הלשטוק, אברהם - הנקין, מרדכי

ho

הלשטוק, Halstok, Holzstok(האלשטוק, הולצשטוק), אברהם יצחק
בן האדמו"ר יחזקאל מאוסטרובצה, שבאזור לובלין (ע"ע). בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בסנדומיירז'-צוזמיר Sandomierz, Zuzmitr, שבגליציה המזרחית. לפי ספר הזכרון לאפט- אופאטוב ניסו להשפיע שם על הבישוף של העיר שיחביא אותו עד סוף המלחמה. זה הסכים, אך הרבי לא רצה לעזוב את היהודים ולהציל את עצמו. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 111, 112; אלה אזכרה, ד, עמ 56; אפט אופאטוב, עמ 231; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קע"א;

הלשטוק, אלימלך, בן האדמו"ר יחזקאל (ע"ע) מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבמחוז קייעלץ.
נולד בתרס"ה,1905. ניהל את הישיבה באוסטרובצה, ועם זאת חי חיי סיגוף. אחר כך כיהן כרבה של נשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. היה רבה האחרון של גראבוב, Grabów, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם השניה עזב את עירו ועבר אל אביו באוסטרובצה. נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 121-117; אלה אזכרה, ד, עמ 56; ספר אוסטרובצה – לזכרון ולעדות, עמ 111, 112; הקהילות, לודז' והגליל, עמ 84; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,ב, עמ קע"א;

הלשטוק, יחזקאל, בן מאיר יחיאל.
האדמו"ר האחרון מאוסטרובצה,Ostrowiec, שבאזור לובלין. נולד בתרמ"ז,1887. בנעוריו שהה זמן מה אצל ר' דוד משה פרידמן, האדמו"ר מצ'ורטקוב. בערך בתרס"ו,1906, נתמנה לרב באינוולודז', Inowłodz, שבאזור לודז'. אחר כך עבר לנשלסק, Nasielsk, שבאזור ורשה. בתרפ"ח,1928, נתמנה לרב ואדמו"ר באוסטרובצה, והקים שם את ישיבת "בית מאיר", על שם אביו. כשכבשו הגרמנים את פולין שהה בוורשה. באמצע ת"ש, 1940, העבירו אותו החסידים בחשאי לאוסטרובצה, Ostrowiec, במכונית של הצלב האדום. הוא סרב לשתף פעולה עם היודנראט, וכעבור זמן מה העבירו אותו החסידים לסנדומיירז'. שם נספה בטבת תש"ג.
מקורות: ספר אוסטרובצה - לזכרון ולעדות, עמ 97, 115-109, 117-116, 286, 309, 327; אסטראווצע, עמ 182; אדמו"רים, עמ 121-117; אלה אזכרה, ד, עמ 57-47; אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 53; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קע-קעא;

הלשטוק, יעקב הלוי, בן יחזקאל (ע"ע).
היה אב"ד באוסטרובצה, Ostrowiec,שבאזור לובלין, ורבה הצעיר של העיר. נספה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 233; ספר אוסטרובצה, עמ 112; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קעא;

המבורג Hamburg (האמבורג), דב בער.
נולד בתרע"ו,1916. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רנב;

המבר, זאב.
מתר"ע, 1910, היה דיין בפודהיצה ,Podhejce ,שבגליציה המזרחית.נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90;

המרלינג, Hamerling חיים יהודה לייב, בן יוסף.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ח,1898, בא ללופאטין, Łopatyn, שבגליציה המזרחית, כרבם של חסידי בעלז. באותה העת היתה שם מחלוקת עזה בין חסידי בעלז וחסידי הוסיאטין, ובה נתקפחו חיי אדם. בסוף הוסכם שהרב המרלינג יכהן שם כרב, אך לא על חשבון הקהילה. ולכן פתחה שם אשתו חנות לפרנסתם. אחרי תרע"ד,1914, נשאר הרב המרלינג כרבה היחיד של העיר. בין תלמידיו שם היה חנוך ילון, מנקד המשנה שבתשכ"ב, 1962, קיבל את פרס ישראל. אחרי הצהרת בלפור נשא דרשה אוהדת לרגל המאורע. בראש השנה תש"ג ציוו הגרמנים להסגיר את כל הקשישים שבקהילה. אנשי היודנראט התייעצו עם הרב המרלינג, והוא פסק שלא להסגיר אותם. אנשי היודנראט החליטו על איסוף חירום של דברי ערך כדי לשחד בהם את הגרמנים, והגזירה הוסרה לזמן קצר. נספה בתש"ב.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ראדיחוב, לופאטין והסביבה, עמ 11, 32-32, 183, 197-198, 223-220, 315-312,334, 507, 640; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 299, 300; וונדר, ב, עמ 685-586;

