רבנים שנספו בשואה

...

2007-10-30T12:00:00.000-07:00

ד"ר פנינה מייזליש

רבנים שנספו בשואה

ביוגרפיות של רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר ארצות מזרח אירופה שנספו בשואה

מהדורה שניה מורחבת ומעודכנת
תשרי תשס"ח

כל הזכויות שמורות לפנינה מיזליש ©
ירושלים pniname55@gmail.com
16011936
הועלה לאינטרנט ע"י צבי שורצמן
RelatioNet

relationet@gmail.com

פתח דבר

2007-10-29T07:16:00.000-07:00

לעילוי נשמתו של אישי
שלום בן נתנאל

נולד בקרקוב בו' בניסן תרפ"ט, 16.4.1929.
עלה ארצה בכ"ה באלול תש"ה, 3.9.1945.
הלך לעולמו בה' בטבת תשס"ב, 20.12.2001.

בספר הזה כתבתי ביוגרפיות של כאלפיים רבנים ואדמורי"ם מפולין ומשאר מדינות מזרח אירופה שנספו בשואה, או שנפטרו בתקופה ההיא וזמן קצר אחרי סיום המלחמה - לרוב כתוצאה ממה שעבר עליהם באותם הימים. כללתי בו את מי שחיו כל ימיהם באותן המדינות, וגם את אלה שנולדו בהן ואחר כך עברו למרכז אירופה ולמערבה. כמודל לכתיבת הביוגרפיות הללו שימשה לי החוברת "רבני ברית המועצות בין מלחמות העולם" מאת ד"ר אברהם גרינבוים, שיצאה לאור בשנת 1994 מטעם המרכז לחקר ותיעוד יהדות מזרח אירופה שעל יד האוניברסיטה העברית. לכל ערך צירפתי ביבליוגרפיה, ולעתים גם עדויות בעל פה.
כתבתי על הרבנים, מורי ההוראה, הדיינים והאדמו"רים מכל הקשת של החיים היהודיים - העולם החסידי, הלא חסידי, המתנגדי, החרדי והלא חרדי (לפני מלחמת העולם השניה לא היה המונח "אורתודוקסיה" מקובל במזרח אירופה, ולכן לא השתמשתי בו כאן), הציוני, הלא ציוני והאנטי ציוני- שכיהנו בקהילות גדולות ותפסו בהן עמדות רשמיות, וגם על מי שחיו בעיירות קטנות; על מי שהסתגרו באהלה של התורה, ועל אלה שהיו פעילים בחיי הציבור היהודי בעירם, בפולין כולה ובעולם היהודי הרחב. כתבתי גם על מי שלמדו בישיבות אך לא מצאתי אם הוסמכו לרבנות. השתדלתי לעמוד על מיגוון הקווים שאיפיינו את פעולותיהם בכל התחומים לפני חורבנה של יהדות אירופה, וכך לחשוף את העושר של החיים היהודיים בתקופה ההיא, ואת פעולותיהם בתנאים הקשים שנכפו עליהם בשנות החורבן.
הגבולות הגיאוגרפיים שאותם התוויתי בתחילת העבודה נפרצו במהלכה. מה לעשות עם מי שנולד ברוסיה או באוקראינה ואחר כך עבר לפולין? או עם מי שנולד בגליציה ואת רוב שנותיו עשה בגרמניה, בבוקובינה, ברומניה, בהונגריה, בצרפת או בצ'כוסלובקיה? כאן נקטתי בשיטה המרחיבה, וכתבתי על כל מי שנולד במזרח אירופה או שלמד או לימד שם.
המקורות שעליהם הסתמכתי כאן אינם אחידים מבחינת סוגם, גישתם ואמינותם. בדקתי ספרים שיצאו לאור במוסדות אקדמיים ובחוגים החרדיים, בארץ ובחו"ל, וספרי זכרונות של יחידים ושל קהילות מכל האזורים של פולין ומזרח אירופה. לחלק גדול ממה שנכתב בספרי הזכרון לקהילות יש אופי נוסטלגי-סנטימנטלי, משום שלאלה שכתבו אותו לא היתה נקודת מבט היסטורית, והם לא נתנו את דעתם על מה שעשוי לעניין גם את הקורא שאינו נמנה עם יוצאי אותה הסביבה. בעיה דומה קיימת גם בספרי הזכרונות של אנשים פרטיים. על כך כתב אברהם ויין במאמר "ספרי הזיכרון כמקור לחקר תולדות קהילות ישראל באירופה" ( יד ושם, ט, תשל"ג, עמ' 222-209).
פולין שעליה כתבתי כאן היא פולין העצמאית שבין שתי מלחמות העולם, על מחוזותיה השונים, כפי שתועדה בשמונה הכרכים של "פנקס הקהילות" שיצאו לאור מטעם יד ושם. ליטא, לטביה ואסטוניה היו בין שתי מלחמות העולם מדינות עצמאיות, ובאפריל 1940 סופחו לברית המועצות.
הישוב היהודי בהן היה קטן מבחינה מספרית, אך לחיי הרוח - וביחוד לעולם הישיבות שהתפתח שם במאה הי"ט ובמאה העשרים בעיקר בליטא ובלטביה - היה אופי ייחודי, והשפעתו העצומה היתה על כל העולם היהודי. גם הנאצים היטיבו לעמוד על כך, ולכן הם טבחו באופן שיטתי ברבנים מייד כשפלשו לשם ביוני 1941, עוד לפני שהיהודים הוכנסו לגטאות. כך הם קיוו לחסל את השכבה המנהיגה של היהדות ולשבור את רוחה.
בספרים שבדקתי היו רבנים שנזכרו רק בשמותיהם הפרטיים, ואחרים רק בשמות המשפחה שלהם. הגרסאות השונות גרמו לקשיים בזיהוי האנשים שעליהם כתבתי, ולמיקומם בתוך הפסיפס שאותו ניסיתי להשלים כאן. היו רבנים שנכתב עליהם הרבה בספרים השונים, אך היו כאלה שנזכרו בהם בדרך אגב: כבניהם, כחתניהם כעמיתיהם או כתלמידיהם של מי שעליהם נכתבו דברים יותר מפורטים. כשמצאתי סתירות בין המקורות השונים לגבי תאריכי הלידה שלהם, התחנות המרכזיות בחייהם הציבוריים וגורלם בתקופת השואה השתדלתי להביא את כל הגרסאות, והשארתי לקורא להכריע כפי הבנתו, או להשאיר את הדברים פתוחים.
על הבעייתיות שבכך כבר עמדו עורכי הספרים עצמם. ומה שנכתב בספר הזכרון למלניצה הוא דוגמא אפיינית:
אין בידינו מידע מי היה הרב במלניצה אחרי פטירת הרב ספרד. אנשי מלניצה שעזבו את העיירה לפני השואה לא עודכנו בכך, ואילו הבודדים שניצלו מהשואה היו צעירים מדי בכדי שידעו את שמו. ידוע רק שהרב העירוני היה פעיל בתקופה הנאצית להצלת יהודי העיירה יחד עם אנשי היודנראט. הוא ובני ביתו נספו בשואה יחד עם כל יהודי העיירה.
נעזרתי גם בעדויות בעל פה, שהוסיפו פרטים חשובים למה שמצאתי בכתובים, והובילו אותי אל ספרים שעל קיומם לא ידעתי קודם לכן. לעתים הן היו האסמכתא היחידה לסיפורם של כמה מן הרבנים שנכללו כאן. בזכות הרישום בדפי העדות שמסר אבי ע"ה ליד ושם כתבתי כאן גם על סבי אהרן יוסף מנדלבוים, שהיה "תלמיד חכם מו"ץ וסוחר", ונפטר בגטו קרקוב באייר תש"ב.
השתדלתי להצליב את כל הפרטים: השמות הפרטיים, שם האב, התאריכים, הפעילויות בתחומים שונים, והשמות של המקומות- עם הנתונים האחרים שנאספו לגבי האנשים שעליהם כתבתי ושל האנשים האחרים שנזכרו בהקשרים דומים. איחדתי שמות שבהתחלה נכתבו כערכים נפרדים, כי במקומות שונים נכתבו השמות הפרטיים בסדר שונה, או שמות המשפחה בכתיב שונה, בעיקר בשל אופני הגייה שונים. בכל מקום הבאתי את כל הגרסאות. כך הלכה ונבנתה כל פעם דמות חדשה. עוד פרט התווסף למסכת החיים של האיש, לפני השואה ותחת הכיבוש הנאצי. עוד אדם ניצל מן השיכחה. מבין השיטין נגלו לפני פרקי חיים מרתקים המצפים להיסטוריון שיחשוף אותם, ואף לסופר שיעשה מהם פרקים ברומאן היסטורי. כזה הוא סיפורו של הרב שלמה אליהו אושפאל, שבא ממשפחה של חסידי חב"ד בליטא, ובתרפ"ט, 1929, עלה בידיו לחלץ מן השלטונות הסובייטים עשרים ואחד ספרי תורה מאלה שבימי מלחמת העולם הראשונה הובאו מעיירות רבות בליטא לפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ולהעביר אותם לווילנה.
הרבנים הנאורים – Postępowy -היו מיעוט קטן במזרח אירופה, והמידע שנשתמר עליהם בידינו הוא מועט ביותר. זאת משום שרוב העבודות על הרבנים שחיו באותן הארצות נכתבו עד כה בעיקר בידי יהודים שומרי מצוות, ומטבע הדברים הם פנו בעיקר אל קהל היעד של המחברים, והתעלמו מן הזרמים הדתיים האחרים שהיו קיימים בין היהודים שחיו שם.
לא אחת כרוך היה איתורם של הרבנים הללו בעבודה בלשית ממש. מתוך היכרותי עם עולמה של יהדות פולין הנחתי שבביילסקו-ביאלה היה טמפל של הנאורים. יוצאי העיר נתנו לי חוברת בשפה הפולנית על היהודים בעיר שיצאה לאור בביילסקו בשנת 1996, וכך יכולתי לכתוב על הרב מרקוס שטיינר, שכיהן בטמפל שהיה שם. בדיקת השמות של בוגרי בית המדרש לרבנים בבודפשט השלימה את התמונה, של מי שנולד בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה, למד בבית המדרש לרבנים בבודפשט שבהונגריה, היה הרב של בית הכנסת של הנאורים בביילסקו שבפולין, ונספה אי שם.
הרבנים שבתאי רפפורט ושמואל שמעלקה קורניצר מקרקוב היו בין נציגי היהודים שעם הכיבוש הנאצי של העיר ביקשו מן ההגמון סאפיהה שישפיע על הגרמנים להקל על הגזירות. אך הוא הסגיר אותם לידי הגסטפו, וסופם היה באושוויץ. אל בעוד שאל הביוגרפיה של הרב קורניצר הגעתי איכשהו, לא מצאתי שום חומר על הרב רפפורט. אחד מקרובי משפחתו הפנה אותי אל הקונטרס "כארז וכאזוב", ושם מצאתי את המידע המבוקש.
באף אחד מן הספרים העוסקים ביהודי קרקוב לא נכתב מי בא במקומו של הרב ד"ר יהושע טהון, בטמפל שהיה ברחוב מיודובה, ונפטר בשנת 1936. ד"ר משה לנדא וד"ר עמנואל מלצר שבאו מקרקוב מסרו לי שהוא היה בנו של הרב גדליה שמלקיש מקולומיה. כך מצאתי בספר הזכרון לעיר הזאת, ברשימה שנכתבה על הרב של העיר, גם פרטים אחדים על בנו, הרב ד"ר שמואל צבי. הצלבת השמות עם הרשימות של בוגרי בית המדרש לרבנים בברלין השלימה במקצת את המידע.
כל הרבנים נרשמו כאן לפי א- ב של שמות המשפחה שלהם, ובמידת האפשר גם לפי שם האב. את מקומות הולדתם הבאתי רק כשהיתה לכך משמעות לגבי הביוגרפיה שלהם.
רוב תאריכי הלידה של הרבנים שנולדו במאה הי"ט ובראשית המאה העשרים הם משוערים. רובם התקשו לדעת בבירור מתי נולדו. בחברה המסורתית שבה גדלו, ובהיעדר תעודות, זכרו רבים את ימי ההולדת שלהם "בערך" ועל פי סמיכותם לפרשות השבוע ולמועדי ישראל, בעוד ששנת הולדתם ניטשטשה. על כך עומד גם מאיר וונדר במבוא לספרו "מאורי גליציה".
אחת הבעיות שעמדו לפני היה עניין זיהוי המקומות והכתיב הלועזי שלהם. בפולין יש עשרות ישובים שהאטימולוגיה שלהם נגזרת מן השורש Dąb -דומב, שפירושו אלון, ושבע עשרה ערים ועיירות ששמן הוא Dąbrowa- דומברובה, שפירושו יער אלונים. טארנע היא ,Tarnów ריישא היא Rzeszów, דז'יקוב היא Tarnobrzeg.
יש שתי טומאשוב: Tomaszow Lubelski וגם Tomaszow Mazowiecki.

