ויגודסקי, אלכסנדר - וייל, היימן

wi

ויגודסקי,Wigodski,אלכסנדר.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בברזה-קרטוסקה, Bereza Kartuska,Kartusskaya Bereza, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 224; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

וידמן, Widman,יעקב יצחק
בתרפ"ד,1924, נתמנה לרבה של איווניסקה, Iwaniska, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 70;

וידנפלד (ויידנפלד),Weidenfeld,יעקב
בנו של הרב דב בעריש מטשבין,שנפטר בירושלים בתשכ"ו,1965. נולד בתרס"ב,1902. היה ר"מ בישיבת "כוכב מיעקב" שיסד אביו בטשבין, Trzebinia, שבגליצה המערבית ורב בדומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, שבאותו האזור. לפי העדויות של בני עירו שהיו אתו במחנות הוא גורש למחנות בגרמניה, השתתף בצעדת המוות, ונפטר כמה ימים לפני השיחרור.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 107; וונדר, ב, עמ 789; מכתבו אלי של אלימלך גרוס מרמת גן;

וידנפלד, יצחק, בן יעקב (ה"כוכב מיעקב").
נולד בתרל"ד,1873. בנעוריו למד אצל אביו. היה רבה של הרימלוב, Grzymałów,שבגליציה המזרחית. ומתרנ"ד,1894, כיהן כרבה של העיר. כשכבשו הרוסים את האזור, בימי מלחמת העולם הראשונה עשה הרבה למען הפליטים הרבים שבאו לעיר. ישב שנה במאסר כי נחשד בריגול. בתרפ"ה,1925, נאם בעצרת שהתקיימה לכבוד פתיחת האוניברסיטה העברית. בדצמבר 1929 ספד למנהיג הציוני ד"ר לאון רייך באסיפה שאותה ארגנו הציונים. לפי וונדר נפטר באדר תש"ג,1943. לפי אלה אזכרה בתחילת תש"ב,1941. לפי פנקס הקהילות ב-1942.
מקורות: וונדר, ב, עמ 790-789; אלה אזכרה, ז, עמ 71-68; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 139;

וידנפלד, ישראל יוסף, בן הרב דב בעריש וידנפלד מטשבין.
נולד בתרס"ג,1903. היה ר"מ בישיבת "כוכב מיעקב" שיסד אביו בטשבין. נספה בקולובייל, Kolobeel, Kolbiel, שבאזור ורשה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 152;

וידנפלד, נחום, בן יעקב.
נולד בתרל"ה,1875. בתרנ"ז,1897(כך לפי אלה אזכרה. לפי פנקס הקהילות ב-1898). התקבל כרבה של דומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, ושם כיהן ארבעים ושלוש שנים, עד החורבן. בתרס"ח,1908, יסד שם ישיבה. באותה השנה ביקר בארץ, במשלחת שנסעה לשם כדי להסדיר את המחלוקות שהתעוררו ב"כולל גליציה" בעניין שנת השמיטה. הוא התנגד להיתר המכירה לנכרי של הקרקעות, ואסף כספים עבור שומרי שביעית כהלכתה. בתרע"ב,1912, השתתף בועידת קטוביץ, והיה ממייסדי אגודת ישראל. נפטר בשינייאוה, Sieniawa, שבגליציה המערבית, בכסלו ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 148-140; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 108; וונדר, ב, עמ 791-795;

וידרקר, Wiederkher, Widerker,אליעזר, בן יהושע .
נספה בפשמישל, Przemyśl, שבגליציה, באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 12;

וידרקר, יהושע, בן יעקב.
נולד בתרל"א,1871. בכסלו תרע"ב,1911-12, התמנה לרב בנישטאט-עיר חדש,,Nowe Miastoשעל יד פשמישל, Przemyśl. גליציה. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עבר לסמבור, Sambor, שבאותו האזור, ושם הצטרף לבית הדין של הרב אהרן לוין (ע"ע). בתרע"ט,1919, התקבל כדיין, ואחר כך כאב"ד בפשמישל. היה פעיל בהקמת ישיבת חכמי לובלין. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 122; ספר פשמישל, עמ 205, 206, 225; אלה אזכרה, ז, עמ 12-9; וונדר, ב, עמ 796-796;

