האבר, זאב - האגר, יחיאל

ha

האבר ,Haber זאב.
היה רב ומו"ץ בפודהיצה, Podhajce, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 440;

האגר (הגר), Hager ,אברהם יהושע השל, בן יוסף דוד.
נולד בתר"ל,1870. כיהן כרב בדאמיטש, ,Demycz שבגליציה המזרחית. ידע היטב פולנית והונגרית, והתפרנס מרישום הלידות, הנישואין והפטירות בשביל השלטונות. בסוף ימיו עבר לזבלוטוב באקציה הראשונה הצליח להתחבא, אך כשראה שבני עירו מובלים לטבח יצא מן המחבוא. קצין הונגרי שראה שהוא מדבר הונגרית רהוטה רצה להציל אותו, אך הוא סרב נספה בחנוכה תש"ב.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 228; זבלוטוב, עיר ומתים, עמ 131; וונדר, ב, עמ 11;

האגר, ברוך, בן האדמו"ר מנחם מנדל.
נולד בתרס"ח,1908. מילא את מקומו של אביו באויבער וישוא Ober Wishu, Vişeu de Sus , שברומניה. בימי מלחמת העולם השניה עזר הרבה ליהודים שנאסרו בידי המשטרה ההונגרית. כשנכנסו הגרמנים לאזור, במארס 1944, הם העלילו עליו שזייף את רישומי הלידות של היהודים, ואסרו אותו. לאחר מאמצים רבים העבירה אותו המשטרה ההונגרית לבית החולים בבודפשט. הוא ידע שהראשונים למשלוח לאושוויץ יהיו החולים, ולכן הוברח לגרוסורדיין, Grosswardein, Oradea, שבטרנסילבניה. שם הסתתר בבונקר אצל דודו הרב חיים מאיר האגר (שעלה ארצה). הגרמנים גילו את הבונקר ושילחו אותו לאושוויץ. שם נספה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שסח; עדות בן דודו יהושע האגר-לאו מירושלים;

האגר, חיים, בן משה.
נולד בתר"ס,1900. בתרפ"ה,1925, נבחר במקום אביו להיות רבה של קוסוב,Kosow , שבגליציה המזרחית, והיה האדמו"ר האחרון שם. לפני המלחמה ביקר בארץ, התכונן לעלות, ועמד להשקיע כאן סכום כסף נכבד, אך חסידיו הניאוהו מכך. מ-1940 עד אוגוסט 1942 גר בקולומיה,,Kolomea שבגליציה המזרחית. החסידים ניסו להבריח אותו להונגריה, אך הדבר לא עלה בידם. נספה בלבוב בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 35-34; אדמו"רים, עמ 91-90; אלפסי, עמ 112; מדור לדור, א, עמ 223; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקלט-תקמ;

האגר, חיים, בן משה.
נולד בתרנ"ג,1893. היה רב ואדמו"ר בזבלוטוב, Zabłotów , שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בתר"ף,1920, חזר לעירו. בתרצ"ח, 1938, ביקר בארץ ורצה לגור בה. לפי אדמו"רים, עמ 90, הכוונה לחיים האגר, האדמו"ר מקוסוב. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם גילחו את ראשו, והעבידו אותו כפועל בכביש. נספה בחשון תש"ג, 1942, ברכבת שבה הובל מקולומיה ללבוב. לפי אדמו"רים, שם, הכוונה לחיים האגר, האדמו"ר מקוסוב.
מקורות: אלפסי, עמ 114; וונדר, ב, עמ 34-33; זבלוטוב, עיר ומתים, עמ 134; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקלט;