במחוזות המזרחיים של פולין יש חילוף בין העיצורים H ו-G בין הפולנית והאוקראינית, והדבר גרם לקשיים בזיהוי המקומות ששמותיהם נכתבו בשתי הגרסאות.

ברוב הספרים שקראתי לא היתה לכך כל התייחסות, ונכתב בהם השם היידי שהיה שגור בפיהם של יוצאי הסביבה. הזיהוי המדוייק תרם הרבה להבנת קורות חייהם של האנשים שעליהם כתבתי. לעובדה שהאדם עזב את פולין, בין אם חזר לעירו אחרי זמן מה ובין אם נשאר במקום החדש או עבר למדינה אחרת, יש משמעות רבה מעבר לביוגרפיה האישית שלו.
האורבניזציה גרמה לכך שקהילות רבות שהיו בכפרים ובעיירות בעלי ישות מוניציפיאלית עצמאית נבלעו במשך הזמן בתוך הישובים הסמוכים. דוגמה לכך היא פודגוז'ה, פרוורה של קרקוב (שם הקימו הגרמנים את הגטו), שעד ראשית המאה העשרים היתה שם קהילה יהודית עצמאית. הוא הדבר לגבי פראגה, שבזמנו היתה פרוור של ורשה. בספרים שבדקתי לא היתה התייחסות אל השינויים הללו, ומה שנכתב בהם שיקף בדרך כלל את תמונת המצב כפי שהיתה בזמן שבו אירעו הדברים.

