שפירא, יחיאל - שפירא, מאיר

sh
שפירא, יחיאל מיכל (יחיאל מאיר). בן שלום מפשיטיק, Przytyk, שבאזור ורשה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה בא לבנדין, Będżin, ושם עסק ברבנות והיה דיין עד יומו האחרון. היה מוכר בכינוי "דער בריקָאווער", על שם הגשר שהיה סמוך לביתו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 190, 232-231; אלפסי, עמ 104 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 214; פנקס בנדין, עמ' 231;
אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ רי;

שפירא, יעקב, בן שמואל הלוי.
נולד בתרס"ב,1902. היה אב"ד בטויסט, Touste, שבגליציה המזרחית. היה פעיל בתנועת המזרחי וארגן יהודים לעליה לארץ, אך תכניתו לא יצאה לפועל כי בינתיים פרצה מלחמת העולם השניה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: וונדר, ה, עמ 499; ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 241;

שפירא, יעקב, בן אבי עזרא זליג.
הוא היה האדמו"ר האחרון מצאצאי המגיד מקוז'ניץ שישב בקוז'ניץ, Kozienice, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104; החסידות מדור לדור, א, עמ 215;

שפירא, יעקב.
היה ראב"ד בטויסט, Touste, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט, עמ 241;

שפירא, יעקב יצחק, בן אביגדור.
היה ראב"ד ואדמו"ר בגורשקביץ, Gorzkowice, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 105; החסידות מדור לדור, א, עמ 215; פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה, עמ 930; צ'נסטוחוב א, עמ 607; אלפסי, אנציקלופדיה של החסידות, ב, עמ שו;

שפירא, יצחק שלמה, בן שלום. "הרבי מסובוקוב".
גר ביינדזיוב, Jędrzejow, שבאזור לובלין. נספה בשואה. בנו שלום (קלמן) עלה לארץ בתר"ף,1920, ונרצח בידי פורעים ערבים.
מקורות: אלפסי, עמ 104 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 214; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תלו;

שפירא, ישעיה נפתלי הירץ, בן נחמיה.
היה דיין ומו"ץ בדוקלהDukla ,, שבגליציה. נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22;

שפירא, ישראל, ראדום, Radom. אזור ורשה.
בנו של האדמו"ר אלימלך שפירא, מצאצאי בית קוז'ניץ. כשהיה בגטו ראדום למד ולימד תורה, ובביתו התקיים מניין פרטי. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 174, 236;

שפירא, ישראל, בן האדמו"ר חיים מאיר יחיאל שפירא מגרודז'יסק,Grodzisk, שעל יד ורשה.
נולד בתרל"ד,1874. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, ושם הקים חצר חסידית ובית מדרש גדול. היה אדמו"ר ארבעים ושמונה שנים. כשהיה בגטו ורשה הצליחו החסידים שלו להשיג מסמכים כדי להצילו, אך הוא לא רצה לעזוב אותם ונשאר בגטו. נספה בטרבלינקה באלול תש"ב, 1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 197-192. זיידמן, יומן, עמ 331; אלה אזכרה, ד, עמ 192-189; החסידות מדור לדור, א, עמ 215; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקעח-תקעט;

שפירא, ישראל, בן יהושע.
בתר"פ,1920, נבחר לרב בפרוכניק, Pruchnik, שבגליציה המזרחית. בגלל סיכסוכים נאלץ לעזוב את המקום, והשתקע באיסטריק, Ustrzyski Dolne, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 150; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 294;

שפירא, ישראל, בן האדמו"ר אלימלך שפירא מקוז'ניץ, Kozienice.
נולד בתרנ"ב,1892. כשנפטר חותנו שלום שפירא נתמנה לרבה של פשיטיק,,Przytykשבאזור ורשה. ידע רוסית, פולנית, אנגלית וצרפתית, גיאוגרפיה ומתימטיקה. היה מעורב עם הבריות, והתמסר לחינוכם של בני הנוער בעיירה. למד את הלשון העברית המדוברת, והיה מנוי על עיתונים שיצאו לאור בארץ. רצה לעלות ארצה ולהתיישב בבני ברק. בזמן הכיבוש הנאצי המשיך לטפל ביהודי העיר ולתמוך בהם. כך עשה גם כשהם גורשו במארס 1941 לעיירות שבאזור ראדום, Radom, שעל יד ורשה. באלול תש"ב, 1942, גורש לטרבלינקה, ושם נספה .
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 413; ספר פשיטיק, עמ 339-345;

שפירא, מאיר, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;