מילר, זאב - מיער, חנוך

mi

מילר, Muller, Muler,Miler ,זאב וולף.
זמן מה היה דיין בדרוהיצ'ין,Drohichin, Drogichin ,שברוסיה הלבנה. בתרע"א,1911, נתמנה לדיין בסרניק, Sarnaki, שבאותו האזור. נפטר בת"ש,1940.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

מילר, יואל, בן הרב שמואל אהרן מלאבובה, Łabowa (ע"ע), שבגליציה המערבית.
נספה בבלז'ץ עם כל יהודי צאנז, ,Sanz, Nowy Sączהסמוכה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 226; לעהרער, א, עמ 50, 208, 211;

מילר, משה, בן נפתלי. נולד בתרל"ה,1875.
כיהן כרב בגורליצה, Gorlice, שבגליציה המערבית. תחילה עסק במסחר, ואחר כך שימש כפוסק בדיני תורה, בעיקר בדיני ממונות, ונתן שיעורים בבתי מדרש שונים. היה פעיל גם במוסדות הקהילה, ובאגודת ישראל. היה הגבאי של קופת "מעות ארץ ישראל". שולח לבלז'ץ באב תש"ב,1942.
מקורות: ספר גורליצה, עמ 25, 43, 75, 153, 167, 170 , 244, 247; וונדר, ג, עמ 842-843;

מילר, שמואל אהרן, בן נפתלי.
הרב מלאבובה, Łabowa, גליציה המערבית. בצעירותו היה ראש מתיבתא בקרקוב, ואחר כך עבר להיות רב בידליטש, Jedlicze, שבאותו האזור. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט לצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבאותו האזור. נספה בבלז'ץ.
מקורות: ספר גורליצה, עמ 168; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 226; לעהרער, א, עמ 50;

מילשטיין, Milstein,משה.
"משה'לה דער ווארשעווער". מתרפ"ט,1929, כיהן כרבה של לנין, Lenin, שבווהלין. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, הם התעללו בו. גם באותם הימים הוא לא הפסיק ללמוד. ניבא שסופם של הגרמנים יהיה מפלה ותבוסה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 266;

מימון,Maimon,אפרים.
היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 61, 341; פלינקר, וארשה, עמ 160;


מינדלאייל, Mindeleil‏, שמואל אליהו.
היה מאנשי ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בלובלין, והיה הראשון שהתקרב אל ר' יצחק ברייטר (ע"ע) בפולין.נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב

מינסטר, Minsteris, Minster,Munster,הלוי, משה בנדט.
למד בישיבת סלובודקה, והיה מן האישים המרכזיים ב"כולל" שלה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 194; עדותו של אחיינו ד"ר צבי מינסטר.

מינץ, Minz, פנחס.
היה מחסידי חב"ד. היה שו"ב בקובנה, ושם ניהל את ת"ת "יגדיל תורה".
נספה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 350;

מינצברג,Minzberg,יצחק דוד, בן ירחמיאל ישעיהו.
נולד בתרס"ב,1902. גר באוסטרוב מזובייצק, Ostrów Mazowiecka, שבאזור ורשה, והיה פעיל בהקמת מוסדות החינוך של אגודת ישראל בפולין. באמצע שנות השלושים של המאה העשרים התקבל כמשגיח רוחני בישיבת חכמי לובלין. כתב הרבה בכתבי העת של אגודת ישראל, בדרך כלל בפסיבדונים. אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה עבר ללאחוה, ושם פעל עם הרבנים אושרוביץ (ע"ע) וליכטנשטיין (ע"ע) כדי להציל את היהודים. בימי השלטון הסובייטי שלח חבילות ליהודים שגורשו לסיביר. נספה בהתקוממות של יהודי לאחווה, שאירעה ב-3 בספטמבר 1942, כשהגרמנים עמדו לחסל את הגטו.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 206-200; ראשונים למרד, לאחוה, עמ 289-290, 457-458; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 261; אוסטרוב מזובייצק, עמ 571, 645;

מינקובסקי (מינקאווסקי), Minkowski, קלמן.
היה משגיח ור"מ בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 498;

מינקין, Minkin,אברהם יצחק.
למד בישיבת סלובודקה. בתרס"ז,1907, בא לאיביה, Ivye, שבווהלין, ושם קראו לו "אברהם יצחק דער פרוש", כי התמסר רק לתורה ולתפילה. אחרי מלחמת העולם הראשונה הקים בעיר, עם אחרים, ישיבה. היה דיין, מו"ץ, ושוחט. נספה בעירו באב תש"א, אוגוסט 1941, אחרי שהגרמנים התעללו בו, באותו היום שבו נטבחה שם האינטליגנציה היהודית.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 199-198; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 118;

מיער, (מאיר, מייער), Meir,Mier, Meier,חנוך העניך, דב, בן יוסף דוד.
נולד בתרמ"ד,1884, בסאסוב, Sasów, שבגליציה המזרחית. בתר"ס,1900, עבר לסיגט, Sighet, שבטרנסילבניה. בתרס"ד,1904,חזר לסאסוב, ושם נתמנה לאב"ד. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהחזית היתה באזור מגוריו, לא רצה לעזוב את עירו, ולזמן מה ברח אל היערות שבסביבה. אחרי המלחמה התיישב בלבוב, ועם הרב אריה לייב ברודא לחם במפקיעי השערים שם. בראשית שנות העשרים סייע לצעירים יהודים שהשתמטו מן הצבא הפולני, ולכן נאלץ לברוח בתרפ"ג,1923, לקרצקי, Kerecki, שבקרפטורוס. שם נבחר לרב העיר והגליל, והיה האדמו"ר מאולסק-סאסוב. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה ברשימה של נתיני פולין שעמדו להיות מגורשים לפולין,אך הצליח להתחמק מממנה. נמלט לסאטמר,Sătmar, Satu Mare,Sakmir, שבטרנסילבניה, שאז השתייכה להונגריה, ושם נפטר בחשון תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ג, עמ 870-867; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ תרלח-תרלט;