כאן חייבת אני תודה לקרוב משפחתנו הרווי קרוגר מניו יורק, שנתן לי את הספר Where Once We Walked, a Guide to the Jewish Communities Destroyed in the Holocaust שעזר לי לזהות את המיקום הגיאוגרפי של היישובים ואת השמות השונים שהם קיבלו כתוצאה מן השינויים הפוליטיים שחלו שם.
במהלך העבודה עלתה שאלת ההתייחסות לנשים של הרבנים והאדמו"רים. רובן באו מרקע משפחתי וחברתי דומה לזה של בעליהן. הן ספגו מן הידע הרחב של לימוד התורה שהיה מרכיב מרכזי באווירה שבה הן גדלו, והדבר השפיע גם על תיפקודן הכללי בכל המערכת שבתוכה חיו. לרבות מהן היתה השכלה כללית רחבה. אותן הנשים שעליהן מצאתי פרטים מעטים היו מן הסתם ידועות למדי בסביבתן, כמו אשתו של הרב שמשון שטוקהאמר שהיתה פקידה בקהילת ורשה (באותם הימים!), "והזוג שאב [את] פרנסתו ממשכורתה", או הרבנית שפרה פרנקל-תאומים לבית באב"ד, ש"עמדה לימין בעלה [הרב אלימלך תאומים פרנקל], בחינוך ילדיהם, בהנהגת הרבנות, בדבר הקשרים עם אנשי העיר ושלטון הקהילה". כמה מהן נזכרו רק בהקשר לפעילות שלהן בימי הכיבוש הנאצי.
את העבודה הזאת אני מציעה לראות כעבודה פתוחה, שעלינו להמשיך ולהרחיב אותה, מבחינת ההיקף והעומק כאחד. לאסוף חומר כתוב ועדויות בעל פה על הרבנים שעדיין לא הגעתי אליהם, ולהרחיב את מה שכתבתי על אלה שנזכרו כאן במלים ספורות בלבד. אודה לכל מי שיוכל לעזור לי להשלים את החסר.
תודתי נתונה לפרופ' דן מכמן ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, שהציע לי לכתוב את החיבור הזה במסגרת עבודתי שם; לכל ידידיי במכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן, במחלקה לתולדות עם ישראל ובספריות של אוניברסיטת בר אילן; לאנשי "יד ושם" בירושלים ובגבעתיים; לספרנים בספרייה הלאומית, בספריית הרמב"ם, בבית התפוצות, בארכיון העבודה ובמכון ליאו בק בירושלים; לפרופ' מנחם שמלצר מן הסמינר היהודי התאולוגי, J.T.S בניו יורק, לכל מי שהקשיב לשאלותי הרבות.
ולילדיי תמר, יאיר ועודד ובני ביתם.
אישי שלום ע"ה היה הקורא הנאמן והמבקר הקפדן של כל מה שכתבתי מן היום שבו נפגשו דרכינו. שליטתו בפולנית ובגרמנית ותשומת הלב שלו לכל הפרטים הקטנים היו לי לעזר רב גם בשלבים הראשונים של כתיבת הספר הזה.

ב"ה, ירושלים , טבת תשס"ו

אבוביץ, חיים - אבלוב, יעקב

2007-10-18T23:00:00.000-07:00

ab
אבוביץ, Abowitz חיים, בן צבי.
לימד בישיבה בסובאלק,Suvałki, שבווהלין. נספה בוולקוביסק, Volkovysk,Vilkovisk, שבאותו האזור.
מקורות: יזכור בוך סאוואָלק, עמ 371;

אבוביץ, מאיר.
נולד בתרל"ו,1876. למד בישיבות לומז'ה, Łomża, שבווהלין, ראדון (ראדין), Radun,Radin,שבווהלין,וקובנה,,Kovno,Kaunas שבליטא. הוסמך להוראה בידי משה דנישובסקי שהיה אב"ד בסלובודקה,[ Slobodka [1 צבי הירש רבינוביץ שהיה אב"ד בקובנה, ומלכיאל טננבוים שהיה אב"ד בלומז'ה. היה בדליטץ', Delatycze, ובלובייז',Lubiezh, שבווהלין. העיר הזאת חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה, ולכן נדד לנובהרדוק, Novohrudek, Novaredok, Novogrudek, שבאותו האזור, שבאותה העת היתה כבושה בידי הגרמנים, ושם חי עד תש"א,1941, והיה הרב האחרון של העיר (לפי פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק נפטר ב-1939, לפני שהמלחמה פרצה). בתרע"ט,1919, השתתף באסיפת היסוד של המזרחי בליטא הפולנית, שהתקיימה בווילנה, ובוועידות של התנועה שהתקיימו בפולין בין שתי מלחמות העולם. היה בין הרבנים שאחרי הוועידות של המזרחי שהתקיימו בלובלין ובביאליסטוק בתר"פ ובתרפ"א,1920-1921, וחתמו על "קול קורא" להצטרפות אל המזרחי. היה מקובל גם על אנשי אגודת ישראל. הוא פעל בנובהרדוק למען החינוך הדתי הלאומי, שבו ראה משקל נגד לבתי הספר היהודיים החילוניים שנוסדו בעיר אחרי מלחמת העולם הראשונה. נפטר בטבת תש"א.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 2-1; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 499; לובץ ודלטין, עמ 95-97; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 261, 377; אברהם גרינבוים, רבני ברית המועצות, 1939- 1991 (להלן: רבני ברית המועצות,1939-1991);

אביגדור,Avigdor, Awigdor,דוד, בן יששכר דב.

נולד בתרנ"ח,1897. היה ממנהיגי המזרחי ו"תורה ועבודה" בפולין, וממייסדי "השומר הדתי" בגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, הוכתר כרבה של אנדריכוב Andrychów, שבאותו האזור. השתתף בקונגרס הציוני שהתקיים בציריך באוגוסט 1939, וחזר לפולין אף שידע שהמלחמה עומדת לפרוץ. בתחילת הכיבוש הגרמני נמלט למזרח פולין, שעם פרוץ המלחמה נכבשה בידי הסובייטים, ועשה זמן מה בלבוב ובדרוהוביץ, Drohobycz. שם עבד בקואופרטיב לצבעות כדי להימנע מחילול שבת, והתחיל לכתוב ספר לימוד לנוער, המפרט את הדינים והמצוות שהיו נהוגים באותו הזמן של ימי החרום. חברי המזרחי בארץ ובעולם ניסו להציל אותו ולהעביר אותו לווילנה, שעם פרוץ מלחמת העולם נותקה מפולין וסופחה לליטא, אך הם לא הצליחו. כמו פליטים אחרים מפולין שבתחילת המלחמה נדדו לאזורים המזרחיים, חזר אף הוא לשטח שנכבש בידי הגרמנים. תחנתו האחרונה היתה בגטו טרנוב, Tarnów, שעל יד קרקוב. שם התחיל לכתוב ספר על המקורות שבהם השתמש הרמב"ם, אך כתב היד אבד. נספה עם חיסול הגטו.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ וסוכא, עמ 258-254, 261, 274, 275; אנציקלופדיה של הציונות הדתית א, עמ 9-7; הלל זיידמן, אישים שהכרתי, עמ 135-129 (להלן: זיידמן, אישים); פנינה מיזליש, בני עקיבא והשומר הדתי בפולין ובליטא בתקופת השואה, דפים לחקר תקופת השואה, עמ 186-184; סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 115; מאיר וונדר, מאורי גליציה, א, (להלן: וונדר) עמ 4-3; אלה אזכרה ג , עמ 192-187; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 56;