ויטלש (ויטלס), Witeles, Witelesch,יעקב.
נולד בתרל"ט,1879. בצעירותו הוסמך לרבנות, אך לא עסק בכך. היה פעיל בעסקי ציבור, והתפרנס מאחוזה כפרית גדולה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הצטרף לתנועת המזרחי בלבוב, והיה נשיא התנועה בגליציה המזרחית. בתרפ"ה,1925, לפי פישר-שיין בתר"ץ, 1930, עזב אותה, הצטרף לאגודת ישראל, והשתתף בכנסיות הגדולות שלה שהתקיימו בווינה ובמריינבד, Lázné Marienbad, Mariánské, שבצ'כוסלובקיה. בתרפ"ח,1928, נבחר כסגן יושב ראש מועצת הקהילה של לבוב. רצה לעלות לארץ, אך נשאר בפולין, כי בתוקף התחיקה האגרארית (החקלאית) שנהגה אז בפולין לא היה יכול למכור את האחוזה שממנה התפרנס. כשנכנסו הרוסים לגליציה המזרחית, בתחילת מלחמת העולם השניה, הם החרימו את האחוזה שהיתה לו, והוא נשאר בחוסר כל. נפטר בגטו לבוב בתש"ב,1942. מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 278-182; זיידמן, אישים, עמ 263-258; אלה אזכרה, א, עמ 282-278; זאב פישר-שיין, בסוד ישרים ועדה, עמ רפ – רפב; וונדר, ב, עמ 800-801; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ב, עמ 200-202;

ויטקינד,Witkind,אברהם משה, בן חיים אהרן.
נולד בתרמ"ב,1882. כיהן כרב בסעלוב, Šiluva, שבליטא. היה רבה האחרון של בוטרימנץ Butrimants,, שעל יד קובנה. היה ציוני. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם אילצו אותו לחלל את בית המדרש. נספה בידי הליטאים באב תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 202, 204;רבני ליטא, עמ 4; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 165; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 208;

וייזר, Weiser,יעקב, בן חיים שמחה.
נולד בתרל"ט,1879. כיהן כרב בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ב, עמ 798;

וייל, Weil,היימן לוין (היינריך), חיים יהודה, בן מאיר.
נולד בתרכ"ו,1866, ברוגוז'נו, Rogożno, שבאזור פוזנן. אביו היה מתלמידיו של ר' עקיבא אייגר. הוסמך לרבנות בידי הדיין שמעון הורוביץ מלייפציג. למד באוניברסיטה של ברלין פילוסופיה, שפות וספרות גרמנית, וגם בסמינר לרבנים. בתרס"א, 1901,חזר לפולין, ונתמנה לרב בצ'רנקוב, Czarnków, שבאזור פוזנן. בימי מלחמת העולם הראשונה עזר ליהודים שהיגרו ממזרח אירופה לגרמניה. היה פעיל ב-Hilfsverein, ארגון העזרה, מיסודו של הרב הילדסהיימר, ובארגון העולמי של כי"ח. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוחזרה צ'רנקוב לפולין, אך הרב וייל הקים שם, עם הפסטור הגרמני, בית ספר גרמני פרטי, והדבר עורר את חמתם של השלטונות הפולניים. בתר"פ,1920, נתמנה לרבה של הקהילה האורתודוקסית בדיסלדורף. בתחילת 1939 עבר להולנד. מ-1939 עד 1943 שהה באמסטרדם. שם המשיך ללמוד, נתן שיעורים בתלמוד ונאם בפני בני הקהילה. בנובמבר 1943 נכלא במחנה וסטרבורק, ומשם גורש לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 178-180; ולק, עמ 386; עדותה של נכדתו הרבנית שולמית מלמד.

