.
היה מאנשי ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בלובלין, והיה הראשון שהתקרב אל ר' יצחק ברייטר (ע"ע) בפולין.נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב

מינסטר, Minsteris, Minster,Munster,הלוי, משה בנדט.
למד בישיבת סלובודקה, והיה מן האישים המרכזיים ב"כולל" שלה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 194; עדותו של אחיינו ד"ר צבי מינסטר.

מינץ, Minz, פנחס.
היה מחסידי חב"ד. היה שו"ב בקובנה, ושם ניהל את ת"ת "יגדיל תורה".
נספה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 350;

מינצברג,Minzberg,יצחק דוד, בן ירחמיאל ישעיהו.
נולד בתרס"ב,1902. גר באוסטרוב מזובייצק, Ostrów Mazowiecka, שבאזור ורשה, והיה פעיל בהקמת מוסדות החינוך של אגודת ישראל בפולין. באמצע שנות השלושים של המאה העשרים התקבל כמשגיח רוחני בישיבת חכמי לובלין. כתב הרבה בכתבי העת של אגודת ישראל, בדרך כלל בפסיבדונים. אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה עבר ללאחוה, ושם פעל עם הרבנים אושרוביץ (ע"ע) וליכטנשטיין (ע"ע) כדי להציל את היהודים. בימי השלטון הסובייטי שלח חבילות ליהודים שגורשו לסיביר. נספה בהתקוממות של יהודי לאחווה, שאירעה ב-3 בספטמבר 1942, כשהגרמנים עמדו לחסל את הגטו.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 206-200; ראשונים למרד, לאחוה, עמ 289-290, 457-458; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 261; אוסטרוב מזובייצק, עמ 571, 645;

מינקובסקי (מינקאווסקי), Minkowski, קלמן.
היה משגיח ור"מ בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 498;

מינקין, Minkin,אברהם יצחק.
למד בישיבת סלובודקה. בתרס"ז,1907, בא לאיביה, Ivye, שבווהלין, ושם קראו לו "אברהם יצחק דער פרוש", כי התמסר רק לתורה ולתפילה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הקים בעיר, עם אחרים, ישיבה. היה דיין, מו"ץ, ושוחט. נספה בעירו באב תש"א, אוגוסט 1941, אחרי שהגרמנים התעללו בו, באותו היום שבו נטבחה שם האינטליגנציה היהודית.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 199-198; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 118;

מיער, (מאיר, מייער), Meir,Mier, Meier,חנוך העניך, דב, בן יוסף דוד.
נולד בתרמ"ד,1884, בסאסוב, Sasów, שבגליציה המזרחית. בתר"ס,1900, עבר לסיגט, Sighet, שבטרנסילבניה. בתרס"ד,1904,חזר לסאסוב, ושם נתמנה לאב"ד. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהחזית היתה באזור מגוריו, לא רצה לעזוב את עירו, ולזמן מה ברח אל היערות שבסביבה. אחרי המלחמה התיישב בלבוב, ועם הרב אריה לייב ברודא לחם במפקיעי השערים שם. בראשית שנות העשרים סייע לצעירים יהודים שהשתמטו מן הצבא הפולני, ולכן נאלץ לברוח בתרפ"ג,1923, לקרצקי, Kerecki, שבקרפטורוס. שם נבחר לרב העיר והגליל, והיה האדמו"ר מאולסק-סאסוב. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה ברשימה של נתיני פולין שעמדו להיות מגורשים לפולין,אך הצליח להתחמק מממנה. נמלט לסאטמר,Sătmar, Satu Mare,Sakmir, שבטרנסילבניה, שאז השתייכה להונגריה, ושם נפטר בחשון תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ג, עמ 870-867; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תרלח-תרלט;