אביגיל, Avigail, Avigil, Abigil,דב בער.
שנים רבות היה רבה של דוקשט, Dukštas, שבליטא. נפטר ב-1940, וזכה לבוא לקבר ישראל. לפני מותו מסר את הרבנות לחתנו ברוך ספיבק (ע"ע).
מקורות: ספר זכרון לאזור שווינציאן, עמ 1319;

אבלוב, Abalov, Abelov,יעקב משה.
נולד בתרמ"ט,1889. בשנות העשרים של המאה העשרים נתמנה לרבה של זרן, Žarėnai, שבליטא, שאליה בא מסביבות מינסק, Minsk, שברוסיה הלבנה. כשהלך ברחוב ביוני 1941 היכה אותו שוטר ליטאי והרגו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 294, 295; רבני ברית המועצות, 1939-1991;
[1] סלובודקה. לפי Where Once We Walked יש במזרח אירופה כמה ערים בשם זה. נראה שכאן, ובכל המקומות האחרים בספר הזה, הכוונה ל-, Vilyampolskaya Sloboda Slobodka, Slobodke, שהיא פרוור של קובנה.

אבלסון, יהודה - אדמשיק, משה

2007-10-18T21:00:00.000-07:00

ab
אבלסון, Abelson, יהודה.
כיהן כרב בויסוצק, Wysock, Vysotsk, שבווהלין. מתרצ"א,1931, היה רבה של פלוטניצה, Płotnica. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 299; רבני ברית המועצות, 1939- 1991 ;

אבלסון, יהושע, בן יהודה (ע"ע).
מתרפ"ג,1923, היה רבה של ויסוצק, Wysock, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 79; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אבלסון, יעקב.
נולד בתרמ"ז,1887. נכדו של אברהם יואל אבלסון, ששנים אחדות כיהן כרב באודסה. היה רבה האחרון של לצקובה Latskova, Leckava , שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 364; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אברמסון ,Abramson, נטע.
נולד בתרס"ד,1904. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצט;

אברמצ'יק, Abramtchik,יוסף.
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו;

אברמצ'יק, שלמה דוד, בן יוסף (ע"ע).
כיהן כרב בקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: דברי מרדכי, עמ טו-טז;

אברשטרק, Abershtark,חיים צבי, בן משה.
נולד בתרמ"ד,1884. בתרע"ג,1913, התקבל כאב"ד במריאמפול, Mariampol, שבגליציה המזרחית. בין שתי מלחמות העולם היה חבר בבית הדין בבורסילב, Borysław, שבאותו האזור. נספה בשואה עם שני בניו, שנסמכו בידי הרב אליעזר סג"ל מישל מטורקה, Turka (ע"ע).
מקורות: וונדר, א, עמ 25;

אברשטרק, יצחק יהודה, בן משה.
"העילוי מבילקמין", Biały Kamień, גליציה המזרחית. נולד בתר"ם,1880. בתרע"ה,1915, נתמנה לרבה של מוסטי ויאלקה (מוסט גדול),Mosty Wielkie, שבאותו האזור, ובה הקים ישיבה. נספה בראווה-רוסקה, Rawa Ruska, שבאותו האזור בתש"ג, 1943.
מקורות: מוסטי ויאלקה: מאסט רבתי, עמ 89, 91, 289, 333, 379; וונדר, א, עמ 26-25; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 314;

אגולניק, ,Egulnik,Agulnikיצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ז,1897. לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים" בתרנ"ה,1895. למד בישיבות ראדין,Radun, Radin, שבווהלין, וסלובודקה שבליטא, והיה תלמידו המובהק של ר' נתן פינקל, ה"סבא מסלובודקה". מתרצ"א,1931, שימש כרב בפוסבול, Posvol, שבליטא. היה ציוני, ותרם הרבה לאוירת הסובלנות בעירו. בזמן שהיה בגטו היה בין אלה שפיקחו על חלוקת המזון. ב-23 באוגוסט 1941 כתב אל ראשי הגטו בשאוולי, Šiaulenai:
אנו פונים אליכם שתשתדלו להצילנו [...] אין גרמנים אצלנו, ומשום כך עושים הליטאים בנו ככל העולה על רוחם. אין מדברים על כך ששדדו אותנו לגמרי. אנו חיים בסכנה נוראה, הצפויה בכל רגע. רחמו נא. ראו אולי תוכלו להשפיע על השלטונות הגרמניים להצילנו.
נספה באב תש"א, אוגוסט 1941.
מקורות: יהדות ליטא, כרך ג, אישים, מקומות (להלן: יהדות ליטא), עמ 24; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 468, 469; ליטע, I, עמ 1859; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 23, 196; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אדלברג,Adelberg,יצחק צבי.
באדר תרצ"ב,1932, נבחר להיות רבה של מאקוב מזובייצק,Maków Mazowicki,שבאזור ורשה. והיה רבה האחרון של העיר. ידע היטב פולנית. נספה בשואה.
מקורות: מאקוב מזובייצק, עמ 390;

אדמשיק ,Adamschik,Adamshik, יהודה לייב הכהן.
היה "רב מטעם" בטישובצה-טישוויץ,Tyszowce, שבאזור לובלין. היה ממייסדי המזרחי. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 345;

אדמשיק, משה הכהן.
כיהן כרב בחלם, Chełm, שבאזור לובלין. נפטר בתקופת השואה, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 224;

אהרן,"דער לאטעווער" - אוירבך, אליעזר

2007-10-18T20:50:00.000-07:00

אהרן,"דער לאטעווער".[1] Der Latewer
היה רבה האחרון של ווירבליאן-וורז'בלובה
Wirballen, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 37, 196;

אהרנסון,Aharonson, משה הירש.
נולד בתר"ס,1900. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצב;

אהרנפרייז, Ehrenpreis, משה.
נפטר מטיפוס בגטו של לבוב.
מקורות: כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 103;

אובצ'נסקי ,Obtchanski לוי.
בתר"ן,1890, הקים ישיבה בשווינציאן,Švenčionyc, Sventsian, שבליטא, אך היא לא האריכה ימים. בתרנ"ז,1897, נבחר לרבה של אלט אַוץ, Auce, שבקורלנד (לטביה), ומשם עבר למיטאו, Jelgava, שבאותו האזור. שם כיהן כרב של החרדים וגם כ"רב מטעם". בין הספרים שחיבר – "תולדות היהודים בקורלנד, די געשיכטע פון די יידן אין לעטלאנד". נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369-368; רבני ברית המועצות, 1939- 1991;