האגר, יוסף, בן מנחם מנדל.
נולד בתרל"ח,1878. אשתו יוכבד היתה בתו של האדמו"ר יצחק קוטן מטיסמניץ, Tyśmienica, ונקראה "יוכבד המשכלת". היא עסקה הרבה בפעולות צדקה וחסד. בתרס"ד,1904, נתמנה לאדמו"ר. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לווינה. אחרי המלחמה חזר לטיסמניץ, ובתרפ"ו,1926, הוכתר כרבה הרשמי של העיר. ביתו היה בית ציוני, ושני בניו היו פעילים בתנועת המזרחי. בזמן הכיבוש הסובייטי, כשהשלטונות חיסלו את מוסדות הדת בעירו והוא נותר ללא פרנסה, תמכו בו כמה מבני עירו. כשכבשו הגרמנים את האזור גורש לסטניסלבוב, Stanisławów , Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: טיסמעניץ, ספר יזכור, עמ 54-52, 118, 124, 177-176, 223;

האגר, יחיאל מיכל, בן ברוך.
נולד בתרל"ב,1872. בתרנ"ה,1895, נעשה אדמו"ר בהורודנקה, Horodenka,שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ואחר כך היה אדמו"ר בצ'רנוביץ (אז רומניה-בוקובינה. היום אוקראינה). בסוכות תש"ב,1941, נכלא בגטו צ'רנוביץ, וגורש לטרניסטריה. הוא יכול להתחמק מן הגירוש, כי היה לו דרכון פולני, ובאותה העת גורשו לטרנסניסטריה רק היהודים שהיו אזרחי בוקובינה ובסראביה, אך הלך מרצונו, כי לא רצה לעזוב את שאר בני משפחתו. שם נפטר בכסלו תש"ב, והובא לקבר ישראל . בנו הרב ברוך שנספה בשואה היה נשיא המזרחי בבוקובינה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 42-43; ספר הורודנקה, עמ 66, 230, 249, 343, 398; אדמו"רים, עמ 125-134; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ ריד;

מארילס, אלעזר - מה יפית, שמחה

ma
מארילס, אלעזר, בן שמעון.
ירוסלב, Jarosław, גליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקע בברלין, ושם כיהן כאדמו"ר מירוסלב. ב-1938 גרשו הגרמנים אותו ואת שאר היהודים אזרחי פולין שחיו בגרמניה לזבונשין, Zbąszyń, שבאזור פוזנן בפולין, ומשם חזר לעירו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 168;

מארילס, ישראל, אריה לייב, בן שמעון.
בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לווינה. אחר כך חזר לגליציה, והיה אדמו"ר בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 168; החסידות מדור לדור, א, עמ 355; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקפה;

מארילס, מנחם בנימין, בן דוד.
מתרצ"ח,1938, מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 168; החסידות מדור לדור, א, עמ 356; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ פא;

מארק, Mark,אברהם יעקב.
נולד בתרמ"ד,1884, באיסטריקIstrik , שבגליציה המזרחית, ובגיל עשרים הוסמך לרבנות בידי הרב בנימין וייס מצ'רנוביץ. למד בבית המדרש לרבנים בווינה וסיים אותו, ובאותה העת למד באוניברסיטה של וינה, וקיבל תואר ד"ר לפילוסופיה. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש כעוזרו של הרב בלינץ שבאוסטריה, וכרב במחנה שהיה על יד העיר ובו היו הרבה פליטי מלחמה יהודים מגליציה ובוקובינה. מתרע"ח,1918, עד תרפ"ו,1926, שימש כרב בביאלה,Bielsko-Biała, שבגליציה המערבית-שלזיה, וכמורה לדת היהודית בבתי הספר התיכוניים. באותה השנה נבחר כרבה הראשי של צ'רנוביץ. היה חבר בהנהגת המזרחי ברומניה. כשפלשו הגרמנים לצ'רנוביץ ביולי 1941, הם אסרו אותו ועינו אותו. הם הביאו אותו אל הגג של בית הכנסת, כדי לחזות בשריפתו, ואחר כך ירו בו. על כך העידה אלמנתו במשפט אייכמן.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ג, עמ 304-305; יעקב גלר, העמידה הרוחנית של יהודי רומניה בתקופת השואה, עמ 77, 117, 330, 348; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 77; רבני ברית המועצות 1939-1991;

