רבינוביץ, צבי - רבינסקי, דוד

רבי רוב

רבינוביץ, צבי הירש, בן עקיבא הכהן.
היה מו"ץ ואחר כך רב באנטופול, Antopol, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אנטופול, עמ 13, 162;

רבינוביץ, צבי יהודה אריה (לייב), בן שמואל.
נולד בתרל"ח,1878. בערך בתר"ע,1910, נתמנה להיות רבה של הושטש, Hoszcza, Gosca, Goschtscha, שבווהלין. נספה בסוכות תש"ב,1941.
מקורות: האשטש, ספר זכרון, עמ 86-84, 234; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 74;

רבינוביץ, צבי מנחם. בן צמח ברוך.
מתרפ"ח, 1928, היה אדמו"ר בוורשה, ושם נספה.
מקורות: אלפסי, עמ 140; החסידות מדור לדור, א, עמ 295;

רבינוביץ, צמח, בן עוזר אברהם.
בתרפ"ה,1925, נתמנה לאדמו"ר, אחרי שהפסיד את הנכסים שקיבל כנדוניה מחותנו. גר בקיילצה, Kielce, Keltz. לפי האנציקלופדיה לחסידות, גר בראקוב, Raków, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 492; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרלד;

רבינוביץ, צמח ברוך, בן מאיר ישראל.
תחילה מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בפיאסצ'נה, Piaseczno, שבאזור ורשה. בתרצ"א,1931, עבר לשידלובצה, Szydlowiec, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 297; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 558;

רבינוביץ, ראובן יששכר,
בן אלימלך יעקב יצחק מסוכדניוב,Suchedniów, שבאזור לובלין. היה אב"ד בקמיינסק, Kamieńsk, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פיוטרקוב טריבונלסקי והסביבה, עמ 260;

רבינוביץ,
ר"מ. בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרבה של קיברט, Kibart, Kybartai שבליטא. היה חבר בתנועת המזרחי. נפטר בת"ש,1940, בימי השלטון הסובייטי.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1941; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 578;

רבינוביץ, שלמה אביגדור, בן הרב מאיר.
בתרפ"ב,1922, נתמנה לרבה של סופרשל, Supraśl, שבווהלין, והיה רבה האחרון של העיר. כמה ימים אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר, ביוני 1941, הם התעללו בו ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובגרודק, עמ 473, 474; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

רבינוביץ, שלמה אלימלך, בן האדמו"ר נתן נחום רבינוביץ.
תחילה כיהן כרב בקרומולוב, Kromołów, שעל יד צ'נסטוחוב, אחר כך בקמינסק, Kamińsk, שעל יד ורשה, ובסוף, אחרי מחלוקת קשה וממושכת עם הרב אריה צבי פרומר (ע"ע) התמנה להיות רבה של זאוויירצ'ה, Zawiercie, שבאזור זגלמביה. גורש לאושוויץ, שם עבד בסדנה לחייטות, והשתדל ללמוד תורה. כשהתקרבו הרוסים לאושוויץ, בתחילת 1945, שולח לבוכנוולד, ושם נפטר זמן קצר לפני השיחרור.[1]
מקורות: אדמו"רים, עמ 237-235; אלפסי, עמ 195; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 193, 512;

רבינוביץ, שלמה חנוך הכהן, בן יחזקאל.
האדמו"ר מרדומסק, Radomsko, Radomsk. אזור לודז'. נולד בתרמ"ב,1882. לפי אלפסי בתרמ"ה. בתרע"ג,1913 (לפי אלה אזכרה בתרע"א,1911), התמנה לאדמו"ר. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בגרמניה. אחר כך חזר לפולין והתיישב בסוסנוביץ, Sosnowiec. היו לו עשרות אלפי חסידים, ובין יתר פעולותיו היתה הקמת רשת של שלושים ושש ישיבות "כתר תורה" בפולין ובגליציה המערבית. היה איש עסקים אמיד. והיו לו עסקים מסועפים בפולין ורכוש רב בברלין. בזמן המלחמה ברח ללודז' ומשם לוורשה. היתה לו אפשרות לעזוב את פולין, אך הוא סרב לעזוב את חסידיו. בהיותו בגטו רשמו אותו כעובד בחברת "חסד של אמת", ואחר כך עבד ב"שופ" לנעליים של שולץ. ברלין בזמן המלחמה היה בגסטפו בוורשה הבטיח להציל אותו, ו נספה באקציה הגדולה שנערכה באב תש"ב,1942. אברהם כרמי שהיה בגטו ורשה אומר שהפקיד הגרמני שהיה ממונה על הרכוש שהיה לאדמו"ר בברלין ובזמן המלחמה שרת בצבא הגרמני בגטו ורשה הבטיח להציל אותו, אך רצח אותו ואת חתנו. נקבר בבית העלמין בוורשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 284-283; אלפסי, עמ 195; החסידות מדור לדור, ב, עמ 427; זיידמן, יומן, עמ 167, 331; יזכור לקהילת רדומסק, עמ 94;אלה אזכרה, ב, עמ 245-236; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 40-41; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 248; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 328; הוברבנד, עמ 262; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשמא-תשמב;

רבינוביץ,שמואל אבא, בן פנחס.
נולד בתרמ"ד,1884. בתרס"ו,1906, השתקע כאדמו"ר בז'ולקייב, Żołkiew, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם הראשונה עזב הרב רימלט, שהיה רבה של העיר, את המקום, והרב רבינוביץ עזר לפליטים שבאו לשם. עסק הרבה בענייני בוררות. תמך בישובה של ארץ ישראל. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: ספר ז'ולקייב-קריה נשגבה, עמ 777-775; החסידות מדור לדור, א, עמ 174; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשפז-תשפח;

רבינוביץ שמואל מרדכי,
בן יהושע אשר מפוריסוב- אוטווצק , Otwock Porysów, שעל יד ורשה. בתרצ"ח הוכתר לאדמו"ר על ידי מקצת מחסידיו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנצילקופדיה לחסידות, ג, עמ תת;

רבינסקי, Rabinski, דוד.
אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בין המפקחים על הת"ת בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה, שבין שתי מלחמות העולם השתייכה לפולין. בביתו של חתנו שאול רוזנצוייג העתיק ברוך אביב"י בכתב יד את לוח השנה העברי אחרי שהעיר נכבשה בידי הרוסים. רבינסקי נספה בשואה.
מקורות: ואני בגולת סיביר, עמ כז; פנקס הקהילות, ווהלין פולסיה, עמ 290;

[1] רבינוביץ, שלמה אלימלך, סיפורו דומה לזה של הרב אלימלך משה רבינוביץ.