אורבך, יחיאל. - אונגר, יעקב

or
אורבך, יחיאל.
היה רבה האחרון של בז'זאניצה, Brzeżnica, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 67;

אורבך, מאיר.
בתרפ"ג,1923, נתמנה לרבה של לוביץ', Łowicz, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 142, 153;

אוירבך-רוזנפלד, Oierbach-Rosenfeld, העשיל, (העשיל ז'יטומירער), בן מנחם מנדל.
בתרצ"ג,1933, נתמנה לרבה של דובנה, Dubno, שבווהלין, במקום אביו, אך בגלל מחלוקת נאלץ לחלוק את התפקיד עם הרב אליהו גוטמן (ע"ע). נספה בתש"ב,1942.
מקורות: דובנא, ספר זכרון, עמ 98. רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוואנג,Olschwang ,דב אריה.
נולד בתרל"ט,1879. למד בישיבת טלז, Telz, Telšiai, וב"קיבוצים" בליטא. היה משגיח בישיבת טלז, בתרס"ח,1908, נתמנה לרב בגריבה, Griva, Grivo, שבלטביה. בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב בדווינסקDwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ומתרע"ט,1919, כיהן בקורסובה, Karsava, שבאותה המדינה. בימי מלחמת העולם השניה גורש לבוכארה, ונפטר בסמרקאנד בכ"ב בטבת תש"ב,1942.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 197; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוונג, משה.
נולד בתרס"ב,1902. היה משגיח בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי, חורבן ליטע, עמ 238;

אולשוונג. נולד בתרמ"ה,1885.
כיהן כרב בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין. נספה בתש"ב,1942, בטרבלינקה.
מקורות: נר לבריינסק, עמ 190 ברשימת הנספים.

אונגר, Unger,אליעזר, בן שלום דוד.
בתרע"ט,1919, נעשה אדמו"ר בז'אבנה,Żabno, שבגליציה המערבית, ובתרפ"ג,1923, התחיל למלא את מקומו של אביו בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. בנובמבר 1939 חטפו אותו הגרמנים לעבודה והתעללו בו. מכיוון שהם כללו את שמו ברשימת הרבנים והאדמו"רים שהיו מיועדים להשמדה ביקשו חסידיו למלט אותו לז'אבנה, ושם הכינו לו בונקר בטוח. אך הוא סרב לעזוב את טרנוב, ובתחילת המלחמה ניהל שם בסתר "שולחן" (טיש) כמעט בכל שבת. נספה בספטמבר 1943, תש"ד.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 215; טרנוב II, ספר זכרון, עמ 73, 232-227,345; רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 135-130; מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, (להלן: אדמו"רים) עמ 39-36; אלפסי,החסידות מדור לדור, א, עמ 321-320; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 140;

אונגר, בן ציון, בן מרדכי דוד.
היה אדמו"ר בצאנז,,Sanz, Nowy Sącz שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: יצחק אלפסי, החסידות, (להלן: אלפסי) עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 320; וונדר א, עמ 46-47;

אונגר, זלמן
בן יעקב, שהיה מורה הוראה בוולוצלבק, Włocławek, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ז,1897. היה תלמידו של הרב י"ל קובלסקי, שהשפיע עליו גם מרוחו הציונית. היה רב בגומבין, Gąbin, Gombin, שבאותו האזור, וחבר פעיל בתנועת המזרחי. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם התעללו בו. לפי האנציקלופדיה של הציונות הדתית הוא ברח מן המקום ומאז לא נודעו עקבותיו. לפי אהרונסון הוא שהה במחנה העבודה בקונין, Konin, שבאזור פוזנן. שם עבד בבית מלאכה, ובתש"ב,1942, ערך את ליל הסדר באחד הצריפים. לפי ספר הזכרון לגומבין קשרו אותו הגרמנים לזנבו של סוס דוהר, וכך נספה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 66; יהושע משה אהרונסון, עלי מרורות, עמ 98, 279; גָאמבין, עמ 62;