אוברבוים,Oberboim, Oberbaumשמחה בונים.
נולד בתרי"ח,1858. גר בלודז' ועסק במסחר. האדמו"ר יחיאל דנציגר מאלכסנדר ביקש ממנו להיות מורה הוראה, אך אשתו העדיפה שיעסוק במסחר, ולחצה עליו שלא לקבל את הרבנות. עם זאת עסק הרבה בבוררויות בעניינים של דין תורה בבית דינו של ר' יוסף פיינר (ע"ע). בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב, 1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 282-277; ישעיהו טרונק, לאָדזשער געטא (להלן: לאָדזער געטא), עמ 455;

אָוּגאפל (אויגאפל), Augapel, Oigapel, יוליוס.
נולד בתרנ"ב,1892, בירוסלב, Jarosław, שבגליציה. למד בבית המדרש למורים מיסודו של הרב ד"ר צבי פרץ חיות בווינה (להלן: בית המדרש לרבנים בווינה), וגם בברלין. קיבל באוניברסיטה של וינה תואר ד"ר לפילוסופיה ולמשפטים. מתרס"ו,1906, עד תר"ע, 1910, היה רב בזלצבורג. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי. אחר כך היה ספרן במחלקה לשפות שמיות באוניברסיטה של וינה. בתרפ"ו,1926, נתמנה לרב בצ'רניאקובסק Cherniakovsk, Insterburg, שבפרוסיה המזרחית. כך לפי לוונטאל. לפי ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, בתרפ"ד,1924. במרס 1939 אילץ אותו הגסטפו לעזוב את קהילתו, והוא עבר להולנד. בת"ש-תש"ד,1940-1944, היה עצור במחנה וסטרבורג, ושם עסק בהוראה, ובהדרכה רוחנית.[2] בספטמבר 1944 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.
מקורות: E.G. Loewenthahl, Bewärnung im Untergang (להלן: לוונטאל), עמ 18; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אוזבנד (אזבאנד), Uznand, Ozband, אליהו.
נולד בתרל"ח,1878.למד בישיבת פוניבז'. היה רבה של לבנורס, Labanoras, שבליטא. נספה בחול המועד סוכות תש"ב.לפי אשרי באלול תש"א.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 343; אשרי, מממעקים א, עמ רפו; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אוז'ינסקי,Uzinski בנימין.
היה בגטו קובנה, וגם שם השתדל ללמוד תורה. בעת חיסול הגטו הסתתר בקלויז "הלוויית המת", אך הוסגר לגרמנים בעקבות הלשנה. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, מס 9, עמ 40;

אוטלקה, שמלקה.
היה רב בעיירה ...ניצה (כך בכתב היד).[3] הגרמנים אילצו אותו לגזוז את זקנים של שני שוחטים, שאף הם אולצו לגזוז את זקנו.
מקורות: שמעון הוברבאנד, קידוש השם, כתבים מימי השואה (להלן: הוברבנד), עמ 87;

אוטרמן (אוטרמאן), Uterman, חנוך העניך
בן חיים משולם קויפמאן הכהן, שהיה הרב של פולטוסק, Połtusk.,שבאזור ורשה. כשהיה ברכבת לטרבלינקה קפץ ממנה, וכנראה נהרג.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39; מפי אברהם כרמי;

אוטרמן, יחיאל אלעזר, בן חיים משולם קויפמאן הכהן.
נספה בשואה.
מקורות: פולטוסק, ספר זכרון, עמ 39;

אוירבך (אורבאך, אורבך, אוירבאך), Oierbach, Urbach, Auerbach, אליעזר, בן שלמה.
בתרס"ה,1905, נתמנה לרבה של לנצ'יצה-לינטשיץ, Łęczyca, Lenchitza, שבאזור לודז'. היה מקורב לחסידות גור. בימי מלחמת העולם השניה בא ללודז'. שם נאלץ להסתפר ולהתגלח, כדי להסתיר את זהותו. נפטר בגטו לודז' בתש"ב, 1942, מרעב וצמא.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 153; ספר לינטשיץ, עמ 115-117;

[1] אהרן. כך לפי "יהדות ליטא תמונות וציונים". עדיין איני יודעת אם זה שמו הפרטי או שם המשפחה.
[2]הדרכה רוחנית. בגרמנית seelsorger. בתרגום מילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה היה מקובל בגרמניה, אך לא בפולין.
[3] מתקבל על הדעת ש"ניצה" הן האותיות האחרונות של אחת הערים בפולין, שהרב הוברבנד נמנע מלציין את שמה.

אורבך, יחיאל. - אונגר, יעקב

2007-10-18T20:39:00.000-07:00

or
אורבך, יחיאל.
היה רבה האחרון של בז'זאניצה, Brzeżnica, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 67;

אורבך, מאיר.
בתרפ"ג,1923, נתמנה לרבה של לוביץ', Łowicz, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 142, 153;

אוירבך-רוזנפלד, Oierbach-Rosenfeld, העשיל, (העשיל ז'יטומירער), בן מנחם מנדל.
בתרצ"ג,1933, נתמנה לרבה של דובנה, Dubno, שבווהלין, במקום אביו, אך בגלל מחלוקת נאלץ לחלוק את התפקיד עם הרב אליהו גוטמן (ע"ע). נספה בתש"ב,1942.
מקורות: דובנא, ספר זכרון, עמ 98. רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוואנג,Olschwang ,דב אריה.
נולד בתרל"ט,1879. למד בישיבת טלז, Telz, Telšiai, וב"קיבוצים" בליטא. היה משגיח בישיבת טלז, בתרס"ח,1908, נתמנה לרב בגריבה, Griva, Grivo, שבלטביה. בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב בדווינסקDwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ומתרע"ט,1919, כיהן בקורסובה, Karsava, שבאותה המדינה. בימי מלחמת העולם השניה גורש לבוכארה, ונפטר בסמרקאנד בכ"ב בטבת תש"ב,1942.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 197; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אולשוונג, משה.
נולד בתרס"ב,1902. היה משגיח בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי, חורבן ליטע, עמ 238;

אולשוונג. נולד בתרמ"ה,1885.
כיהן כרב בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין. נספה בתש"ב,1942, בטרבלינקה.
מקורות: נר לבריינסק, עמ 190 ברשימת הנספים.