המרלינג, עקיבא.
היה ראב"ד בקרוסנו, Krosno. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוסנו בבית העדּות, ניר גלים;

המרלינג, פנחס, בן יוסף צבי.
נולד בתר"ל,1870. עשרות שנים היה אב"ד בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. ידע פולנית, והיה ממונה על רישום הנישואין בעירו, ובתו עזרה לו בזה. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הגרמנים את יהודי העיר מזרחה, אל מעבר לנהר סאן. על נסיבות הירצחו שם, בתחילת ת"ש,1939, יש כמה גרסאות.
מקורות: ספר ירוסלב, עמ 184; וונדר, ב, עמ 687-688;

הנדל, Hendel דוד.
היה רב במאקוב מאזובייצק, Maków Mazowicki, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 482 ברשימת הנספים;


הנקין, Hankin,מרדכי דוד.
כיהן כרב בפונאמון,Penemune,שבליטא. היה רבה האחרון של שדובה, Šeduva,, שבאותו האזור. נספה באוגוסט 1941 עם רבים מבני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 497, 657; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 1, 208; אשרי, חורבן ליטע,עמ 336; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

טברסקי, וולוולה - טברסקי, נחום

tv

טברסקי, וולוולה-זאב, בן יעקב לייב, "הרבי מטריסק".
משושלת טשרנוביל-טריסק. היה אדמו"ר בקובל, Kowel, שבווהלין. כשכבשו הגרמנים את העיר הם ציוו עליו להתייצב בפני המפקד של העיר. הוא הצליח להסתתר זמן מה. כשגילו אותו הגרמנים הם אסרו אותו, עינו אותו ואחר כך כרתו את ראשו, והציגו אותו בחלון הראווה של הקואופרטיב האוקראיני בעיר. שם הוא היה מונח כמה ימים.
מקורות: אדמו"רים, עמ 203; אלפסי, עמ 67; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163; פנקס קאָוועל, עמ 84, 110;

טברסקי, זאב
בן מרדכי יוסף מזלטופולהZlatopol, , שבגליציה המזרחית. מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בלוביטש, Łowicz , ובקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 71;

טברסקי, חיים יצחק, בן אברהם יהושע השל.
האדמו"ר מלויאב, [Lojowa.[1 נולד בתרמ"ו,1886. בתקופה הסובייטית גר בקייב, שבאוקראינה,ונהג בה אדמור"ות בסתר. בתרפ"ו,1926, השתתף בועידת הרבנים בקורוסטן,Korosteń, Iskorost שבאוקראינה. בתרצ"ז,1937, הגלו אותו הסובייטים לסיביר. כך לפי וונדר. לפי גרינבוים לקזכסטן, ושם גווע בכלא בכ"ד בניסן תש"ג, 1943, אחרי שצם בכל ימות הפסח כדי שלא יכשל באכילת חמץ.
מקורות: וונדר, ג, עמ 10-11; גרינבוים, רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם, עמ 27;

טברסקי, יוחנן, בן האדמו"ר משה מרדכי מלובלין (ע"ע).
שימש כרב בהרוביישוב, Hrubieszów שבגליציה המזרחית. היה גם משורר, ופירסם את שיריו בפסיודונים. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם ציוו על היהודים לשלם להם סכום כסף גבוה מאוד ככופר נפש. כשלא עלה בידם לאסוף את הכסף הטילו הגרמנים את האחריות לכך על הרב טברסקי. הוא נמלט לאחד הכפרים הסמוכים, ושם רצחו אותו הגרמנים בכסלו ת"ש, דצמבר 1939.
מקורות: פנקס הרובישוב, עמ 408, 614; אדמו"רים, עמ 221; לובלין, עמ 554; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 151; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסב;

