יינגרלייב , מאיר - יפה, יעקב

ju

יינגרלייב (יונגרלייב), Jingerleib, Jungerleib,מאיר נחום.
מתרמ"ח,1888, כיהן כרב בווישנייביץ, Wiśniowiec, שבווהלין, עם הרב יוסף ארליך (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור וישנייביץ, עמ 51; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 82, 83;

ילוביץ,Jalowitz,Yalowitz ,אשר.
למד בישיבת מיר. היה מגיד שיעור באנטופול,Antopol , שברוסיה הלבנה. נרצח בידי הנאצים בראשית ימי הכיבוש של העיר עם קבוצה של כמאה וחמישים איש, מלמדני העיר ומשכיליה, על יד בית הקברות הנוצרי הסמוך לעיר.
מקורות: אנטופול, עמ 16;

ינובסקי. Janowski ,
היה דיין בוורקה, Warka, שבאזור ורשה. נרצח עם בנו כשניסה להציל ספרי תורה.
מקורות: הוברבנד, עמ 283;

ינטיס (ינטס), Yentis, Jentis,Jentes,אהרן.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבם של חסידי טריסק, Trisk, Trijsk, בדרושקופול, Droszkopol, שבווהלין. נספה עם בני קהילתו באלול תש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 66; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ינקלוב,Jankelow,צבי יעקב.
נולד בתרנ"ט,1889. היה רבה של ורשווס, Lampėdžiai,Vershaves,שבליטא. כשהעיר נכבשה בידי הרוסים, בתחילת ימי מלחמת העולם השניה, הם סגרו את בית הספר היהודי. הרב ינקלוב אסף אל ביתו כמה ילדים, ולימד אותם תורה, על אף הסכנה שהיתה כרוכה בדבר. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 277; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

יעקבסון,Jacobson ,יעקב.
בא לגטו וילנה מישיבת מיר. בגטו היה ראש הישיבה הגדולה. נספה בשואה.
מקורות: קרמרמן, עמ 105, 106;

יעקובוביץ (יאקובוביץ), Jakubowitz, שלמה.
בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. נספה בשואה.
מקורות: לאָדזשער געטא, עמ 455;


יפה,Jafe, Jaffe, Yafe, Yofe ,אהרן דוד.
"העילוי ממליטופול", Melitopol. נולד בתרמ"ט,1889. למד בישיבת סלובודקה. מתרצ"ד,1934, היה רבה של קאשדאר, Kaišedoras, שבליטא. הליטאים התעללו בו, והוא נספה ב-1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184; רבני ליטא, עמ 7; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 573;

יפה, אורי יצחק.
היה רבה האחרון של אופינה, Upina, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 127; אשרי, חורבן ליטע, עמ 339;

יפה, ברוך.
היה רבה האחרון של טוור, Tverai, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 298;

יפה, חיים.
נולד בתרס"ה,1905. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצ"ח;

יפה, יעקב בן-ציון, בן משה.
תחילה כיהן כרב באלכסנדרוב קויאבסקי, Aleksandrów Kujawski, שבאזור פוזנן. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לביטן, Byten, שבווהלין. נוסף לידע התורני ידע גם שפות שונות. תמך בזכות הבחירה לנשים בקהילות, והדבר הזה הוציא לו שם של רב פרוגרסיבי. היו לו יחסים מתוחים עם אגודת ישראל. בזמן הכיבוש הגרמני היה חבר ביודנראט. מן היום הראשון שבו נכבשה העיירה, 25 ביוני 1941, ועד חיסול הגטו ב-24 ביולי 1942, כתב יומן, אך הוא אבד.
מקורות: פנקס ביטען, עמ 231, 323, 326-325, 526-523; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 166;

פרידמן, נחום - פרלוב, משה

fr
פרידמן, נחום.
היה אדמו"ר בטרנופול, Tarnopol , שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243;

פרידמן, שמואל, "שמואל פליסער".
היה רב חב"די בפליסה, Plissa , שברוסיה הלבנה.
נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 410;

פרייברג,Freiberg ,אהרן נטע.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של לוקוב, Łuków, שבאזור לובלין. במינוי זה תמכו אנשי המזרחי ובעלי המלאכה. אנשי אגודת ישראל התנגדו למינוי, וטענתם היתה שבעיר הזאת עברה הרבנות תמיד בירושה. המאבק על המינוי נמשך שנה שלמה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 278; ספר לוקאוו, עמ 31, 51, 75;