אונגר, Unger,אליעזר, בן שלום דוד.
בתרע"ט,1919, נעשה אדמו"ר בז'אבנה,Żabno, שבגליציה המערבית, ובתרפ"ג,1923, התחיל למלא את מקומו של אביו בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור. בנובמבר 1939 חטפו אותו הגרמנים לעבודה והתעללו בו. מכיוון שהם כללו את שמו ברשימת הרבנים והאדמו"רים שהיו מיועדים להשמדה ביקשו חסידיו למלט אותו לז'אבנה, ושם הכינו לו בונקר בטוח. אך הוא סרב לעזוב את טרנוב, ובתחילת המלחמה ניהל שם בסתר "שולחן" (טיש) כמעט בכל שבת. נספה בספטמבר 1943, תש"ד.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 215; טרנוב II, ספר זכרון, עמ 73, 232-227,345; רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 135-130; מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, (להלן: אדמו"רים) עמ 39-36; אלפסי,החסידות מדור לדור, א, עמ 321-320; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 140;

אונגר, בן ציון, בן מרדכי דוד.
היה אדמו"ר בצאנז,,Sanz, Nowy Sącz שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: יצחק אלפסי, החסידות, (להלן: אלפסי) עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 320; וונדר א, עמ 46-47;

אונגר, זלמן
בן יעקב, שהיה מורה הוראה בוולוצלבק, Włocławek, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ז,1897. היה תלמידו של הרב י"ל קובלסקי, שהשפיע עליו גם מרוחו הציונית. היה רב בגומבין, Gąbin, Gombin, שבאותו האזור, וחבר פעיל בתנועת המזרחי. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם התעללו בו. לפי האנציקלופדיה של הציונות הדתית הוא ברח מן המקום ומאז לא נודעו עקבותיו. לפי אהרונסון הוא שהה במחנה העבודה בקונין, Konin, שבאזור פוזנן. שם עבד בבית מלאכה, ובתש"ב,1942, ערך את ליל הסדר באחד הצריפים. לפי ספר הזכרון לגומבין קשרו אותו הגרמנים לזנבו של סוס דוהר, וכך נספה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 66; יהושע משה אהרונסון, עלי מרורות, עמ 98, 279; גָאמבין, עמ 62;

אונגר, חיים אליעזר, בן יעקב יצחק.
ראדלוב, Radlów. גליציה המערבית. בתרפ"ג, 1923, נתמנה לאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, החסידות, עמ 152;

אונגר, יוסף יהודה (יודל), בן חיים אליעזר מראדלוב (ע"ע).
היה אדמו"ר בגליציה. נספה בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור בתמוז תש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 49; אלפסי, עמ 152; החסידות מדור לדור, א, עמ 321; אדמו"רים, עמ 180;

אונגר, יעקב, בן יצחק אייזיק.
כשהגיע זמנו לשרת בצבא[1] נשלח לאודסה. שם עזרו לו בני הקהילה היהודית. בתרנ"ח,1898, בא לוולוצלבק,Włocławek , שבאזור לודז'. תחילה התפרנס מחנות קטנה שאותה ניהלה אשתו, והוא פסק בהתנדבות בדיני איסור והיתר. התיידד עם הרב יהודה לייב קובלסקי, שהיה רבה של וולוצלאבק, וממייסדי תנועת המזרחי. זה רצה שהרב אונגר יכהן בעיר כמו"ץ רשמי בשכר, אך חסידי גור התנגדו לו, כי חשדו בו שהוא ציוני. מתרצ"ב,1923, כיהן כדיין של העיר. נספה בשואה.
מקורות: ולוצלבק והסביבה, ספר זכרון, עמ 534-531;

[1] הצבא הרוסי. באותה העת היה האזור הזה, פולין הקונגרסאית, בתחום שלטונה של רוסיה הצארית.

אונגר, ישראל - אוסלקה, פנחס

2007-10-18T20:28:00.000-07:00

אונגר, ישראל יוסף, בן יעקב יצחק.
נולד בתרכ"ח,1868. האדמו"ר מז'אבנה-דמביץ,
Żabno-Dębice, שבגליציה המערבית. בתרע"ג,1913, נעשה אדמו"ר בטרנוב, Tarnów, שבאותו האזור.. כשפרצה מלחמת העולם השניה סרב לברוח למזרח פולין, שבאותה העת היתה בידי הרוסים. בחג השבועות תש"ב,1942, התקיימה בביתו, בסתר, תפילת החג האחרונה. נספה עם כל בני משפחתו בראש חודש תמוז תש"ב, 1942.
מקורות: אונגר, עמ 182-179; אלפסי, עמ 152; מדור לדור, א, עמ 320; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תקצב-תקצג; וונדר, א עמ 52-53;

אונגר, מאיר. אדמו"ר.
בן חיים אליעזר מראדלוב, Radlów, שבגליציה המערבית (ע"ע). נספה בטרנוב,Tarnów, שבאותו האזור בראש חודש תמוז תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 180; אלפסי, עמ 52;

אונגר, מאיר אליהו, בן האדמו"ר ישראל יוסף מז'אבנה-דמביץ (ע"ע).
נספה בטרנוב, ,Tarnów שבגליציה המערבית, בחשון תש"ג,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 182;

אונגר, משה, בן בן-ציון (ע"ע).
נתפס בידי הגרמנים בצאנז, Sanz, Nowy Sącz, שבגליציה המערבית, ושולח לאושוויץ.
מקורות: לעהרער, ב, עמ 56;

אונגר, נפתלי, בן יהודה, שהיה האדמו"ר מסוקולוב.
נולד בתרמ"ב,1882. בתרצ"ט,1939, נתמנה לאב"ד בניימרק-נובי טארג, Nowy Targ, שבגליציה המערבית. נספה בסיון תש"ב,1942. לפי הזכרונות של קרובת משפחתו רחל הורוביץ, "הרבצען מבוסטון", הוא נרצח בעירו ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לשם, בעת שלמד תורה בישיבה מאולתרת על הגג של בית חרושת, ונקבר בקבר אחים.
מקורות: וונדר, א, עמ 56; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 254; החסידות מדור לדור, א, עמ 321; The Bostoner Rebbetzin, Remembers, p.p.107-108 ;

אונגר, נפתלי צבי, בן משה אליקים בריעה.
נולד בתר"מ,1880. ויתר על הרבנות בדומברובה לטובת אחיו הצעיר, ודחה הצעה לרבנות באלטס-סנץ, Stary Sącz. גר בברדיוב,Bardejov שבסלובקיה, והקים בה ישיבה.[1] נספה בז'ילין, Zelené, שבאותו האזור, באב תש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 320; באבדן מולדתי, לזכר ק"ק בארדיוב, עמ 9;

אונגר, ראובן, בן ישראל יוסף מז'אבנה-דמביץ, Żabno-Dębica (ע"ע).
היה תלמידו של הרב מאיר אראק מבוצ'אץ, שאחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לטרנוב[2]. הרב אונגר שימש כרב בקז'ימיירז' ויֶלקי, Kaziemierza Wielka, שבגליציה המערבית. כשאסרו הנאצים על השחיטה הכשרה בעירו הוא המשיך לדאוג לה על אף כל האיסורים. כתוצאה מכך תפסו אותו הגרמנים ועינוהו, כדי שימסור את שמותיהם של היהודים האחרים שהיו מעורבים בכך. נספה עם יהודי העיר והסביבה בחשון תש"ג, נובמבר 1942 בנו אליעזר, שהיה מראשי "השומר הדתי" בגליציה המערבית, עלה ארצה בתש"ד,1944, דרך הונגריה. ספרו "זכור" היה אחד הראשונים שתיארו את אימי השואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 182; אלפסי, עמ 152 ; וונדר, א, עמ 53; אונגר, עמ 108, 110, 132;