טברסקי, יצחק מנחם נחום
בן האדמו"ר מרדכי משפיקוב,,Spikov גליציה המזרחית. נולד בתרמ"ח,1888. בתרס"ט,1909, עבר לבעלז, ואחרי פטירתו של אביו הוכתר לאדמו"ר משפיקוב. היה חתנו של האדמו"ר יששכר דב רוקח מבעלז. בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע לברלין. בתרע"ד-תרפ"ט, 1929-1914, היה אדמו"ר, אך ויתר על התפקיד הזה. מתרפ"ג,1923, (כך לפי אלפסי. לפי אלה אזכרה מתרפ"ז,1927) היה רב בראווה רוסקה, Rawa Ruska,שבאותו האזור. ובסתר עסק גם בקבלה. ייצג את בית בעלז בוועדי הרבנים הכל ארציים בפולין. כשנכנסו הגרמנים לאזור, בקיץ 1941, הם התעללו בו. הוא דחה את האפשרות שהוצעה לו להימלט, ובחר להישאר עם בני עדתו. נספה בבלז'ץ בתש"א,1941. לפי אלה אזכרה בתש"ב.
מקורות: אלפסי, עמ 71; החסידות מדור לדור, א, עמ 131; אלה אזכרה, ד, עמ 136-132; ספר זכרון לקהילת ראווה-רוסקה והסביבה, עמ 79-80, 89-90; וונדר, ג, עמ 14-16;
הרב יצחק מנחם טברסקי (ראשון משמאל) רבה של ראווה רוסקה במריינבד צ'כסלובקיה יחד עם האדמור מבלז

טברסקי, מנחם נחום
בן האדמו"ר יעקב אריה לייב, משושלת טשרנוביל-טריסק. לפני מלחמת העולם השניה גר בוורשה. כשכבשו הגרמנים את פולין חזר לטריסק,Trisk, Trijsk, שבווהלין, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי, כי היה סבור ששם מכירים אותו פחות, וכך יוכל להינצל. לפי אחת הגרסאות נספה בטריסק, ולפי גרסה אחרת בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 204-203; אלפסי, עמ 71. החסידות מדור לדור, א, עמ 124;

טברסקי, מנחם נחום אברהם
בן מרדכי יוסף מזלטופול-ורשה. נולד בתרנ"ד,1894. נספה בתש"ד, 1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 133;

טברסקי, משה
בן אהרן אלימלך שניאור זלמן מקרוסנו, Krosno, שבגליציה המערבית. נולד בתרנ"ה,1895, ומתרפ"ד,1924, כיהן שם כאדמו"ר. כשנכנסו הגרמנים לאזור נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי. אחרי שנכנסו הגרמנים לאזור, ביוני 1941, גורש למחנה יאנובסקי שבלבוב, ולפי אחת העדויות השגיח שם בפסח תש"ג,1943, על הכשרת תנור לאפיית מצות. נספה באותה השנה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 23-20; החסידות מדור לדור, א, עמ 151; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 331;
אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רעז;

טברסקי, משה, בן ברוך (ע"ע).
זמן מה היה סוכן ביטוח, ואחר כך היה רב בלובימול, Luboml, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: עיירתנו סטפן, עמ 66;

טברסקי, משה מרדכי
בן האדמו"ר יעקב אריה לייב משושלת טשרנוביל-טריסק. נולד בתרל"ז, 1877. בתרע"ח,1918, נעשה אדמו"ר בלובלין, והיה ידוע בשם "דער טריסקער" (הטריסקאי, על שם העיר, טריסק, Trisk, Trijsk, שבווהלין, שממנה בא). עונה בידי הנאצים בלובלין. דחה את הנסיון להעביר אותו ואת בני משפחתו לשווייץ. נספה באייר תש"ג,1943, ביער קרמפיץ, שבסביבות לובלין.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 122; אדמו"רים, עמ 203, 223-221; לובלין, עמ 222-221; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסב-שסג;