פרייליך, Freilich,בן-ציון.
הרב מוורקה, Warka. בזמן המלחמה היה בגטו ראדום, Radom, שבאזור ורשה, ושם למד תורה בבית המדרש עם עוד כמה יהודים. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 255;


פרישרמן, Frisherman,מאיר אברהם.
כיהן כרב בטומשוב לובלסק, Tomaszów Lubelsk, שבאזור לובלין. נפטר בבוכארה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 238;

פרלוב,Perlow,אברהם אלימלך, בן ישראל, ה"ינוקא" מקרלין.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרפ"א,1921, התמנה כאדמו"ר במקום אביו שנפטר. ביקר בארץ ישראל ארבע פעמים, והאחרונה בהן היתה בקיץ תרצ"ט,1939. חסידיו ביקשו ממנו להישאר בארץ, אך הוא העדיף לחזור לפולין, ודחה את המאמצים להצילו. כשכבשו הרוסים את עירו פינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה הם חיסלו את כל מוסדות הדת. הוא המשיך לנהל את החצר החסידית שלו בתנאי מחתרת, ובחשכת הלילה הקים בחצרו מקוה, במקום המקוואות שנסגרו בפקודת השלטונות. נספה עם חיסול הגטו של פינסק-קרלין, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, ב, עמ 320, 336; אריה אביב"י, ואני בגולת סיביר, עמ 12; אדמו"רים, עמ 11-9; אלפסי, עמ 72; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; אלה אזכרה, ג, עמ 27-23; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212, 264, 294, 296; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פרלוב, אהרן, בן ישראל ה"ינוקא" מסטולין, Stolin, ווהלין.
אחרי שאביו נפטר, בתרפ"ב,1922, ביקשו ממנו חחסידים שיכהן כאדמו"ר. אך הוא סרב, עבר לוורשה, ושם ריכז סביבו את חסידי קרלין-סטולין בפולין, וכל ימיו פעל לטובת חולים, נצרכים וקשי יום. נרצח בוורשה, באב תש"ב,1942, כשרצה להגן על אשה הרה ששוטר אוקראיני רדף אחריה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 206, 209; זיידמן, יומן, עמ 316; אלפסי, עמ 72; החסידות מדור לדור, א, עמ 139; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ קע"ד;

פרלוב, אשר.
סטולין, Stolin. נספה בשואה.
מקורות: סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים;

פרלוב, יוחנן, בן נח.
האדמו"ר האחרון לבית לעכוויטש. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 108;

פרלוב, יוסף, בן אלתר ישראל שמעון.
האדמו"ר מנובומינסק, Mińsk Mazowiecki, שעל יד ורשה. לפני המלחמה גר בוורשה. בתקופת הגטו שימשה דירתו כמחסן מזונות לעניים. גורש לאושוויץ- בירקנאו, שם שהה עד שמחת תורה תש"ה,1944, ואז צעד במצעד המוות עד ברגן-בלזן, שם נפטר מטיפוס שבועיים אחרי השחרור.
מקורות: אדמו"רים, עמ 116-108; אלפסי, עמ 96, 316;

פרלוב, יעקב יוסף, בן אברהם.
גר באוסטרהא, Ostróg, Ostraha, Ostre, שבווהלין, ושם היה ידוע כאדמו"ר מקוּניֶב, Kunów. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 74;

פרלוב, משה, בן ישראל, ה"ינוקא" מסטולין.
נולד, כנראה, בתרנ"ה,1895. היה אדמו"ר בסטולין, Stolin. היה גם בעל השכלה כללית. ביקר בארץ ישראל בתרצ"ג,1933 ובתרצ"ז,1937, ותמך ברעיון החלוקה, כי קיווה שכך אפשר יהיה לפתוח את שערי הארץ לעלייה יהודית. כשכבשו הרוסים את האזור, בספטמבר 1939, הם החריבו את החצר שלו. נספה עם כל יהודי סטולין בערב ראש השנה תש"ג,1942.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, א, עמ 291; ב, עמ 268-267; אדמו"רים, עמ 209-205; החסידות מדור לדור, א, עמ 142; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 212, 271, 272; סטולין, עמ 255 ברשימת הנספים;
רבני ברית המועצות, 1939-1991; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שא-שג;