אונגר, חיים אליעזר, בן יעקב יצחק.
ראדלוב, Radlów. גליציה המערבית. בתרפ"ג, 1923, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, החסידות, עמ 152;

אונגר, יוסף יהודה (יודל), בן חיים אליעזר מראדלוב (ע"ע).
היה אדמו"ר בגליציה. נספה בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 49; אלפסי, עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 321; אדמו"רים, עמ 180;

אונגר, יעקב, בן יצחק אייזיק.
כשהגיע זמנו לשרת בצבא[1] נשלח לאודסה. שם עזרו לו בני הקהילה היהודית. בתרנ"ח,1898, בא לוולוצלבק,Włocławek , שבאזור לודז'. תחילה התפרנס מחנות קטנה שאותה ניהלה אשתו, והוא פסק בהתנדבות בדיני איסור והיתר. התיידד עם הרב יהודה לייב קובלסקי, שהיה רבה של וולוצלאבק, וממייסדי תנועת המזרחי. זה רצה שהרב אונגר יכהן בעיר כמו"ץ רשמי בשכר, אך חסידי גור התנגדו לו, כי חשדו בו שהוא ציוני. מתרצ"ב,1923, כיהן כדיין של העיר. נספה בשואה.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון, עמ 534-531;

[1] הצבא הרוסי. באותה העת היה האזור הזה, פולין הקונגרסאית, בתחום שלטונה של רוסיה הצארית.

סמילג ,חיים - ספרין, אלתר

sm

סמילג,Smilg,חיים.
היה רבה האחרון של ניי-רדווילישוק, Nemunėlio Radviliškis. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 398;

סנדז'בסקי,Sandzewski ,אברהם זאב.
היה דיין בקונין,Konin , שבאזור פוזנן. נספה בשואה.
מקורות: אהרונסון, עלי מרורות, עמ 29;

סנדר,Sender ,דוד יהושע.
במקצועו היה מורה. מכיוון שבשנות השלושים של המאה העשרים לא היה בעירו פוזנן, Poznań,Pozen, Pozno רב, הוא נבחר כרבה של העיר בבחירות שהתקיימו שם בתרצ"ד,1934. שם היה נותן לסטודנטים שומרי המצוות שיעורים בספר המדע של הרמב"ם. כשב-1938 באו לפוזנן היהודים בעלי האזרחות הפולנית שגורשו מגרמניה לזבונשין, Zbąszyń, שבאותו האזור, הוא טילפן לדויד ברקוביץ מד'ווארט, Warta,Dvart, סיפר לו על מצבם הגרוע של הפליטים, וביקש עזרה בשבילם. הוא היה ממייסדי הוועד שהוקם כדי לעזור להם ולהעלות אותם לארץ. כשנכנסו הגרמנים לפוזנן נמלט משם. אחרי זמן קצר חזר לעירו וקיבל על עצמו להמשיך להיות רבם של יהודי העיר. הגרמנים התעללו בו, וכעבור זמן מה הגלו אותו ואת כל היהודים מאזור פוזנן וקמפנו לאזור לובלין. משם נמלט לוורשה, כשזקנו גזוז, והביא עמו תיאורים מזעזעים על התנהגות הנאצים כלפי היהודים. בוורשה הקימו יוצאי חבל פוזנן מטבח ציבורי לבני קהילתם, מינו אותו לנציגם, וזמן מה אף שילמו לו משכורת קבועה. הוא עבד ב"שופ" לנעליים. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי. נספה בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 130, 292; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 29, 56-58, 70-71[1] ;; פנקס הקהילות, מחוזות פוזנן ופומרניה –גדנסק (דנציג), עמ 13, 15; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 31;