טברסקי, ניסן יהודה לייב, בן דוד.
נולד בתרמ"ג,1883. משושלת טשרנוביל. היה אדמו"ר בקיילצה, Kielce, Keltz. בימי מלחמת העולם הראשונה הגלו אותו הרוסים לרוסיה, כבן ערובה, וכששיחררו אותו כיהן כרב באחת השכונות בקייב. בתרפ"א,1921, הצליח לחזור לפולין, והתיישב בזמושץ, Zamość, ואחר כך בקרקוב. התפרסם בניגונים היפים שחיבר.נפטר בקרקוב באייר ת"ש,1940, אחרי שהנאצים עינו אותו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 130; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 492; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תע; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 213;

טברסקי, נחום, בן יעקב אריה לייב.
זמן מה התגורר בשפיקוב,,Spikov שבגליציה המזרחית. אחר כך לוורשה, ושם ריכז סביבו עדה של חסידים. כשכבשו הגרמנים את ורשה עבר לטריסק, Trisk, Trijsk, שבווהלין, שבאותה העת היתה תחת הכיבוש הרוסי ובה גרו רבים מבני משפחתו.
לפי אחת הגרסאות נרצח שם, ולפי גרסה אחרת נרצח בוורשה בתש"ג.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תז;

[1] האדמו"ר מלויאב, לפי Where Once We Walked, הקהילה הזאת, אינה נמצאת ברשימות של U.S. Board of Geographic Names.

פיינגולד ,ישראל - פינטר, מאיר

fi

פיינגולד, Feingold,ישראל.
היה לו בית מדרש בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 45;

פיינזילבר, Feinzilber,שלמה הלוי, בן אהרן יוסף.
נולד בתרל"א,1871. לפי "יהדות ליטא, תמונות וציונים", בכסלו תר"ל,1869. הוסמך להוראה בידי ר' יצחק אלחנן ספקטור ור' חיים סולובייצ'יק. תחילה כיהן כרב בטרוקי, Troki, שבליטא. בתרס"ד,1904, הוכתר כרבה של וֶקשנה, Vekshnya, שבאותו האזור. באותה השנה הוציא לאור את ספרו "נשמת חיים" על הלכות מילה, שנדפס בירושלים בהוצאת ישיבת "עץ חיים", בהשתדלותו של הרב שמואל חיים סלנט. בימי מלחמת העולם הראשונה גורש עם בני עדתו לרוסיה, ונתמנה לרב בבית הכנסת הגדול במינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה. בתר"ף,1920, חזר לווקשנה, וכעבור ארבע שנים עבר לקֶיידאן, Kedainiai, שבליטא,ושם יסד ישיבה. בתרפ"ד,1924, נבחר כרבה של העיר. שנים רבות היה נשיא אגודת הרבנים בליטא, וחבר מרכז "יבנה". כשכבשו הגרמנים את פולין עברה ישיבת מיר לחלק שנכבש בידי הרוסים, והשתכנה בקיידן. הרב פיינזילבר עזר מאד לתלמידיה. נרצח בידי ליטאים בקיידן, באלול תש"א, אוגוסט 1941. מסופר שהלך אל מותו בראש בני קהילתו, וספר תורה בידו.
מקורות: פנקס פרוז'אני והסביבה -עדות וזכרון לקהילות שהושמדו בשואה, עמ 439-438; אלה אזכרה, ב, עמ 235-232; יהדות ליטא, ב, עמ 77; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 135, 271, 272, 586; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 123, 232; פנקס פרוזשענה, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 357; אשרי, חורבן ליטע, עמ 289-290; קרטוז-ברזה, עמ 149-150; רבני ברית המועצות , 1939-1991;

פיינצוייג, Feinzweig, וועלוול.
בתרצ"ט,1939, היה מועמד להיות דיין במאקוב מזובייצק, Maków Mazowiecki, שבאזור ורשה. אך בתפקיד הזה זכה חתנו של הדיין הקודם. בתרצ"ז, 1937,נתמנה לרבה של חוז'לה, Chorzele, Chorzel, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 394; פנקס הקהילות פולין כרך רביעי,וארשה והגליל, עמ 228;