קאהן, שמואל - קאליש, יחיאל

ka

קאהן, Kahn,שמואל אליהו הלוי.
כיהן כרב באורשה Orsha, , שעל יד ויטבסק, רוסיה הלבנה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 79;

קאוועלט (קובלט?), אלימלך.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בוורקה, Warka‏, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

קאלינו, Kalino, מרדכי, "מוטל'ה וישגרודר".
היה מתלמידיו של ר' אברהם בורנשטיין, בעל "אבני נזר". גר בוישוגרוד ,Wyszogród, שבאזור ורשה. ואת כל ימיו הקדיש ללימוד. בשלב מסויים תמך בו מבחינה כספית הרב נתן שפיגלגלאס (ע"ע) מוורשה, שבאותה העת היה עשיר מופלג. בתרצ"ב-תרצ"ד,1934-1932, הוא התכתב עם ר' יוסף רוזין, בעל "צפנת פענח" בנושאי הלכה שונים. האגרות הללו יצאו לאור בתרצ"ז,1937, בספר "מכתבי תורה". השתתף בירחון התורני "עמק ההלכה" שיצא לאור בוורשה. נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 168-163; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קלט-קמה;

קאליר, Kalir,שלמה צבי.
היה רבה האחרון של סוחובולה, Suchowola, שבווהלין. היתה לו גם השכלה כללית. נוסף לתפקידו כרב מילא בעיר גם תפקידים ציבוריים שונים. כשנכנסו הגרמנים לעיר הם התעללו בו. נספה בשואה.
מקורות: סוחובולה, עמ 45-46;

קאליש, Kalish,אברהם,
בן מנחם, הרב מאמשינוב, ,Amshinov, Mszczonów שבאזור ורשה. משושלת וורקה. היה אדמו"ר ברדומסק, Radomsko, Radomsk, שבאזור לודז'. התרחק מענייני העולם הזה. בדרך כלל דבקו בו האנשים מדלת העם. הוא נעשה רבם של האנשים הפשוטים, והקיף את עצמו במניין של קבצנים שהיו בני הלוייה שלו. כשכבשו הגרמנים את העיר הם הציקו לו מאד. כמה איכרים לא יהודים שלחו לו ירקות ופירות, והוא חילק אותם לעניים. החסידים הסתירו אותו זמן מה. ערב חיסול הגטו הוצע לו לעבור לגטו אחר, אך הוא סרב. כשנפטר זכה לבוא לקבר ישראל. לפי גרסה אחרת נספה בטרבלינקה.
מקורות: אלפסי, עמ 184; החסידות מדור לדור, ב, עמ 394; אלה אזכרה, ו, עמ 17-14; יזכור לקהילת רדומסק, עמ 106-107; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ מה;

קאליש, דב בער, בן שמעון.
בתרפ"ט,1929, נתמנה לאדמו"ר מסקרנייביץ-לויביץ, Skierniewice-Łowicz, שבאזור לודז'. כשישב בלויביץ הקים שם את ישיבת "שם משמעון", על שם אביו, שהוציאה לאור כתב עת תורני משלה, שבו נדפסו דברי תורתו של הרבי שנאמרו בשבתות ובחגים. כשכבשו הגרמנים את פולין דחה את הנסיונות להצילו. כך לפי אלה אזכרה. לפי אלפסי הבטיחו הגרמנים להצילו תמורת 50.000 דולר. הם הטיסו אותו במטוס, נחתו בדרך והרגו אותו ואת כל משפחתו. לפי פנקס הקהילות היה בגטו ורשה. שם המשיך את פעילותו וניהל בחשאי את חצרו – סקרנייביץ – ועודד את חסידיו באופטימיות שלו ובעמידתו המכובדת.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 186-182; אלפסי, עמ 184; החסידות מדור לדור, ב, עמ 396; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 142, 166;

קאליש, יחיאל חיים יצחק ישראל, בן מנחם מנדל.
בתרע"ט,1919, התיישב באוטבוצק, Otwock שעל יד ורשה, הקים בה בית מדרש והיה נותן בו שיעורים. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 185; החסידות מדור לדור, ב, עמ 396; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רב;