סעקערביץ (סקרביץ, סירקביץ),Sekerewitz,Sirkewitz ,אברהם יעקב.
היה מנהיגם של החסידים בבריינסק,Braynsk ,Brańsk, שבווהלין. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים הם חשבו שכס הרבנות בעיר מגיע לו, אך נאלצו לוותר לטובת הרב יצחק זאב צוקרמן (ע"ע). בשנות השלושים של המאה העשרים נתמנה לרב הקבוע של בריינסק. נספה בטרבלינקה בנובמבר 1942.
מקורות: נר לבריינסק, עמ 26; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 190;

ספיבק (שפיבק) Shpiwak)),Spiwak, ברוך.
נולד בתרמ"ב,1882. בת"ש, 1940, קיבל את הרבנות בדוקשט, Dukštas,שבליטא מידי חותנו הרב דב בער אביגיל (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 1319; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 250;

ספיר,Sapir,מרדכי יוסף.
היה דיין בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבגליציה המערבית. בימי הכיבוש הנאצי עבר לטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: לעהרער, ב, עמ 165;

ספקטור,Spektor,משה.
"ר' משה סוויניכר". כיהן כרב ברוזישץ,Rozyszcze Rozishts,שבווהלין. בסוף שנות השלושים של המאה העשרים שימש שם גם כ"רב מטעם", וגם לא יהודים נזקקו לו בסכסוכים עם היהודים. תמך באגודת ישראל. הגרמנים מינו אותו כחבר ביודנראט. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ספרד (ספארד),Sfard,זאב, בן אלתר מרדכי.
בתרצ"ב,1932, נבחר לסגנו של הרב מרדכי גינצבורג (ע"ע) מאוסטרוג-אוסטרהא, Ostróg, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 38;

ספרד, יהודה לייב.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים נבחר לרבה של מלניצה, Melnica, שבווהלין, וכמה עיירות סמוכות. הגרמנים מינו אותו כחבר ביודנראט. נספה בסוף אוגוסט 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 135; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ספרין, Safrin,אברהם מרדכי, בן אליעזר צבי.
נולד בתר"ם,1880. היה דיין ומו"ץ בדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית, ואב"ד בזסלב, Zasław, שבאותו האזור. אחר כך היה אדמו"ר בבוריסלב, Borysław, שבאותו האזור, ושם נפטר בכסלו תש"ב,1941.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1086;

ספרין, אליעזר צבי. בן אברהם מרדכי.
נולד בתר"ס,1900. היה אדמו"ר בוויירושוב, Wieruszów, ובפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נספה בגטו לודז'. מקורות: אלפסי, עמ 124; החסידות מדור לדור, א, עמ 333; וונדר, ג, עמ 1086;

ספרין, אלתר יששכר, בן משה חיים.
נולד בתרל"ג,1873. בין שתי מלחמות העולם מילא את מקומו של אביו, האדמו"ר מאַלטשטאט, Stary Sambor, שבגליציה המזרחית. במיוחד נהרו אליו יהודי הכפרים. בכל קיץ היה נוסע לטורקה ע"נ סטרי, Turka nad Stryi, שבגליציה המזרחית. נספה בגטו סמבור בסיון תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ג, עמ 1087-1086; אלפסי, עמ 124; החסידות מדור לדור, א, עמ 333; טורקה ע"נ סטרי, עמ 90;
בית קומרנא, עמ 130;

[1] הרב יהושע משה אהרונסון, מחבר הספר 'עלי מרורות', היה גיסו של הרב סנדר, וכשזה היה יוצא לחופשות הקיץ מילא הרב אהרונסון את מקומו .