פיינר,Feiner,יוסף. נולד בתרכ"ז,1867.
למד בפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז', ובגיל צעיר הוסמך לרבנות. אחרי נישואיו עבר ללודז', וזמן מה כיהן כ"רב מטעם" באלכסנדר, Aleksandrów Łódzki, הסמוכה. אחר כך היה עוזרו של הרב אליהו חיים מייזל. הוא היה איש הקשר עם השלטונות, והיה מופיע בבתי המשפט הממשלתיים. היה רב צבאי בדרגת אלוף משנה, ודאג לחיילים היהודים. בימי מלחמת העולם הראשונה טיפל בפליטים היהודים שהגיעו לעיר בעקבות הקרבות שהתחוללו באזור. כשפרצה מלחמת העולם השניה ושלטונות פולין ברחו מזרחה, רצו אנשי הכמורה הקתולית להוציא אותו מן הגטו והעמידו לרשותו מכונית, אך הוא סרב לקבל את הצעתם, כי לא רצה לעזוב את בני קהילתו. משעה שהרב ד"ר שמחה טרייסטמן (ע"ע) עבר מלודז' לוורשה, בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, ועד הגירוש הגדול שהיה שם בתש"ב, 1942, עמד בראש הוועד של הרבנים בלודז' - ועד הרבנים אצל זקן היהודים בגיטו ליצמנשטת[1] - שהתקיים על יד היודנראט, שבו היו חברים גם אליעזר ליפשיץ (ע"ע), יוחנן ליפשיץ (ע"ע) זליג רוזנשטיין (ע"ע), שמואל דוד לסקי (ע"ע), אהרן בורנשטיין (ע"ע), עקיבא אייגר (ע"ע), אליהו פליישהקר (ע"ע), שמחה בונים אוברבוים (ע"ע), נחמיה אלטר (ע"ע), שלמה יאקובוביץ (ע"ע), משה דוד דומב (ע"ע), והרשל פישהוף (ע"ע), שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. עסק בחלוקת כרטיסי מזון. נספה, כנראה, באלול תש"ד,1944.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242-241. אלה אזכרה, א, 202-196; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 31, 57; לאָדזשער געטא, עמ 455; ספר אופוצ'נה, עמ 29;

פיינשטיין, משה.
למד בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. לצד פרנסתו מייצור יין עסק בהעתקת מאמרי חסידות חב"ד, והיה האחראי על הספריה של האדמו"ר הריי"ץ באוטבוצק באוטבוצק , ,Otwock שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה, שבועון בית משיח באינטרנט;

פייפר,יהודה.
היה רבה האחרון של ריקי, Ryki, Rike, שבאזור לובלין. נפטר בשואה וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 551;

פייפר, הרב ד"ר צבי הירש.
היה מטיף בבית הכנסת של הנאורים בקרקוב. כתב מאמרים בעיתון הציוני בשפה הפולנית נובי דז'יינניק. נספה בשואה.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 349;

פילובסקי, Pilowski,דב בר.
קרמרמן מציין שלפי דבורז'צקי הוא חי בגטו וילנה עד חיסולו, ושלפי קצ'רגינסקי נספה בטרבלינקה. היה במשלחת הרבנים, שכללה גם את הרבנים מנחם מנדל זלמנוביץ (ע"ע) ויצחק גוסטמן,[2] שאחרי האקציה של "השיינים הצהובים" הלכה אל יעקב גנס ותבעה ממנו שלא להסגיר יהודים לגרמנים.[3]
מקורות: קרמרמן, עמ 85;

פיליטינוב (פיליטינהוף,פולטינוב),Pilitinow,Pilitinhof, Poltinow,אברהם.
נולד בתר"מ, 1880.שימש בהוראה בטרוסקוב, Truskava, וישטיניעץ, Wisztyniec ודאטנובה,Datnova , שבליטא. היה מו"ץ בווילקובישק, Vilkaviškis, שבאותו האזור. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 233; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 302;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פין, Fin ,ישעיהו יודל.
נולד בתרס"ט,1909. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רפט;

פינטר, Pinter,אברהם, בן חיים שהיה אב"ד בבוקובסק, Bukowsko, שבגליציה.
כשעבר אביו לווינה, באמצע שנות העשרים של המאה העשרים, הוא מינה אותו להיות רבם של חסידי צאנז בעירו. גם ניהל שם ישיבה. נספה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 46;

פינטר, מאיר,
היה ראש ישיבה בקרוסנו, Krosno, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוס בבית העדּות, ניר גלים;

[1] ...ליצמנשטת, כך אצל טרונק.
[2] הרב יצחק גוסטמן, שרד מן השואה, ואחרי השיחרור היה רבה של וילנה.
[3] שלא להסגיר יהודים לגרמנים. בעניין זה ע"ע מנחם מנדל זלמנוביץ, לעיל.