רובין, בנימין - רובין, יחזקאל

ru
רובין, בנימין זאב, בן אשר ישעיה.
מתרצ"ה כיהן כאדמו"ר בצ'נסטוחוב, Częstochowa. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 134; החסידות מדור לדור, א, עמ 339; וונדר, ד, עמ 687- 689; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה,עמ 438;

רובין, חנוך העניך, בן אשר ישעיה.
מילא את מקומו של אביו בכשאנוב, Chrszanów, שבגליציה המערבית כאדמו"ר מז'ילקוב, Żyłków. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 341;

רובין, חיים אליהו, בן אשר ישעיה.
היה דומ"ץ בסטבניק, Stebnik, שעל יד דרוהוביץ, Drohobycz,בגליציה המזרחית, ואחר כך בטרוסקבייץ, Truskawiec, שבאותו האזור. בשנות השלושים של המאה העשרים היה הגבאי של קופת ארץ ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 692;

רובין, חיים ברוך, בן נפתלי.
נולד בתרמ"ב,1882. חותנו פתח לו בנק בווישניצה, Wiśnic Nowy. גליציה המערבית. הוא ביקר בו רק שעתיים ביום, ובשאר יומו עסק בתורה. אחרי זמן מה החרימו שלטונות פולין את הבנק, והרב רובין התחיל לסייע לאביו, שהיה רבה של וישניצה. בתרצ"ח,1938, נתמנה כרבה של העיר. היה מאנשי אגודת ישראל, ומתנגד חריף לציונות. כשחוסלה קהילת וישניצה עבר לגטו בוכניה,Bochnia, שבו שהו באותה העת גם אדמו"רים אחרים, ומשם גורש לאושוויץ. לפי אלפסי נספה באלול תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ד, עמ 692; החסידות מדור לדור, א, עמ 338; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 138;

רובין, חיים יחיאל, בן מאיר.
נולד בתרי"ד,1854. היה אדמו"ר בדומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תקפז-תקפח;

רובין, חיים יצחק, בן פנחס מנחם מנדל.
היה ראב"ד בטשילקה,,Strzalki שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 694; החסידות מדור לדור, א, עמ 339;

רובין, חיים מאיר יחיאל, בן ישראל.
נולד בתרל"ט,1879. כיהן כרב בריינזוב, Raniszow, שבגליציה המזרחית, ואחר כך היה אדמו"ר בסעליש, Selish, Vynogradov, שבקרפטורוס. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תרז;

רובין, חנה (כך!) צבי הירש, בן נפתלי.
"דער סאקמארער רב". נולד בתרמ"ד,1884. שנים רבות היה אדמו"ר בסאטמר, Sătmar, Satu Mare, Sakmir, שבטרנסילבניה. רצה לעלות לארץ, אך אביו מנע אותו מכך. מתרצ"ד,1934, היה אדמו"ר בצאנז ישן, Alt Sanz, Stary Sącz. דאג לאלמנות, ליתומים ולכל נשברי הלב. בימי מלחמת העולם השניה עבר לגטו בוכניה, Bochnia, שהיה הגטו האחרון ששרד בגליציה המערבית, ושם היה לומד בסתר עם ר' מרדכי רוקח מבילגוריי את ספר הזוהר. לפי לעהרער נמלט לווישניצה, Wiśnicz Nowy, שבאותו האזור, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 694; החסידות מדור לדור, א, עמ 338; לעהרער, א, עמ 190-202, ב, עמ 50;

רובין, חנוך הניך, בן אשר ישעיהו,
האדמו"ר מז'ילקוב בכשאנוב, Chrszanów, שבגליציה המערבית. מתרע"ו,1916, מילא שם את מקומו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 694;

רובין, יונה, בן נפתלי.
תחילה סייע לאביו, שהיה ראב"ד בוישניצה, Wiśnic Nowy, שבגליציה המערבית, כרב צעיר, ואחר כך היה שם דיין ומו"צ. נספה במיידאנק בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 695;

רובין, יונה.
היה אדמו"ר בניסקו, Nisko, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 269;


רובין, יוסף מנחם, בן יצחק טוביה.
היה אדמו"ר בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבגליציה המערבית, ואחר כך היה דיין ומו"ץ בדינוב,Dynów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 338; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 117; אלפסי, עמ 132;

רובין, יחזקאל שרגא, בן חיים ברוך (ע"ע).
היה ראש מתיבתא בישיבת בובוב בבוכניה, Bochnia, שבגליציה המערבית. נספה עם אביו באלול תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ד, עמ 697; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 66;