צוקרמן ,יצחק - צייטלין, הלל

zu

צוקרמן, Zukerman,יצחק זאב.
למד בישיבת וולוז'ין. כשמלאו לו עשרים ואחת התמנה כראש הישיבה בקרמנצ'וג ,Kremanchug, שבאוקראינה, וכעבור זמן קצר בנובו אוקראינקה,Novoukrainka, שעל יד קירובוגראד, Kirovohrad. בגלל הדיכוי של המשטר הקומוניסטי עבר בתרפ"ב,1922, לפולין, והתמנה לרבה של בריינסק,Brańsk Brainsk, שבווהלין. החסידים בעיר התנגדו לו, ורצו למנות את הרב אברהם יעקב סקערעביץ (ע"ע), אך הם נאלצו לוותר. בעת המשבר הכלכלי שעבר על יהודי פולין בשנות השלושים של המאה העשרים פנה הרב צוקרמן אל ארגונים יהודיים שונים בעולם וביקש מהם עזרה. אחד מיהודי העיר שהיגר לארצות הברית הקים בבריינסק, בשיתוף עם הג'וינט, קופת גמ"ח, וביקש שבראש הוועד שינהל אותה יעמוד הרב צוקרמן. נספה בטרבלינקה בנובמבר 1942.
מקורות: נר לבריינסק, עמ 26-27; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 190;


צוקרמן, קלונימוס קלמן, בן ברוך בנדיט.
נולד בתרל"ו,1876. בתרס"א,1901, התקבל כרב ביבלונוב, Jabłonów, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. שם כיהן בבית הדין של הרב מאיר מאירזון, ועשה הרבה למען הפליטים היהודים שבאו לשם. אחרי המלחמה שב לעירו. הרב מאיר שפירא הציע לו להיות רב בישיבת חכמי לובלין, אך הוא דחה את ההצעה, וגם הצעות לכהן בקהילות יותר גדולות. בתמוז תש"ב,1942, שולח לבלז'ץ, ושם נספה.
מקורות: וונדר,ד, עמ 392-391; אלה אזכרה, ז, עמ 236- 234; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 279;

צוקרמן.
הרב מסמורגון, Smorgon, שבליטא. נספה בגטו קובנה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40;

צוקרמן.
סלובודקה. נספה בשואה.
מקורות: ליטע I, עמ 1717; כאן מובא גם תצלום שלו, כשהוא מגולח, בבית מלאכה לנעלי עץ בווילנה;

צוקרקורן, Zukerkorn,יהושע מרדכי.
נולד בתרנ"ה,1895. בצד החינוך התורני רכש גם השכלה כללית, וידע כמה לשונות. בין הרבנים שעל ידיהם הוסמך היה גם הרב שלמה דוד כהנא מוורשה (שבתחילת מלחמת העולם השניה עלה ארצה וגר בעיר העתיקה בירושלים). הרב צוקרקורן הצטרף בנעוריו לתנועה הציונית, ובימי מלחמת העולם הראשונה הקים בעירו פלונסק, Płońsk, שעל יד ורשה, את הסניף של המזרחי. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים חתם על "קול קורא" של רבני פולין להצטרפות למזרחי. היה ציר בוועידות ובכינוסים של המזרחי בפולין, ופירסם מאמרים בכתב העת של התנועה. כיהן כרב בכמה ערים בפולין, ומתרצ"ג,1933, עד מלחמת העולם השניה היה רבה של ליפנה. כשפרצה המלחמה נלקח לעבודות כפייה. אחר כך התגלגל לגטו ורשה. שם שהה כשנתיים, וכנראה נספה בטרבלינקה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ' 12-11; ספר הציונות הדתית, ב, עמ' 501; ספר ליפנו, סקמפה, לוביטש, קיקול והסביבה עמ' 231 ; אברהם דגני, הרב יהושע מרדכי צוקרקורן, רב ואב"ד בקהילות בילסק ע"י פלוצק, גלובנה וליפנה. ספר פלונסק והסביבה, עמ' 244-246

ציגלמן, Ziegelman‏, אהרן לייב. ורשה.
היה מחשובי חסידי ברסלב בפולין, ומתלמידיו של מנהיגם ר' יצחק ברייטר (ע"ע). הדפיס את ספריו והפיץ אותם. נספה בשואה.
מקורות: פייקארז', חסידות פולין, עמ' 341; יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

ציון, Zion, רוברט.
נולד בתרס"ו,1906, בקניגסברג, Königsberg, Kaliningrad, שבפרוסיה המזרחית. למד בסמינר למדעי היהדות בברלין, ושימש כרב ומורה אקדמי ליהדות בברלין. בדצמבר 1942 גורש למזרח, ושם נספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 194;