אוסובסקי (אסובסקי), ,Osowski Asowski ,חיים יצחק.
היה רבה האחרון של גירטגולה, Girtakol, שבליטא. נרצח בידי ליטאים.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 192; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אסובסקי, יהודה.
היה רבה האחרון של פיורֶה, Pajaris, שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 478;

אוסובסקי, שלמה זלמן, בן יוסף ברוך.
נולד בתרמ"ג,1883. למד בישיבות מיר. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לרוסיה. שימש כרב בקופאנסק, Kopachi, Kopacze, שברוסיה הלבנה. אחרי המלחמה השתקע בסלובודקה שבליטא, ושם היה רב ודיין. נרצח כשלמד תורה בביתו, בפרעות שערכו הליטאים ב- 25 ביוני 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 184; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539 , 543; יהדות ליטא, עמ 25; ליטע, I, עמ 1681; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 197; אשרי, חורבן ליטע, עמ 50; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אוסטרו, ,Ostro אליעזר ליפא, בן שרגא אורי.
הוסמך לרבנות, אך לא רצה להתפרנס ממנה. היה חבר בבית הדין הרבני ברציונז', Raciąż, שבאזור ורשה. נספה בשואה.
מקורות: גלעד לקהילת רציונז', עמ 131;

אוסלקה, Osalka פנחס, בן גבריאל.
בתרע"ח, 1918 בא ללובומול Luboml, שבווהלין ממוגילניצה, Mogielnica, שבאזור ורשה, והוכתר כ"רבה החדש" של העיר. ידע היטב פולנית, ונחשב לרב מודרני. בתרצ"ה, 1935, היה ציר בקונגרס של ההסתדרות הציונית החדשה, הצ"ח, שהתקיים בווינה. אחרי שאביו נפטר, בתרצ"ח, 1938, חזר למוגלניצה. נרצח בגטו ורשה.
מקורות: ספר יזכור לקהילת לובמול, עמ' 113, 161, 180, 181; עדות נכדו פרופ' שאול פוקס;

[1] ברדיוב שבסלובקיה, צאנז-נוביסונץ' ואלט-סנץ שבפולין קרובות לגבול, ועד אחרי מלחמת העולם הראשונה השתייכו לתחומי הממלכה האוסטרו-הונגרית.יהודים רבים מהאזור הזה בפולין עברו לשם במאה הי"ט ובראשית המאה העשרים והקימו בה קהילה חסידית.
[2] הרב מאיר אראק היה מגדולי הרבנים בפולין שלפני השואה. עגנון מזכיר אותו בכמה מספריו.

אופנהיים, יהודה - אושפאל, שלמה

2007-10-18T20:17:00.000-07:00

אופנהיים, Openheim,יהודה, בן אברהם.
למד בישיבות גרודנה וסובאלק Suvałki,, שבאזור ביאליסטוק. נספה בגטו קובנה.
מקורות: יזכור בוך סאוואָלק, עמ 371;

אוקונובסקי, Okonowski, משה (משה וארשעווער).
נולד בתרס"ח,1908. אף שבא ממשפחה חסידית בוורשה למד שם בישיבה הליטאית "תורת חיים". אחר כך נתמנה לראש ישיבה של כתה א בישיבת חכמי לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה גרשו הנאצים את תלמידי הישיבה והר"מים שלה, והוא עבר לוורשה, אל הוריו. ב-1940 אסרו הנאצים כמה אישים שנמנו עם המנהיגים הרוחנים של יהודי ורשה, ובהם גם את הרב אוקונובסקי שהיה רשום אצלם כראש ישיבה, והרגו אותו.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 321-317;

אוקליאנסקי, Oklianski, אבנר.
גיסו של אברהם יצחק בלוך (ע"ע). נולד בתרמ"ה,1885. בתרפ"ז,1927, נתמנה להיות היה ראש הישיבה ומנהל המכינה בישיבת טלז. היה נוסע לאמריקה, כשליח לגיוס כספים למען הישיבה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 33; ליטע,I, עמ 1820; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 198; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אורדמן, Ordmann, ישראל, נולד בתרס"ט,1909.
היה ר"מ בישיבת טלז. בימי הכיבוש הסובייטי, בראשית מלחמת העולם השניה, נאלצה הישיבה להתפצל ולעבור לארבע עיירות. הרב אורדמן נסע אליהן, והגיד שיעורים בהלכה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; אלה אזכרה, ג, עמ 320; אשרי, ממעמקים א, עמ רמד;

אורלוביץ, Orlowitz,(ארלוביץ), זליג.
נולד כנראה בתרנ"ט,1898. היה רבה האחרון של רקישוק Rokiškis, Rokishok ,,שבליטא. בימי הכיבוש הנאצי עודד את בני קהילתו לקדש שם שמים, והיה מן הראשונים שנספו בעירו, כנראה ב- 10.8.41.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 651; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 155, 199; אשרי, חורבן ליטע, עמ 322; רבני ברית המועצות, 1939-1991; ש"ז ברגר, בית משיח , גל 507;

אורליאן, Orlean, יהודה לייב.
נולד בתר"ס,1900, למשפחה מחסידי גור. כשנוסדה אגודת ישראל בפולין, בתרע"ח,1918, הצטרף אליה, ואחר כך היה ממייסדי פועלי אגודת ישראל, וכתב הרבה מאמרים שעסקו באידאולוגיה של שתי התנועות הללו. כשהצטרף כמחנך לרשת החינוך של "בית יעקב" פרש מהנהגת התנועה. זמן מה היה המנהל של סמינר "בית יעקב" בוורשה, ובתרצ"ה, 1935, נתמנה להיות המנהל של הסמינר בקרקוב, ונודע כמחנך מסור ובעל שאר רוח. כשפרצה מלחמת העולם השניה נאלץ לעבוד בעבודות כפייה, אך המשיך לעסוק בחשאי בחינוך, ושמר על הקשרים עם המורות של רשת "בית יעקב" ברחבי פולין, עד כמה שהדבר היה אפשרי. לשם כך הוא קיבל תמיכה מן הג'וינט. העבודה הזאת סיכנה אותו במיוחד, והגרמנים התנכלו לו. לכן עבר בינואר 1940 מקרקוב לוורשה. גם שם המשיך במלאכת החינוך, ברשת בתי הספר שתוחזקה על ידי היודנראט והג'וינט, ופעלה עד יולי 1942, כשהתחילו הגירושים למחנות. אז עבד זמן מה בארכיון של הקהילה, וניסה להציל את הספרים וכתבי היד שנותרו בדירותיהם של היהודים שגורשו. הוא קיבל דרכון של פרגוואי שנועד להצילו, וביוני 1943 העבירו אותו הגרמנים למחנה של בעלי נתינויות החוץ בברגן בלזן, בתקוה להחליפו עם נתיני גרמניה שנעצרו בפרגואי. אך ממשלת פרגוואי חזרה בה מן ההסכם, ובשמחת תורה תש"ה,1944, הושמדו רוב היהודים שהיו בברגן בלזן שהיו להם דרכונים כאלה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 205-191; א"ד שטשעגאָווסקי, מיט הקדוש ר' יהודה לייב אָרלעאן און ראדאָמסקער בני תורה הי"ד אין קראָקאָווער געטא, דאס אידישע וואָרט, נומ' 336, עמ 49; אלה אזכרה, א, עמ 189-177; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 241-242;

