שפירא, ישראל - שפירא, קלונימוס

שי-סוף

שפירא, ישראל, בן יהושע.
בתר"פ ,1920 , נבחר לרב בפרוכניק, Pruchnik, שבגליציה המזרחית. בגלל סיכסוכים נאלץ לעזוב את המקום, והשתקע באיסטריק, Ustrzyski Dolne, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 150; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 294;

שפירא, ישראל, בן האדמו"ר אלימלך שפירא מקוז'ניץ, Kozienice.
נולד בתרנ"ב ,1892. כשנפטר חותנו שלום שפירא נתמנה לרבה של פשיטיק, Przytyk שבאזור ורשה. ידע רוסית, פולנית, אנגלית וצרפתית, גיאוגרפיה ומתימטיקה. היה מעורב עם הבריות, והתמסר לחינוכם של בני הנוער בעיירה. למד את הלשון העברית המדוברת, והיה מנוי על עיתונים שיצאו לאור בארץ. רצה לעלות ארצה ולהתיישב בבני ברק. בזמן הכיבוש הנאצי המשיך לטפל ביהודי העיר ולתמוך בהם. כך עשה גם כשהם גורשו במארס 1941 לעיירות שבאזור ראדום, Radom, שעל יד ורשה. באלול תש"ב, 1942, גורש לטרבלינקה, ושם נספה .
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 413; ספר פשיטיק, עמ 339-345;

שפירא, מאיר, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, מאיר, בן האדמו"ר יהושע מריבוטיץ', Rybotycze, שבגליציה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של בלוז'וב, ,Błazowa שבגליציה המערבית. היה הרב האחרון של העיר, וראש בית הדין שם. בתרצ"ב,1932, נתמנה לאדמו"ר. נספה ביולי 1942. לפני שנספה מסר את כתבי היד של סבו צבי אלימלך, האדמו"ר מבלוז'וב לשכנו הנוצרי. אחרי המלחמה הם הובאו לניו-יורק ושם הוצאו לאור בשם "צבי לצדיק".
מקורות: וונדר, ה, עמ 513; אדמו"רים, עמ 200-198; אלפסי, עמ 148 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 91-92; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ סג;

שפירא, מנחם מנדל, בן דוד.
מילא את מקומו של אביו כרב ואב"ד בדינוב,Dynów, שבגליציה. נרצח בט"ו בשבט תש"ב,1942, בחורשה על יד קולומיה, Kolomea, שבגליציה המזרחית.
מקורות: סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 120; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה,
עמ 117;

שפירא, מנחם מנדל, בן משולם פייביש.
נולד בתרנ"ח,1898. בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של דינוב, Dynów, שבגליציה, והגבאי של קופת ארץ ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 555; ה, עמ 516; אלפסי, עמ 150.

שפירא, מרדכי, בן צבי אלימלך. בירטש Birtch , גליציה.
נולד בתר"ל,1870. נספה באושוויץ בסיוון תש"ד, 1944 . [1]
מקורות: וונדר, ה, עמ 520-518; אלפסי, עמ 148 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 307;

שפירא, מרדכי. היה רב בבריגל-ברז'סקו, Brigel-Brzesko,
שבגליציה המערבית, ואחר כך היה דיין בקרקוב. נרצח בקרקוב בתש"ג.
מקורות: קארל, קראקא, עמ 348; בוסאק, בין צללי עיר, עמ 216;

שפירא, משה יחזקאל, בן יצחק מנדל מבנדין, Będżin.
אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לברלין. שם היה אדמו"ר והיה לו בית מדרש משלו. אחרי שהנאצים עלו לשלטון עבר לווינה. משם גורש לריגה, עם רבים מיהודי גרמניה ואוסטריה, ושם נספה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 234;

שפירא, נחמיה, בן משה יהודה לייב.
נולד בתרל"ד,1874. כיהן כרב בסאסוב,Sasów, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. שם גר עד תרפ"ב,1922, ועסק כמוהל מומחה בבתי חולים. אחרי המלחמה חזר לסטריז'וב,Stryszów,שבגליציה המערבית, ושם כיהן כרב במקום אביו. ביקר בארצות הברית כדי לאסוף כספים לסיוע לנצרכים. כשנכנסו הגרמנים לסטריז'וב ניצל את קשריו עם אחד המפקדים, שכנראה זכר אותו מן הימים שעשה בווינה, כדי להשיג הקלות ליהודי העיר. נספה בתמוז תש"ב,1942, בדרך מסטריז'וב לריישא.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22-21, 80-79, 266; אלפסי, עמ 150; החסידות מדור לדור, א, עמ 309; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 386; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תיט;

שפירא (בלנדויין), צבי אלימלך, בן יעקב יצחק מבירטש, Bircza. גליציה.
זמן מה היה ר"מ במונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפטורוס. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, ה, עמ 532;

שפירא, קלונימוס קלמן, בן אלימלך.
נולד בתרמ"ט,1889. מגיל תשע עשרה עמד בראש חסידי גרודז'יסק. בתר"ע,1910, נתמנה כרבה של פיאסצ'נה, Piaszecno, שבאזור ורשה. בתרפ"א,1921, הקים שם את ישיבת "דעת משה", והשקיע הרבה בחינוכם של התלמידים. חיבר את הספרים "הכשרת האברכים", "חובת התלמידים" ו"בני מחשבה טובה". היה פעיל בארגון "שומרי שבת" בוורשה, ואחר כך היה נשיא הארגון. בשל מאמציו הקים הג'וינט מטבח עם שבו סעדו לפני הקמת הגטו ואחריו רבים מיהודי פיאסצ'נה שנמלטו לוורשה. בזמן שהותו בגטו ורשה עבד הרב שפירא ב"שופ", לנעליים. זמן מה הוסתר בבית החרושת למטוסים הֶנקֶן. את חידושי התורה שאמר בגטו, מראש השנה ת"ש,1939, עד שבת חזון תש"ב,1942. קיבץ, בספר "אש קודש", שכתב היד שלו הוטמן בקופסאות פח, ונמצא בשנות החמישים של המאה העשרים על ידי פועלים שחפרו בהריסות של הגטו. הספר הזה נחשב לתעודה החסידית האחרונה שנכתבה על אדמת פולין. במרחשוון תש"ד,1943, גורש למחנה בודז'ין, Budziń, שעל יד לובלין. נספה בפוניאטוב או במיידאנק, ושם נספה בחשון תש"ד. אחיו ישעיהו היה ממנהיגי הפועל המזרחי בארץ.
מקורות: זיידמן, אדמו"רים, עמ 252-247; פייקאז', חסידות פולין, עמ 411-373; ספר סוקל, טרטקוב, ורנז', סטוינוב והסביבה, עמ 252; אלפסי, עמ 102; זיידמן, יומן, עמ 64, 95, 127, 292, אלה אזכרה, ה', עמ 169-163; ניישטט, עמ 431; פסח שינדלר, צידוק הדין מתוך השואה, משואה י"ח, תש"ן, 1990, עמ' 77-62; פסח שינדלר, תגובת החסידות לשואה, אמונה בשואה, משרד החינוך והתרבות, ירושלים תש"ם, עמ' 78-69; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרלט- תרמא; עדותו של אברהם כרמי;.