רובין, יעקב - רוגוז'ניצקי, נח

ru

רובין, יעקב ישראל ישורון, בן ברוך.
נולד בתרמ"ה,1882, בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, התקבל כרבה של סוליצה,,Sulita, Seliştea Nouă, ,Sulita Tirg שבבוקובינה. בתרע"ו,1916, נשבה בידי הרוסים, ואחר כך הוחלף בקצין רומני שבוי. בתרע"ח,1918,בא לססרגן Szaszregen, ,שבטרנסילבניה, והיה שם אדמו"ר. בתרצ"ט,1939, הציע לו ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר, להיות נשיא הלשכה הארצית של היהודים האורתודוקסים, אך הוא סרב לקבל את התפקיד. ביתו היה פתוח לרווחה, וגם החיילים היהודים היו אוכלים שם. בימי מלחמת העולם השניה הכניס אל ביתו מאות פליטים יהודים וסיפק למזון כשר לעובדי הכפיה היהודים שעבדו בסביבה. ראש העיר הציע לו להבריח אותו לרומניה, אך הוא דחה את ההצעה, כי חשש להסתכן. נספה באושוויץ בסיון תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, ד, עמ 701-699; החסידות מדור לדור, א, עמ 339; אלה אזכרה, ז, עמ 61-54; חכמי טראנסילוואניה, עמ קיא; פנקס הקהילות, רומניה ב, עמ 259;

רובין, יצחק, בן חיים ברוך.
אחרי פטירת חותנו פנחס דוד הורוביץ מילא את מקומו כאדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 339;

רובין, יצחק אייזיק, בן חיים יחיאל.
נולד בתרל"ה,1875. היה האדמו"ר מוולברום, Wolbrom בדומברובה טרנובסקה, Dąbrowa Tarnowska, שבגליציה המערבית. היה אדמו"ר בדולינה, Dolina, Dolyna, שבגליציה המזרחית. אחר כך עבר לטרנסילבניה, והיה אדמו"ר בסיגט, Sighet, ובאחד הכפרים באזור מרמורוש. בקיץ תש"א,1941, גורש לגליציה, עם היהודים אזרחי פולין, וחזר לדומברובה. נספה בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, ד, עמ 706-705; החסידות מדור לדור, א, עמ 338;

רובין, מאיר בן חיים יחיאל,
היה אדמו"ר בדומברובה טרנובסקה, ,Dąbrowa Tarnowska שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 708; אלפסי, עמ 134; החסידות מדור לדור, א, עמ 341; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 198; אלפסי,אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ נד;

רובין, משה אליקים בריעה, בן יצחק טוביה.
נולד בתרנ"ה,1895. למד בצאנז, Sanz, Nowy Sącz , שבגליציה המערבית, בבית המדרש של סבו ר' חיים הלברשטם. היה בקשר הדוק עם האדמו"ר בן-ציון הלברשטם מבובוב (ע"ע), ומילא בשליחותו תפקידי שתדלנות אצל השלטונות הפולניים. ידע היטב פולנית, ומשום כך נהג לייצג את החיילים היהודים בפני השלטונות. לפני פסח תרצ"ח,1938, ביקשו החיילים היהודים שהיו בסביבה לעשות את ליל הסדר אצל משפחות יהודיות. השלטונות רצו לערוך לכולם ליל סדר משותף שבו ישתתפו גם הקצינים הפולנים, שרצו לראות ליל סדר יהודי. המכשול העיקרי היתה בעיית היין, שהרי מי שאינו יהודי הנוגע בו עושה אותו ליין נסך, דבר הפוסל אותו ליהודי. הרב רובין התגבר על הבעיה בכך שהורה לעטוף את הבקבוקים בנייר לבן ואדום, וכך למנוע מגע ישיר בין הנכרים ליין. לבן ואדום הם גם צבעי הדגל הפולני, והדבר עשה רושם גדול על הקצינים. בתחילת ימי מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, ומשם גורש לסיביר. שם היה רושם את חידושי התורה שלו על גבי פיסות נייר, ואלו ניצלו. נפטר בדז'מבול שבאוזבקיסטן בטבת תש"ה, 1945.
מקורות: וונדר, ד, עמ 716-715; לעהרער, א, עמ 223-233;