ציוני, Zioni,אברהם זליג, בן דוד צבי.
נולד בתרמ"ב,1882, ברוסיה. למד אצל אביו וסבו, שהיו רבנים ברז'יצה, Rezekne, שבלטביה, ובישיבות סלובודקה ומיר. כיהן כרב בהורודוק, Gródek, שבאזור ביאליסטוק. מנעוריו היה ציוני, וכשנוסדה תנועת המזרחי הצטרף אליה. השתתף בוועידות שלה בפולין, וביקר מטעמה בארצות הברית. נספה בעירו בתש"ב,1942.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 16-15; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 232;

ציוני, בן-ציון, בן יצחק.
נולד בלטביה בתרמ"ה,1885. למד אצל אביו ואחר כך בישיבת סלובודקה. בנעוריו התקרב לתנועת המזרחי, ועם גיסו, הרב בן-ציון דון יחיא (ע"ע), ביקר בערים ועיירות רבות כדי להסביר את הרעיונות של הציונות הדתית. בתרע"ו,1916, התקבל לרב בקאזאן, Kazan, שעל הוולגה, שם התרכזו פליטי מלחמה יהודים רבים מן האזור הבלטי. הקומוניסטים נישלו אותו מן הזכות לעבודה, החרימו את הדירה שבה גר, ואף אסרו להשכיר לו דירה אחרת. שנים אחדות היה שוער לילה וגר באחד מן המסדרונות בבניין שעליו שמר. בתמוז תש"ד, 1944, מצאו אותו שם, גווע מרעב.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 17;

ציטרין. Zitrin .
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בפובורסק, Povorsk, Powórsk, שבווהלין. נראה שנרצח עם בני קהילתו בגטו של מלניצה, Melnica, באותו האזור, באלול תש"ב,1942.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ציטרינבוים,Zitrinboim, Zitrinbaum,יעקב יצחק.
היה רבה האחרון של וויסלוביצה, Wosławice, שבאזור לובלין. בסתיו 1942 גורש לוולודאבה,Włodawa, שבאותו האזור, ומשם לסוביבור.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 157, 158;

צייטלין,Zeitlin, הלל.
נולד בתרל"א, 1871, בקארמה, Karma, Korma , שברוסיה הלבנה. בא ממשפחה חב"דית, ורכש ידיעות מקיפות בתחומי יהדות שונים. עסק במדעי הטבע ובביקורת המקרא, ומתוך כך בא לספקנות דתית ושלילת האמונה היהודית. התעמק בניטשה ובשפינוזה, וכתב ספר על ניטשה.
הפוגרומים שהיו ברוסיה בשנים 1903, 1905 זיעזעו אותו, ומאז ועד סוף ימיו היו לו חרדות קשות לגבי גורל העם היהודי. אז חזר בתשובה, וכתב מאמרים חדורי להט דתי. בעניין הציונות וראשית הגאולה התקרב לתפיסותיו של הרב קוק. בתרס"ו,1906, עבר לוורשה, ושם כתב הרבה בעיתונים היינט ומָאמענט. נמשך לחסידות, ובמיוחד לברסלב וחב"ד. ביתו שם, עם שני בניו אלחנן ואהרן, היה מקום מפגש לאנשי רוח יהודים מכל הזרמים. בערוב ימיו, ומתוך תחושה שהשואה מתקרבת, קרא בלהט לרב, בעל פה ובכתב, לתשובה ולתפילה.
נכלא בגטו ורשה, וגם שם המשיך ליצור. כתביו כונסו ב "שריפטן", תר"ע, 1910. כתבים נבחרים, א-ב תרע"א-תרע"ב, 1911-1910. בפרדס החסידות והקבלה, תש"ך 1960. על גבול שני העולמות, תשכ"ה, 1965. נספה בטרבלינקה, תש"ב, 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ורשה, עמ' 52, 53, 91, 92, 109; האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ח, עמ' 638-639;