פירר, שלמה - פכטר, חיים

fi

פירר, שלמה, בן שמואל (ע"ע).
היה יד ימינו של אביו בקרוסנו, לעת זקנתו. נספה בשואה.
מקורות: לוח זכרון לבניו ולחתניו של הרב שמואל פירר מקרוס בבית העדּות, ניר גלים;

פירר, שמואל, העילוי מסנקובה, Sękowa. גליציה המזרחית.
נולד בתרכ"ג,1863. בתרמ"ג,1883, נתמנה כרבה של מילוֹבקה, Milówka, שבאזור קרקוב. בתרס"ג,1903, השתתף בכנס הראשון של רבני מערב גליציה. בתרס"ח,1908. לפי ספר לאנצוט בתרס"ד,1904. נבחר לרב ואב"ד בקרוסנו, ושם כיהן שלושים וחמש שנים. היה מומחה בדיני ממונות, וסוחרים רבים באו להתדיין בפניו. היה חבר ב"שלטון הרוחני" של ישיבת חכמי לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה עבר לגליציה המזרחית שנכבשה בידי הרוסים, ושם נדד כשנתיים בעיירות שונות, ועסק בתורה ככל שהתנאים אפשרו את הדבר. כשכבשו הגרמנים את האזור חזר לקרוסנו, ושם נספה בחנוכה תש"ג, דצמבר 1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 75-73; ספר גורליצה, עמ 156-154; לאנצוט, חייה וחורבנה של קהילה יהודית, עמ 66; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 245, 329, 331;

פירשטמן, Firstman, , Firshtman ישראל דב הכהן.
היה העורך של הירחון "אונזער גייסט" (הרוח שלנו) ביידיש ובעברית. נספה בשואה.
מקורות: טומשוב לובלסק, עמ 192-191;

פיֶרשטיין, Fierstein,Foierstein,אהרן.
נולד בתרפ"ב,1922. למד בישיבת בובוב, Bobowa, שבגליציה המרכזית, ונסמך להוראה. היה שוחט ברבקה, Rabka, שבאזור קרקוב. נספה במחנה פלאשוב, Płaszów, שעל יד קרקוב.
מקורות: וונדר, ד, עמ 76;

פיש,Fish ,יוסף אשר זליג הלוי, בן נחום מאיר.
משושלת קוצק. כיהן כרב בגרובוב , Grubów
, Grybów ובסטריקוב, Stryków, שבאזור לודז'. מתרצ"ט,1939, מילא את מקומו של דודו יוסף. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 402; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קלז;

פישהוף, Fishof,הרשל.
בזמן הכיבוש הנאצי היה בגטו לודז' בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נספה בשואה.
מקורות: לאָדזשער געטא, עמ 455;

פישמן, Fishman,חיים שמואל.
נולד בתרל"ד,1874, באחת העיירות בווהלין. כיהן כרב בבית הכנסת 'קהילת יעקב" באודסה. בתרצ"ח,1938, אסרו אותו הרוסים, ובתרצ"ט,1939, הם רצחו אותו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פישקין, Fishkin,יחיאל.
היה רבה של אלסיאד, Olsiad, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: ליטע, I, עמ 1884;

פישר,Fisher , יוסף.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בטריסטינה, Tristianne, Trestina, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 363;

פישר, צבי מתתיהו.
בסוף שנות העשרים של המאה העשרים נתמנה לרבה של זאביה, Żabie, שבגליציה המזרחית. היה רבה האחרון של העיר. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 189;

פכטר,Pechter,אלתר, בן יהודה.
היה אדמו"ר בדמביץ, Dębica, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 89;

פכטר, חיים, בן יהודה.
היה אדמו"ר בגורליץ, Gorlice, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 80;