לנגנר, משה - לנדאו, יעקב

la

לנגנר, Langner,משה, בן אברהם.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 350;

לנגנר, משה פנחס, בן חיים.
נולד בתרמ"ג,1883. מילא את מקומו של דודו וחותנו ישראל לנגנר כאדמו"ר בברודי, Brody. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 350;

לנגנר, שלמה אליעזר, בן יהודה צבי.
נולד בתר"מ,1880. תחילה היה אדמו"ר ברוהטין, Rohatyn, שבגליציה המזרחית, ואחר כך בברודשין, Brodschin, Bohorodchany, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 588-587; החסידות מדור לדור, א, עמ 350;

לנגסם-לנגזם, Langsam, Langzam,שמעון, בן פסח.
נולד בתר"ך,1860. שנים רבות היה דיין, מו"ץ ואב"ד במייליץ, Mielec, שבגליציה המערבית.
מקורות: ספר מייליץ, עמ 45, 151, 202, 211-209; וונדר, ג, עמ 589-590;

לנגרוק, Langrok,דוד, בן שלמה.
נולד בתרנ"ד,1894. היה גבאי הספרים בבית המדרש של חסידי בעלז בקרקוב, ואחר כך עבר לוייליצ'קה, Wieliszka, שבאזור קרקוב. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לקולבושוב,Kolbuszowa , שבגליציה המזרחית, שבאותה העת היתה בידי הרוסים. כמו יהודים רבים שנמלטו בתחילת המלחמה למזרחה של פולין חזר גם הוא אחר כך לשטח שנכבש בידי הגרמנים, ובא לוייליצ'קה. עד חנוכה תש"ב המשיך להעלות את חידושיו על הכתב, ויש בהם הד למצב הקשה ששרר אז. שרידים מהם ניצלו והגיעו לידיהם של בני משפחתו בלונדון.
מקורות: וונדר, ג, עמ 591;

לנדאו,Landau, Landa, Landoi ,(לנדא, לנדוי), אליעזר.
משנות העשרים של המאה העשרים כיהן כרב באושוויינצ'ים, נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 51;

לנדאו, אלתר יוסף דוד, בן שמעון שלמה.
האדמו"ר מאוליקה,Olika, ווהלין. נראה שהיה גם הרב של העיר. נספה בעירו בקיץ תש"ב, אוגוסט 1942. כך לפי אלפסי. לפי פנקס הקהילות באמצע אוגוסט 1941, תש"א.
מקורות: פנקס הקהילה אוליקה-ספר יזכור, עמ 40, 120, 158, 334; אדמו"רים, עמ 43-40; החסידות מדור לדור, א, עמ 204; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 28, 29, 38; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

לנדאו אפרים, בן צבי הירש.
היה רבה האחרון של ויטקוב, Witków, שבגליציה המזרחית. בקיץ תש"א, 1941, אילצו אותו האוקראינים לתקן את הדרכים באבני בית הכנסת ההרוס. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ראדיחוב, לופאטין והסביבה, עמ 642;

לנדאו, אריה לייב, בן ישראל איסר שמחה.
נולד בתרנ"ה,1895. בתרפ"ב,1922, נתמנה כרבה של קולבייל, Kołbiel, שבאזור ורשה. היה חבר באגודת ישראל והשתתף בוועידות שלה. בתרצ"ה, אחרי פטירתו של ר' מאיר שפירא נתמנה להיות ראש ישיבת חכמי לובלין. היתה לו בת מלומדת מאד, והוא נהג ללמד אותה גמרא, שלא כמנהגם של היהודים החרדים באותם הימים. הוא הסביר את הדבר בכך שהיא מלווה אותו בלכתו בדרך, והוא חייב לשוחח אתה בדברי תורה, וגם לספר למישהו את החידושים שעלו אצלו באותה העת. בזמן המלחמה ניסו בני קהילתו להסתיר אותו, והצילו אותו מן הגירושים לעבודות כפייה. בתשרי תש"ג,1942, עלה בידו להגיע לוורשה. שם ארגן שיעורים לבני הישיבות ולרבנים שהגיעו אל הגטו מן העיירות הסמוכות, עם הרב אריה לייב פרומר (ע"ע) ואחרים. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שהיו מקומות השמדה. נספה במרד שהתחולל בניסן, עם חבורת הלומדים שהסתתרה אתו בבונקר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 240; זיידמן, אישים, עמ 107-102. אלה אזכרה, א, עמ 129-124;

לנדאו, אשר זליג, בן יוחנן.
נולד בתר"ל,1870. היה מו"ץ באולפין,Ołpiny , שבאזור קרקוב, ובמקומות נוספים, אך סירב לקבל את עול הרבנות, כדי שיוכל להשיב שו"תים באין מפריע. בזמן מלחמת העולם הראשונה היה בחזית האיטלקית. עירו חרבה, ולכן עבר אחרי המלחמה לאושוויינצ'ים, ושם היה ר"מ, דרשן ומו"ץ. זמן מה היה ראש ישיבת "כתר תורה" של חסידי רדומסק, בסוסנוביץ,Sosnowiec, וברדומסק, Radomsko, Radomsk, שבאזור לודז'. נפטר בגטו סוסנוביץ בטבת תש"ב, 1942.
מקורות: ספר אושפיצין אושווינצ'ים –אושוויץ, עמ 205, 254-253, 549, 589; וונדר, ג, 618-622;

לנדאו, יעקב יצחק דן, בן אלימלך מנחם מנדל.
משושלת סטריקוב, Stryków. נולד בתרמ"ב, 1882. היה רבה של קונוב-קינב,Kunów , שבאזור לובלין. בתרצ"ו,1936, נתמנה לאדמו"ר מסטריקוב בזגוז'ה,[ Zagórze ,[1 ושם יסד את ישיבת "בית אהרן". כשפרצה מלחמת העולם השניה עבר לוורשה, ושם חי בבונקר עד ימי המרד באביב תש"ג,1943. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 379-377; החסידות מדור לדור, ב, עמ 451; פנקס הקהילות, לובלין קיילצה, עמ 469;

[1] זגוז'ה. בפולין ובגליציה יש כמה ערים בשם הזה. נראה כאן הכוונה לזאת שנמצאת באזור לובלין