שפירא, יעקב - שר, יוסף

sh
שפירא-קצנלנבויגן, יעקב שמעון, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה היה אדמו"ר בקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז', ואחר כך עבר ללודז', ונקרא "האדמו"ר מקולושקי", על שםפ עירו. היה חובב ארץ ישראל, ובתרפ"ה,1925, שלח את ילדיו בעליה של כפר חסידים. נפטר באדר תש"א,מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, יצחק מרדכי, בן ישראל אהרן.
נולד בתרמ"ד,1884. בחיי אביו כיהן כרבה של אופוצ'נו,Opoczno, שבאזור לודז', ואחרי פטירתו מילא שם את מקומו כאדמו"ר. נספה בתש"ב.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 197;

שפירא-קצנלנבויגן, ישראל אהרן,
בן יעקב שמעון (ע"ע) מקולושקי,Koluszki, שבאזור לודז'. נולד בתרע"ו, 1916. נספה בתש"ד,1944.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 198-197;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל, בן יצחק דוד.
נולד בתרנ"ו,1896. מילא את מקומו של דודו שמואל מרדכי כאדמו"ר מנסכיז', בקובל, Kowel, שבווהלין. נספה בעירו בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 199;

שפירא-קצנלנבויגן, שמואל פנחס.
בן ישעיהו מלודז'. בתרע"ז,1917, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 104;

שפלטר,Spelter, Spalter,יעקב.
היה הדיין האחרון בסטריז'וב, Stryszów, שבגליציה המערבית. לימד בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב, שנוסדה בסטריז'וב בתר"ץ,1930. היה בקי בענייני מסחר, ועסק הרבה בדיני תורה. שיטתו היתה "כוחא דהיתרא עדיף", דהיינו: שעדיף להקל ולא להחמיר, והדבר הזה גרם ליחסים מתוחים בינו ובין הרב נחמיה שפירא (ע"ע) ואחרים. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטריז'וב והסביבה, עמ 22, 82-81, 266;

שפרבר,Sperber ,הלל, נולד בתרנ"א,1891.
היה פעיל בתנועת המזרחי בגליציה, ובעיקר עודד את פעילותם של "צעירי המזרחי". היה דיין ומו"ץ בצ'ורטקוב, ,Czortków,Chortkev שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לרבה של זבאראז', Zbaraż, שבאותו האזור, והגבאי של קופת ארץ ישראל. בתרצ"ה,1935, נבחר כרבה של זלוטשוב,,Złoczówשבאותו האזור, על אף התנגדותם של החסידים במקום. המינוי אושר רשמית רק בתרצ"ח,1938. נספה בתש"ד.
מקורות: וונדר, ה, עמ 594; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 836-835;

שפרן, Shafran, יצחק.
היה ראש ה"קיבוץ" של חסידי ברסלב בגובורובה, Goworowo , שעל יד ורשה. נספה בשואה.
מקורות: יגלניק, שארית יצחק, עמ' ש"ג;

שצ'דרוביצקי, Schzedrowitzki,מאיר שלום, בן דב.
מחסידי קוצק. נולד בתרל"ה,1875. היה מקורב לר' חיים סולובייצ'יק מבריסק. בתרע"א,1911, התקבל כמו"ץ ורב רשמי בביאליסטוק, ובתרע"ח, 1918, נתמנה שם כאדמו"ר מסלונים. היה פעיל באגודת ישראל, ונמנה עם ראשי מועצת גדולי התורה. נפטר בביאליסטוק בימי הכיבוש הרוסי, בחשוון ת"ש,1939.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 245-242; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שצ'דרוביצקי, משה זאב, בן מאיר שלום (ע"ע).
היה חתנו של האדמו"ר יהושע עוזיאל וינטראוב (ע"ע). כיהן כרב בביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 220; החסידות מדור לדור, ב, עמ 503; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עז;

שקארוטה (סקארוטע), Skarote,משה.
נולד בתרמ"ח,1888. למד אצל ר' איצ'לה, רבה של רז'יצה,Rezekne, שבלטביה, והיה תלמידו ומזכירו של ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק. שנים אחדות היה רבה של רז'יצה שלא על מנת לקבל פרס, והתפרנס ממסחר. בתרצ"ז,1937, הוזמן לכהן כרב בסלובודקה. נספה בת"ש,1940 . לפי אשרי עם חיסול הגטו.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 418; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539; יהדות ליטא, ב, עמ 102; פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40; אשרי, חורבן ליטע, עמ 51; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

שקופּ, Shkup,שמעון, בן יצחק שמואל הכהן.
נולד בתר"ך,1860. למד בישיבות מיר ווולוז'ין, ובתרמ"ד, 1884, התחיל לכהן כר"מ בישיבת טלז. בין תלמידיו שם היו הרב מאיר ברלין, הרב מ"א עמיאל, פרופ' בן ציון דינור ואחרים. בתרס"ג,1903, עבר לישיבת מאלטש,Malesz,Moletch , שברוסיה הלבנה. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין, וגם שם הקים ישיבה. בתר"פ,1920, נתמנה כראש ישיבת "שער תורה" בגרודנה, ובתפקיד הזה כיהן עד השואה. בתרפ"ט,1929, נסע לארצות הברית, כדי לגייס כספים להצלת הישיבה מהתמוטטות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדדה הישיבה שלו לווילנה. לפי אלה אזכרה וספר וולוז'ין נפטר בגרודנה בחשוון ת"ש, 1939.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 308-300; יהדות ליטא, ב, עמ 103-102; וולוז'ין, עמ 163;

שר, Sher,יהושע העשל הושע.
למד בישיבת ריגה. היה רב באחת הערים באסטוניה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;

שר, יוסף, בן יצחק אייזיק,
שהיה ראש ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה ואחר כך ראש ישיבת "כנסת ישראל" בבני ברק. הרב יוסף שר למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, בישיבת מיר ובישיבת חברון בירושלים. היה העורך של הירחון "כנסת ישראל", שיצא לאור בסלובודקה. מחידושי התורה שלו נתפרסמו שם באדר ב' ת"ש. גורש ללטביה ונספה בריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 419;