מגיד, Magid, קלמן, בן אליעזר.
נולד בתרל"ד,1874. לפי אשרי בתרל"ב,1872. למד בישיבות סלובודקה וטלז. בתרס"ב,1902, נבחר כ"רב מטעם" בארמיאנסקArmyansk, , שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם הראשונה פעל במסירות נפש להצלת יהודים. אחרי המהפכה הבולשביקית חזר לליטא, ושימש כרב בקרוז',Kražiani . היה בנשיאות אגודת הרבנים בליטא ומראשי המזרחי בליטא. ניסה לאחד את המזרחי עם אגודת ישראל. בכנס האחרון של איגוד רבני ליטא, שהתקיים ב- 1940, נבחר לנשיאות. היה רבה האחרון של ואקשנה, Vekshna, שבליטא. הגרמנים התעללו בו ואילצו את הרב מיכאל בלוך (ע"ע) לשפוך על ראשו דלי מים. נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, ב, עמ 66; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 273; אשרי, חורבן ליטע, עמ 261; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מגידסון, Magidson, יצחק.
למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש, והיה שד"ר לאסוף "דמי מעמד". כיהן כרב בלודמיר,Wladimir Wolinsk, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בווארשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה, שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ'. 348;

מדין,Madin, Medin,אברהם עזריאל.
נולד בתרס"ט,1909. היה רבה של ציטוביאן, Tytuvenai, שבליטא. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, שרפו הליטאים את הספריה שלו עם היהודים שהיו בה. אחר כך עינו אותו עד שנפטר. כך לפי "רבני ליטא". לפי "פנקס הקהילות" לקחו אותו הגרמנים לבית הסוהר בראסיין, ושם רצחו אותו. ילדיו נספו ב"אקצית הילדים" בגטו שאבלי.
מקורות: רבני ליטא, עמ 7-6; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 509; ; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מדליה, Medalia, משה.
היה מחסידי חב"ד ברוסטוב על הדון, Rostov-na-Donu, רוסיה. בימי השלטון הסובייטי הוגלה לסיביר, ושם נעלמו עקבותיו.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 595, ניסן תשס"ז;

מדן, Medan, בן-ציון.
היה רבה האחרון של גלוגוב, Głogów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 98; וונדר, ג, עמ 723;

מה יפית, Ma Yafit, Ma Yofis, Meyofis.
נספה באקציה הראשונה שנערכה בסלובודקה בספטמבר 1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 50;

מה יפית, אפרים ניסן.
היה רבה האחרון של פנמון, Ponemon, שבליטא. ככל הנראה ברח לקובנה ושם נרצח.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 497; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מה יפית, שמחה הרץ.
מתרע"ד,1914, כיהן כרב ברובנה,Rovno, שבווהלין, ובתרצ"ד,1934, נבחר כרבה הראשי של העיר, אחרי שבוטלה שם משרת ה"רב מטעם". נספה באקציה הראשונה שנערכה בעיר בחשון תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 194; רובנה, ספר זכרון, עמ 424; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פרידלנדר, שלמה - פרידמן, משה

