מיער, יצחק - מלמד, שמואל

mi

מיער,יצחק, בן אהרן אריה.
נולד בתר"ך,1860. זמן מה גר בקאלוש, Kałusz, שבגליציה המזרחית. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים עבר למגדבורג, ,Magdeburg שבגרמניה. שם נפטר בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, ג, עמ 871;

מיער,יצחק מאיר, בן חנוך העניך דב (ע"ע).
נולד כנראה בתרע"ט,1919. היה רבה האחרון של קרצקי, Kerecki, שבקרפטורוס. נפטר במחנה אבנזה, שבגרמניה באייר תש"ה,1945, זמן קצר אחרי השיחרור.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 431;

מירסקי, Mirski,אליעזר.
מתרנ"ד,1994, כיהן כרבה של ירמיצ'ה, Jeremicze,Yeremisze, שבווהלין. נספה בשואה עם כל בני קהילתו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נבוגרודק, עמ 372;

מירסקי, יוחנן.
מתרע"ב,1912, כיהן כרבה של בוצ'קי, Boćki, שבווהלין. אחר כך עבר לזבלודוב, Zablodów, שבאותו האזור, והיה רבה האחרון של העיר. היה ציוני. בזמן הכיבוש הנאצי שיכן בדירתו מקצת מן הפליטים שגורשו מבתיהם שנותרו באזור המגורים היהודי בעיר.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 334, 335;

מישל, Mishel, Mischel,אליעזר סג"ל.
נולד בתרכ"ג,1863. בתרס"ו,1906 (כך לפי וונדר. לפי פנקס הקהילות בתרס"ט,1909), נבחר כרבה של טוּרקה, Turka, שבגליציה המזרחית. ידע היטב פולנית וגרמנית, והיה בקי בהוויות העולם ובספרות העולם. היה חבר בהנהלת הקהילה. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח לבודפשט, ואחרי המלחמה שב לעירו. במחצית השניה של שנות השלושים של המאה העשרים התקרב לתנועה הציונית, והיה נפרד בחיבה מן החלוצים שעלו לארץ ישראל. נפטר בסוף אלול תרצ"ט או בתחילת ת"ש,1939.
מקורות: וונדר, ג, עמ 881-876; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ, 459 255, 256;

מישקינסקי, Mishkinski, Miskinski,אליעזר זאב, בן אברהם.
היה רב בסוקולקה, Sokółka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: סוקולקה, עמ 453 (תצלום, בלי פרטים נוספים);

מישקינסקי, חיים יעקב, בן משה יהודה.
נולד בתרמ"ג,1883. למד בישיבות ראדין Radun, Radin, וולוז'ין, סלובודקה וקלם, Kelm, Kelmė. תחילה כיהן כרב בקנישין,Kniszin, Knyszyn שבווהלין. לפי פנקס הקהילות וילנה, ביאליסטוק נובוגרודק, היה רבה האחרון של קנישין.
בתרפ"ז,1927, נבחר כרבה של סוויסלוץ', Swisłocz, שבאותו האזור, והיה רבה האחרון של העיר. בשנים 1919-1920 דרשו ממנו השלטונות הפולניים להסגיר לידיהם צעירים יהודים קומוניסטים, בתואנה שהם עזרו לרוסים. הוא סירב להיענות לדרישתם, ורק בנס ניצל ממשפט צבאי, שגזר הדין שלו עלול היה להיות מוות. בשנות העשרים של המאה העשרים היה פעיל בארגון הבנקים היהודיים הקואופרטיבים שנוסדו אז בפולין, וגם ב"צֶנטוס" – האגודה לעזרת יתומים. כשכבשו הרוסים את האזור במלחמת העולם השניה ניסה למנוע את גירושם של היהודים לפנים המדינה. הוא ניצל מן הגירוש, ובאותה העת דחה את האפשרות לעבור לליטא העצמאית, כי לא רצה לעזוב את בני עדתו. נספה, כנראה, בנובמבר 1942.
מקורות: וולקוביסק, סיפורה של קהילה יהודית ציונית, עמ 101; וולקאוויסקער יזכור בוך, ב, עמ 61. אלה אזכרה, ג, עמ 261-257; יזכורבוך לקהילת סביסלוץ, עמ 25-30; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ , 463;

מֶל,Mel,ישראל.
היה רבה האחרון של רגובה, Raguva, שבליטא. נרצח בידי ליטאים באלול תש"א, 1941 .
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 630; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מליניאק, Maliniak,דב בער.
היה תלמידם של הרב שמעון שקופ מגרודנה, ושל הרב מנחם זמבה מוורשה (ע"ע). כיהן כרב בפראגה, Praga, פרוורה של ורשה. נספה בשואה.
מקורות: די קהילה פון האראדלה, עמ 50;

מלמד,Melamed,אריה לייב.
מתרע"ו,1916, היה דיין בלובומיל,Lyoboml, שבגליציה המזרחית. דאג לחינוך הדתי היסודי לילדים העניים והיתומים. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 106; ספר יזכור לקהילת לובומיל, עמ 113, 114;

מלמד, יצחק.
נולד בתרכ"ב,1862. היה רב בטרויאנובקה,Troyanowka, שבווהלין. כשנכנסו הגרמנים לאזור הם העבידו את היהודים בבניית גשר על הנהר הסמוך ובכריתת עצים ביערות. הרב מלמד היה אחראי על עבודתם. אחרי שנפטר מילא את התפקיד בנו, יהושע מלמד, שכעבור זמן מה נבחר לסגן יו"ר היודנראט בעיר.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 98; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מלמד, שמואל זאב (שמואל דב בער).
היה רבה האחרון של ציקישוק, Chekishky, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 511; רבני ברית המועצות, 1939-1991;