קמינסקי, יחיאל - קפלן, גרשון

ka

קמינסקי, יחיאל.
למד בישיבה של חסידי אלכסנדר ושם הוסמך לרבנות. בתרס"ה,1905, נבחר לרבה של טורבין, Turobin, שבאזור לובלין. היה מעורב עם הבריות, ובבית הכנסת היה עובר לפני התיבה עם מקהלה. נספה בשואה. אשתו היתה מודרנית. היא נהגה להתלבש יפה, עודדה את הנשים היהודיות בעיר לעשות כך, והיתה עורכת להן נשפי חנוכה. נספתה בשואה.
מקורות: קהילת טורבין, עמ 358-359;


קמינצקי, Kaminecki,אייזיק.
נובי דבור, Nowy Dvór, על יד ביאליסטוק. בעקבות הלשנה של פולנים הוליכו
הגרמנים אותו ואת החזן אל כיכר השוק, ואילצו אותם לרקוד ולשיר לעיני הקהל הצוהל.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליטטוק, נובוגרודק, עמ 443, 444;

קנטור,Kantor ,אהרן יעקב.
נולד בפולין בתר"מ,1880. למד בישיבת סלובודקה, ושם הוסמך להוראה. עמד גם בבחינות הממשלתיות והוסמך לכהן כ"רב מטעם", אך לא כיהן בתפקיד הזה. היתה לו תעודת הוראה של מורה לעברית, וזמן רב עבד כמורה לעברית בבתי ספר בלובלין. כשקמה מדינת פולין השתלם במשפטים, וזמן מה היה לו משרד של עורך דין בלובלין. היה מראשי המזרחי בעיר, וייצג את התנועה בוועידות הארציות שלה ובכינוסים של קרן היסוד. התפרסם בפולמוסיו עם אנשי האגודה, הבונד והפולקיסטים. כשנכנסו הנאצים ללובלין נתמנה לחבר ביודנראט. הוצא להורג באדר תש"ב, מרס 1942.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ה, עמ 475-474; לובלין, אנציקלופדיה של גלויות, עמ 452-451;

קנטור, יצחק אייזיק.
למד בישיבות ליטא. היה מראשי הישיבה בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 413;

קנטור, שמואל לייב.
מתר"ץ,1930, היה רבה של סטוצק, Stoczek, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 345;

קניגסברג,Kenigsberg, Konigsberg ,יוסף, בן יעקב.
נולד בתרמ"א,1881, בראדום, Radom, שבאזור ורשה, במשפחה חסידית, ורכש השכלה תורנית מקיפה. אחרי נישואיו היה תעשיין. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה זמן מה פעיל באגודת ישראל. כשנוסדה ישיבת חכמי לובלין נבחר לסגן יושב ראש ההנהלה שלה, והיה מעורב גם בפעילות הרוחנית שלה. בימי מלחמת העולם השניה הגיע לגטו ורשה. כשהתחיל הגירוש הגדול משם בערב תשעה באב תש"ב,1942, ניסה ליזום פעולות הצלה, על ידי שיגור שליח לשווייץ, כדי לעורר את דעת הקהל בעולם. באותו הקיץ אסרו אותו הגרמנים והושיבו אותו ב"כלא יהודי", ששוטרים יהודים שמרו עליו. כעבור זמן מה שוחרר. בחורף 1943 גורש למחנה ריכוז ושם נספה.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 259-255;

קַנֶנגיסר, Kanengieser,ברוך, בן דוד.
נולד בתרס"ו,1906. למד בעירו קרקוב בישיבת "עץ חיים" של חסידי בובוב,Bobowa, ואחר כך התמנה לרב בישיבה הזאת. בזמן הכיבוש הנאצי עבר לווישניצה, Wisnicz Nowy הסמוכה, ושם ניהל בסתר את ישיבת בובוב. בתש"ב,1942, עבר לגטו בוכניה, Bochnia,שבאותו האזור, וגם שם המשיך ללמד קבוצה של תלמידים במרתף ובתנאי רעב. גורש לאושוויץ בט"ו באלול תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, ד, עמ 582-581;

קסטנברג,Kastenberg ,יחיאל הלוי,
בן חיים מנחם מנדל שהיה הדיין והמו"ץ של ראדום, Radom. נולד בתרמ"ח,1888. בראשית דרכו עסק במסחר, ואחרי שהפסיד את כספו התמנה לרב בווירז'בניק, Wierzbnik, שבאזור לובלין. אחרי זמן מה חזר לעירו. בתקופה האוסטרית כיהן כרב העיר. אך אחרי שפולין קיבלה את עצמאותה והבחירות לתפקיד של רב העיר התנהלו באווירה יותר חפשית, לא היתה דעת רוב יהודי העיר נוחה ממנו. בתרפ"ו,1926, בחר רוב הקהילה ברב יצחק שטיינברג, אך שלטונות המחוז אישרו את מינויו של קסטנברג. בזמן השואה הסתגר בחדרו, ושם התקיים מניין פרטי. ראו אותו רק ב-16 באוגוסט 1942, כשיהודי העיר, והוא עמהם, גורשו לטרבלינקה.
מקורות: ראדום, עמ 52-50; אלה אזכרה, ז, עמ 39-36; פון לעצטן חורבן,1, עמ 15;[1] פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 532, 536; ספר וירבזניק-סטרכוביץ, עמ 39;

קסטנברג, שלמה.
בין שתי מלחמות העולם פסק בדיני כשרות ודיני תורה בביאלאצ'וב, Białaczów, שבאזור לודז'. לשם בא מאופוצ'נו, Opoczno, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 68;

קפלינסקי,Kaplinski,אברהם.
נולד בתרע"א,1911. היה מראשי הישיבה הקטנה "אור תורה" בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א. מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רצו;

קפלינסקי, חיים זליג.
נולד בתרל"ה,1875. בתרע"א,1911, נתמנה כרבה של לויקובה, Laukova, שבליטא. היה רבה האחרון של העיר. כשנכנסו הגרמנים לשם הם פרצו אל ביתו ורצו לתלוש את זקנו. בנותיו הושיטו לו מספריים, והם הסתפקו בגזיזת קצה אחד של הזקן. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 345;

קפלן, Kaplan, אריה לייב.
היה רב בקייב, ולימד תורה בבית הכנסת קופצ'סקה. נרצח בידי השלטונות הסובייטיים.
מקורות: יחזקאל ברוד, אור חסידי בחושך הסובייטי, עמ 60, 61, 62, 64, 66;

קפלן, גרשון.
למד בישיבות גרודנה ומיר. הגיד שיעורי גמרא ב"מניין הפלוצקאי" בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 412;
[1] עדותם של יחיאל פרידמן ושמואל דוד פיגער. הם מציינים ש"הרבנים בראדום התחבאו בחדרי חדרים, ובהם היה גם הרב קסטנברג". הדבר הזה מרכך במקצת את הרושם שמותירה העדות בספר ראדום, שם מוצג הרב קסטנברג מן הזוית הבעייתית שאיפיינה אותו בתקופה שלפני השואה.