frפרידלנדר,Friedlender,שלמה טוביה, בן הרב שלמה טוביה הלוי[1]. רטנה,Ratne, Ratno, ווהלין.
נולד כנראה בתרכ"ו,1864. בתרס"ג,1903, נפטר יוסף לייבל, שהיה רבה של העיר, ואז התעוררה מחלוקת אם למנות במקומו דיין חסידי, שהיה מקובל על הרבי מטריסק, או את הרב פרידלנדר ה"ליטוואק". כך נבחר הרב פרידלנדר. הוא היה למדן ובקי, וגם דרשן גדול. חיבר את הספר "תפארת שלמה", חידושים על שולחן ערוך ורמב"ם. שנים רבות לא קיבל מן הקהילה משכורת, והתפרנס מדיני תורה, ממכירת חמץ, ומכספים שקיבל מעריכת חופות. בתרפ"ט,1929, נאותה הקהילה לתת לו סכום מסויים כמשכורת. נפטר בעירו בטבת תש"א, ינואר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 188; רטנה, עמ 267 – ברשימת הנספים[2]; יזכור בוך ראטנע, עמ 62; עדות נכדו פרופ' יהודה פרידלנדר;
פרידמן, Friedman,אברהם יעקב, בן יצחק מבויאן-לבוב, אדמו"ר.נולד בתרמ"ו,1886. לפי וונדר בתרמ"ד,1884. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, וסמוך לגמר המלחמה חזר ללבוב, ושם הקים חצר חסידית גדולה. היה פעיל באגודת ישראל, ועודד את חסידיו לעלות ארצה. בתרצ"ג,1933, ביקר בארץ. כשכבשו הרוסים את לבוב בתחילת מלחמת העולם השניה היה ביתו מרכז לפעולות הצלה וסיוע לפליטים שבאו לאזור הזה מן השטחים שנכבשו בידי הגרמנים. מטעמי ביטחון, וכדי שלא יאלץ לעבוד בשבתות ובחגים, נרשם אצל השלטונות כסוכן ביטוח. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נעשו מאמצים רבים כדי לחלץ אותו משם. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 151-149; אלפסי, עמ 38; אלה אזכרה, ג, עמ 32-28;

פרידמן, אהרן, בן מנחם נחום."האדמו"ר מבויאן" בצ'רנוביץ. נולד בתר"ן,1890. בתרצ"ו,1936, ירש את מקומו של אביו. נספה בטרנסניסטריה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
פרידמן, אהרן משה, בן שלום יוסף.
גדל בקרקוב, בביתו של ר' משה'ניו פרידמן מבויאן (ע"ע), והוכתר כאדמו"ר ממיילניצה, Mielnice, Mielnica. גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 161; החסידות מדור לדור, א, עמ 69;

פרידמן, ברוך.
היה משפיע ולימד חסידות בישיבות בקרמנצ'וג, Keremenchug, שבאוקראינה, ואחר כך בישיבת "תומכי תמימים" בוורשה ובאוטבוצק, ,twock. באלול תש"ב, 1942, גורש מגטו ראדום.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 407;
פרידמן, דוד. גובורובה, Goworowo, אזור ורשה.
למד בישיבת נובהרדוק בוורשה, ושם קיבל היתר הוראה. נספה בשואה.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 105;

