לונין, ישראל. - לוריא, משה

לונין, Lunin,ישראל.
היה רב בוולוז'ין. הגרמנים מינו אותו להיות ביודנראט של העיר. כשאספו הגרמנים את יהודי העיר לנפחיה, בכ"ג באייר תש"ב,10.5.1942, הוא התנגד לקריאתו של הרב ראובן חדש (ע"ע) לקחת אבנים, לבֵנים ומטילי ברזל ולהכות בגרמנים, וטען שחיי שעה קודמים. נספה בשואה.
מקורות: וולוז'ין, עמ 545, 549; פון לעצטן חורבן, 8, עמ 75-79; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 294;

לוסטהויז (לוסטהאוז), Lusthois, Lusthaus,זאב וולף.
היה דיין ומו"ץ בנדבורנה, Nadwórna, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 425;

לוסטהויז, שאול, בן יעקב יוסף.
היה דיין, מו"ץ ואב"ד בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 425;

לופיאנסקי, Lupianski,שרגא.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בוויסוקה רודה, Vysoka Ruda, Višakio Rŭda, שעל יד קובנה. נספה בש\ואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוצקי, Lucki,אליהו.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה האחרון של ז'ידיק, Zhidik, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 46, 218; אשרי, חורבן ליטע, עמ 300, 301;

לוצקר (זלווין), (Lucker(Zelwin,יעקב.
לפני מלחמת העולם השניה היה מגדולי בעלי המוסר בפולין. היה בגטו וילנה, ושם נתן שיעורים בבית המדרש לנשים שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס. הוא נתן הסכמות לדברי התורה שכתבה הרבנית, שאחרי המלחמה נמסרו למכון היהודי ההיסטורי בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 267-266;

לוריא (לוריע),Luria,Lurie, ברוך אליעזר, בן מנחם מנדל.
למד בישיבת מיר. כיהן כרב בפוהוסטPohost, , ובנובו בוריסוב, Novo-Borisov, שברוסיה הלבנה. בתרצ"ג,1933, עבר לריגה. שם שימש כרב בבית המדרש "מלביש ערומים", והגיד שעור בגמרא במניין של המזרחי. היה המשגיח הראשי על הכשרות. עזר מאד לרבנים הפליטים שבאו מרוסיה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 396;

לוריא, חיים פנחס, בן שלמה זלמן צבי. "חיים פנחס הדיין". נולד בתרכ"ד, 1864. היה מחסידי גור ומקורב לרבי מגור. אחרי נישואיו עבר ללודז', ושם עסק במסחר ובלימוד תורה. בהכוונת האדמו"ר מגור נעשה שם דיין ומורה הוראה. חיבר ספרי הלכה, בהם "פתח הדעת" על הלכות מליחה, שו"ת "משיב הלכה", וקונטרסים ובהם שו"ת בעניינים השונים שהובאו בפניו. ספריו נלמדו בישיבות שונות, ביחוד על ידי אלה שלמדו להוראה.
בזמן הכיבוש הנאצי היה בגטו לודז', ושם נפטר באייר תש"א,1941. אחרי מלחמת העולם השניה מצא בנו שגר בתל אביב, בין ספרי הקודש השדודים שהובאו ארצה מאירופה, עותק של השולחן ערוך שהיה בידי אביו, פדה אותו מן הרבנות הראשית, הושיב תלמידי חכמים שעברו עליו, קיבצו את פסקי ההלכה שהיו רשומים בשולי הדפים, ועל פיהם הוציא לאור את ספר "קהלת חיים", וגם הדפיס מחדש את הספר "משיב הלכה".
מקורות: עדותה של נכדתו אסתר שקלנובסקי במכתבה אלי, כ"ה במרחשון תשס"ט.


לוריא, מנחם מאיר, ("מאיר וילנר").
היה "משולח" בעד ועד הישיבות של וילנה, וחבר בהנהלה של ישיבת "תומכי תמימים" שם. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ' 327;


לוריא, מנחם מנדל.
למד בישיבת וולוז'ין, והיה מתלמידיו של הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין). כיהן כרב במושבות היהודיות שבפלך יקטרינוסלב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה וברוסטוב, Rostov, שעל נהר הדון, ברוסיה. מתרפ"ד,1924, כיהן כרב בליאדי, Lyady, שעל יד מינסק, רוסיה הלבנה. בתרצ"ד,1934, עבר לריגה. נספה עם בני קהילתו באב תש"א.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 396; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוריא, משה.
היה רבה האחרון של וייגבה, Vaiguva, שבליטא. נרצח בידי ליטאים באב תש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 230; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לוריא, משה בצלאל.
נולד בתרי"ג,1913. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רסח;