רובין, שלמה, בן צבי הירש.
נולד בתרע"ב,1912. הוסמך להוראה, אך לפי שעה לא ידוע לנו באיזה תפקיד נשא. נספה בלבוב באב תש"א,1941, עם חותנו, האדמו"ר בן-ציון הלברשטם מבובוב (ע"ע).
מקורות: וונדר, ד, עמ 722;

רובין, שרגא פייביש, בן אלימלך,
האדמו"ר מיבורוב, Jaworów, גליציה המזרחית. נולד בתרל"ח,1878. בתרס"ה,1905, נתמנה שם לאדמו"ר במקום אביו. היה מקורב לחסידי בעלז. התפרנס מהשכרת דירות בבית גדול שהיה לו בעיר, ומפדיונות שנתנו לו חסידיו. שררה מתיחות רבה בינו לבין אלימלך פרנקל שהיה הראב"ד בעיירה, והשלטונות הפולניים התערבו בה. התנגד בחריפות לציונות ולעלייתם של הצעירים לארץ ישראל. בימי מלחמת העולם הראשונה לא עזב את עירו, וטיפל בחיי הדת של החילים היהודים. כשכבשו הגרמנים את האזור,בקיץ תש"א,1941, עבר לברודי, Brody. באקציה הראשונה שנערכה שם, בתש"ג, סתיו 1942, גורש למחנה יאנובסקי שבלבוב. נספה בבלז'ץ.

מקורות: וונדר, ד, עמ 732-730; החסידות מדור לדור, א, עמ 339;

רובינשטיין, Rubinstein,אייזיק, בן מרדכי.
נולד בתרמ"ח,1888. הוסמך להוראה מכמה רבנים בהם הרב אריה לייב ברודא מלבוב. בתרע"ד,1914, בא מעירו קרקוב לווינה. שם כיהן כרב באחד מבתי הכנסת, ונתן לתלמידים מובחרים שיעורים ב"יסודי התורה" של הרמב"ם. כשכבשו הנאצים את וינה ניסו ידידיו ובני משפחתו להציל אותו, אך הדבר לא עלה בידיהם. בתש"ג,1943, גורש מווינה לגטו מינסק,Minsk, שברוסיה הלבנה, שאליו גורשו רבים מיהודי גרמניה ואוסטריה, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ד, עמ 741-740;

רובינשטיין, דוד גרשון.
היה רבה האחרון של קול, Kuliani Kuhl, , Kuhlen, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 560; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רובינשטיין, חיים ראובן.
נולד בתרמ"ח,1888. היה דיין, ורבה של יורבורג Jurborg,Yorburg, Jurbarkas , שבליטא. ביום השבת,28.6.41, אילצו אנשי המשטרה הליטאית אותו ואת ראשי המשפחות היהודיות בעיר להביא את כל ספרי התורה וספרי הקודש לחצר בית הכנסת ולהעלות אותם באש. נספה בקיץ תש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 327, 328; ליטע, I, עמ 1850; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 145, 241;רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רובינשטיין, יעקב.
היה מן הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: פלינקר, וארשה, עמ 160;

רובינשטיין, ראובן.
נולד בתר"ל,1870. למד בישיבת טלז. שנים אחדות הגיד שיעור גמרא במניין של המזרחי בריגה. בתרצ"ב,1932, התמנה לרבה של וינדאו,Windaw , שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 415; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

רוגוז'ניצקי, (רוגוז'ינסקי), Rogoznicki (Rogozniski), נח.
היה בין הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. ב-15 בינואר 1942 השתתף שם באסיפה שנועדה למצוא דרכים כדי להציל את היהודים שנאסרו משום שיצאו מתחום הגטו.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61 , 341. הוברבנד, עמ 146, 147; פלינקר, וארשה, עמ 160;
רובין, יחזקאל שרגא. אצל וונדר יש כנראה טעות בעריכה. בכותרת של הערך נכתב כך, אך בגוף הערך נכתב שהוא בכורו של נפתלי, ר בווישניצה.