פרידמן, דוד, בן שלום יוסף, האדמו"ר  משפיקוב, Shpikov,Spikov, ופייגא בת האדמו"ר מרדכי טברסקי, מגזע טשרנוביל. נולד בתרנ"ט (1899), בשפיקוב שבאוקראינה. נספה בכ"ז במרחשון תש"א, נובמבר 1940. עם עליית הקומוניסטים לשלטון בברית המועצות הוא ברח משם בתר"פ, 1920, והגיע אל בני משפחתו האדמו"רים שחיו ברומניה. אחרי נישואיו לבת שבע, בת האדמו"ר אהרון טברסקי הי"ד, השתקע בפלויישטיPloieşti,Ploeşti,, Ploeschti, שמצפון מערב לבוקרשט. העיר הזאת שוכנת בצומת דרכים חשובה, בקרבתה נמצאים שדות נפט, ורבים מן היהודים שחיו בה היו מבוססים מבחינה כלכלית.
בואו של האדמו"ר לשם  עורר פליאה, כי הקהילה החסידית שם היתה קטנה מאד. אך הוא אמר כי בחר להתיישב  בה, כי ברצונו לקרב ליהדות את אלה שהתרחקו ממנה. ואכן הוא הצליח להטביע את חותמו על הציבור, וביתו הפך למרכז חסידי ולמוקד משיכה לרבים, שבאו ליהנות ממאור פניו ולהתבשם מאמרי פיו. רעייתו הרבנית בת שבע ע"ה סייעה לו בחכמתה ובנדיבות לבה לקרב את הרחוקים, ועשתה את ביתם לבית ועד לחכמים וחסידים.
ערב פרוץ מלחמת העולם השניה הוא התכונן לעלות ארצה והיה מוכן לכל קשיי הקליטה. כששאל אותו אחיו הרבי מבוהוש, Buhuşi ,מדוע הוא רוצה לעשות זאת הוא אמר לו שהוא מרגיש בסכנות האורבות להם ולכל היהודים, ועליהם למהר.
בימי מלחמת העולם השניה ברחו פליטים רבים לרומניה, ועברו דרך פלויישטי. רבים מצאו אכסניה בביתו של האדמו"ר, בהם גם חיילים יהודים שהתעכבו בדרך ולא יכלו להמשיך בדרכם, ושם מצאו בית חם ומקרב.
בתחילת מרחשון תש"א אסרו הרבי הפשיסטים הרומנים את הרבי  והאשימו אותו בבגידה במדינה ובתמיכה בקומוניסטים. עשרים ושלושה יום עינו אותו עינויים קשים, אך רוחו לא נשברה, והוא השתדל לעודד את אחיו לצרה בכלא, ובסוף רצחו אותו. הוא היה הקורבן היהודי היחיד באותן הפרעות, והקורבן הראשון של הפשיסטים ברומניה. מותו הטרגי זיעזע את יהדות רומניה, והיה אות מבשר רעות למה שעמד להתרחש שם. הפורעים נכנסו לביתו, בזזו אותו, והעלו באש את כל ספרי  הקודש וגם את כתביו. בדרך נס ניצל אחד מספרי התורה שהם לא הבחינו בו, והרבנית עטפה אותו בסדין והחביאה אותו. על אף הפחד והחרדה שמילא את לבה היא יצאה לבוקרשט, אל גיסה הרבי מבוהוש, כדי לפעול אצל השלטונות למען שיחרורו של בעלה.
אחרי שהרבי נרצח היא עזבה את המקום עם בתה היחידה, יצאה אל הרבי מבוהוש בבוקרשט, ולקחה עמה את ספר התורה שניצל. וכשהן שעלו ארצה, בתש"י, 1950, הביאו  עמן את ספר התורה, והכניסו אותו לבית המדרש של הרבי מבוהוש  בתל אביב.אחרי מאמצים רבים,ובסיועו של הרב רוזן שהיה רבה של רומניה, הועלו עצמותיו של האדמו"ר מרומניה לארץ, בתשכ"ט, 1969, והוא  נטמן בבית העלמין שבנחלת יצחק, בחלקת אדמו"רי  בית רוז'ין.
מקורות :   מפי אחיו של הרבי,  האדמו"ר יצחק פרידמן, מבוהוש זצ"ל, דברים שסיפר בשולחנו הטהור ביום ההילולא של אחיוהק[דוש]; ציפורה לבנון, בתו יחידתו של הרבי; חתנו ישראל לבנון, עם שרידי חרב, תשנ"ז, ;1997 בו הוקדש פרק לזכרו, כפי שעיבד אותם נכדו הרב דוד לבנון בספרו במעלות קדושים, פירורי שמועות תולדות צדיק הרה"צ רבי דוד פרידמן האדמו"ר מפלויישט זצוק"ל הי"ד;  ישראל לבנון,  מצא חן במדבר, תשמ"ב, 1982;

פרידמן, זאב וולף.
היה חבר בבית הדין בטרנוב, Tarnów, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 170;
פרידמן, חיים נתן נטע,בן פנחס אליהו יצחק, שהיה ראב"ד ברוז'אן, Różan, Rizan, שעל יד ורשה. נולד בתרמ"ה,1885. היה רב ואב"ד בצ'רווין, Czerwin, שבאותו האזור. היה מחסידיו של האדמו"ר יוסף קאליש מאמשינוב, והיה בקי בספרי החסידות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד מזרחה, ובא לסטולין, Stolin, שבווהלין, שבאותה העת היתה כבושה בידי הרוסים, והיה מבאי ביתו של האדמו"ר מסטולין. נספה בטרבלינקה עם בנו פנחס אליהו יצחק וילדיו הרכים.
מקורות: רנו ליעקב שמחה, עמ 168; דף עדות ביד ושם;
פרידמן, חיים נטע.נולד בתרנ"ד,1894. היה רבה של צ'רווין, Czerwin, שעל יד ורשה. בתחילת מחמת העלם השניה עבר לקולנו, Kolno, Kolna, שבווהלין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים.
נספה בשואה.
מקורות: דף עדות ביד ושם;
פרידמן, מנחם נחום, בן שלום יוסף מהוסיאטין.היה חתנו של דודו ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין. נולד בתר"מ,1880. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בווינה. בתרצ"ז, 1937, כשדודו עלה לארץ ישראל, נשאר בווינה, וריכז סביבו את חסידי הוסיאטין שהיו שם. כשכבשו הנאצים את אוסטריה עבר ללבוב. כשכבשו הרוסים את האזור, בתחילת מלחמת העולם השניה, פעל הרבה למען הפליטים שהגיעו לשם, ושלח חבילות לאלה שגורשו לסיביר. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביוני 1941, לא רצה שיבריחו אותו משם. נספה בלבוב בכסלו תש"ג. כך לפי אלפסי. לפי זיידמן גורש לבלז'ץ בסוף נובמבר 1942.
מקורות: וונדר, עמ 209-208; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 108; אלפסי, עמ 40; החסידות מדור לדור, א, עמ 67; זיידמן, יומן, עמ 188; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ קפב-קפג;
פרידמן, מרדכי שרגא, בן האדמו"ר מנחם נחום מבויאן.
בתרצ"ו,1936, נתמנה למלא את מקומו של אביו בצ'רנוביץ, אך סרב לקבל את האדמו"ר באופן רשמי. נספה בטרנסניסטריה בטבת תש"ב, 1942. אשתו, הרבנית הניה, בת האדמו"ר ישראל מוויז'ניץ, היתה באניית המעפילים מפקורה, שטובעה בידי צוללת גרמנית בים השחור על יד חופי תורכיה ב-5 באוגוסט 1944.
מקורות: אלפסי, עמ 42; החסידות מדור לדור, א, עמ 69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רנב;
פרידמן, משה, ר' משה'ניו מבויאן. בן שלום יוסף.
היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין, אך לא שימש כאדמו"ר. נולד בתרמ"א,1881. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ושם נעשה אחד המנהיגים של אגודת ישראל. בתרפ"ה,1925, עבר לקרקוב, ושם שימש כדיין. הוא היה אחד האישים הבולטים ביהדות החרדית המאורגנת בפולין, והתמסר לטיפוח רשת החינוך של אגודת ישראל. אחרי פטירתו של הרב מאיר שפירא, מייסד ישיבת חכמי לובלין, נתמנה ר' משה'ניו להיות המנהל הרוחני של הישיבה. בתש"א,1941, הועבר מקרקוב לגטו טרנוב, Tarnów. לפי זיידמן (אישים), הוא גורש משם לבלז'ץ, ונספה באלול תש"ג,1943. לפי פנינה מיזליש, פדות, קיבל הרב פרידמן, הודות למאמציו של הרב מיכאל דב וייסמנדל, דרכון של פרגוואי, הועבר לוויטל שבצרפת, ומשם גורש לאושוויץ.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 426-417; ספר זכרון, הוסיאטין והסביבה, עמ 109-108; בערל מארק, מגילת אושוויץ פנינה מיזליש, רבנים בשואה, סיני, אב-אלול תשנ"ה, עמ רפ"א; פנינה מיזליש, פדות, עמ 90, הע' 7; אלה אזכרה, ב, עמ 117-109;החסידות מדור לדור, א, עמ 67; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רצז-שא; קארל, קראקא, עמ 342;

[1] פרידלנדר, שלמה טוביה. נקרא על שם אביו, משום שנולד יתום.[2] ברשימת הנספים. לדברי פרופ' פרידלנדר יש כאן טעות, ולפי מכתב שקיבל אביו בימי מלחמת העולם השניה נפטר הרב פרידלנדר בביתו, כנראה מזקנה.