אורי, Uri, Ari(ארי), דוד, בן פנחס אריה.
נולד בתרל"ו,1876. בין שתי מלחמות העולם היה רבה של קשיווצ'ה-קריפטש,Krzywza, שבגליציה המערבית. הדפיס ספרים שלו וההדיר ספרים של אחרים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 335; וונדר, א, 281-287;

אורנבך, Orenbach ,יהודה אלעזר, בן אברהם מנדל.
נולד בתרנ"ח,1898. בזמן השואה התמנה כמורה הוראה בויירושוב, Wieroszów, שבאזור לודז', כי באותה העת נשארה העיר בלי מורה הוראה. נספה בשואה.
מקורות: ויירושוב, ספר יזכור, עמ 84, 279;

אורנר,Orner, חנוך העניך, בן זאב יהודה.
בתרס"ט,1909, נתמנה לרבה של לסקז'ב, Łaskarzew, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 291;

אורנשטיין, Orenstein,אברהם אביש, בן בן-ציון.
היה אדמו"ר באושווינצ'ים. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ נב;

אורצקי, Orecki, Orecker (אורצקר), אליעזר.
נולד בתרמ"ו,1886. הוסמך לרבנות בישיבת סלובודקה. בתר"ע, 1910, בא לפיטשייב Pitshayev, ,Potchayev , שבווהלין מפיוטרקוב,Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהאזור נכבש בידי האוסטרים, הוגלה עם בני קהילתו לצ'כיה. בימי השלטון הפולני, בין שתי מלחמות העולם, היה פעיל בענייני החינוך, וניסה לשמור על החינוך המסורתי בעירו כשהקים תלמוד תורה שלמדו בו גם לימודים כלליים. תחילה התנגד לציונות ודרש לסלק מן הבתים את הקופות של הקרן הקיימת ולהחליף אותן בקופות צדקה בשביל הישיבות. עם הזמן הבין שלא כדאי לו להתעמת עם הנוער הציוני בעירו ועם מקצת מן המבוגרים, ולכן התקרב לציונות, ואף תרם לקרן הקיימת לישראל. היה פעיל בכל מוסדות הציבור היהודיים בעירו. אשתו היתה משכילה, וידעה היטב פולנית. כשהאזור נכבש בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, הם רדפו אותו. הוא ניסה לברוח לווילנה, שבאותה העת היתה עצמאית, אך לא הצליח. נספה ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991; פיטשאיעווער יזכור בוך, עמ 138-142;

אושפאל Ushpol, Uszpol,(אושפיל), שלמה אליהו.
בא ממשפחה של חסידי חב"ד, והיה מקורב מאד לאדמו"ר יוסף יצחק שניאורסון. נקרא: "דער דוגעלישקער עילוי", על שם העיירה דוגלישוק, Daugeliszki, שבה נולד. למד בישיבת דווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, אצל יוסף רוזין, "הגאון הרוגצ'ובי", והוסמך על ידיו להוראה. בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע לפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם נתמנה על ידי ועד הרבנים להיות הממונה על 600 ספרי תורה שהובאו לשם מעיירות רבות. אחרי מאמצים רבים עלה בידיו לחלץ מן הסובייטים, בתרפ"ט,1929, בשיתוף עם ממשלת פולין, עשרים ואחד ספרי תורה. שלטונות ברית המועצות דרשו בעד שיחרורם סכומי כסף גבוהים מאוד, אך הרב אושפאל הצליח לשכנע אותם שיש לגבות מכס רק מרווחי עסקים, ולא מספרי תורה שנמסרו למשמרת. ספרי התורה הללו נשלחו אל הצירות הסובייטית בוורשה, ומשם הועברו לווילנה. בתרפ"ו,1926, התמנה לאב"ד בקורניץ ,Kurenets Korenitz, שבאזור וילנה. עסק הרבה בצרכי הציבור, והודות לקשרים שהיו לו עם נדבנים באמריקה השיג משם כספים בשביל תלמידיו העניים.היו לו קשרים טובים עם השלטונות, וגם אותם הוא ניצל לטובת הציבור היהודי. הביא לקבר ישראל את החיילים היהודים שנפלו בסביבה בימי מלחמת העולם הראשונה. בחול המועד סוכות תש"ב,1941, הלך בראש השיירה שהובילה את יהודי עירו דוגלישוק אל מותם.
מקורות: מגילת קורניץ, עמ 80-82; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 541; רבני ברית המועצות, 1939- 1991; ש"ז ברגר, בית משיח, גל 501;

אושרוביץ, אברהם - אייבשיץ, אלימלך

2007-10-18T20:08:00.000-07:00

אושרוביץ, ,Osherowitz אברהם חיים זלמן, בן יעקב משה.
נולד בתרכ"ח,1868. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך בידי הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין), ור' יצחק אלחנן ספקטור. היה רבה של לאחווה, Lachwa, שבווהלין, ושם הקים בין היתר את חברת "תפארת בחורים", שבה למדו בכל ערב תנ"ך וגמרא. כשנכנסו הרוסים לעיר בספטמבר 1939 וסגרו את החדרים ואת הישיבות, הוא ארגן, עם גיסו הרב אליעזר אריה ליכטנשטיין (ע"ע), את הברחתם בסתר של יהודים לווילנה. שניהם לא הסכימו לעזוב את העיר ולעבור ליפאן עם בני הישיבות. אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר, ביולי 1941, הם אסרו אותו, ושיחררו אותו תמורת כופר רב. כך לפי פנקס הקהילות. לפי "ראשונים למרד" אסרו אותו הגרמנים ב-1 באפריל 1942, עם עוד אחד עשר איש, כבני ערובה, והבטיחו לשחררם עד של יהודי העיר יכנסו אל הגטו. נספה עם חיסול הגטו ב-3 בספטמבר 1942.
מקורות: ראשונים למרד, לחווה, עמ 97, 100,288-290, 457, 458, 474; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 261, 262;

אושרוביץ, יעקב משה.
בן ישראל. נולד בתרכ"ח,1868. למד אצל הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין) מוולוז'ין, ואצל הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק. הוסמך לרבנות בידי הנצי"ב והרב יצחק אלחנן ספקטור. אחר כך למד ב"כולל" בקובנה. מתרנ"ד,1894, או מתרנ"ה,1895, כיהן כרב בברזה קרטוסקה,Bereza Kartuska,Kartusskaya Bereza, שבווהלין. נבחר לתפקיד זה על ידי עשירי העיר, אך רוב אנשי הקהילה העדיפו את הרב יהושע מרדכי קלצ'קין. הרב אושרוביץ נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 223, 224; פנקס פרוזשענע, בערעזע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 356;

אטינגון, ,Etingon אשר אנשל.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של חומסק, Chomsk, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 251;

אטינגר (עטינגער), Etinger , שאול זאב. היה תלמידו של הרב יהושע פנחס בומבך. מתרס"ד, 1904, היה מו"ץ בהאליץ', Halicz, שבגליציה המזרחית. בערך בתר"ע, 1910, התקבל כדיין ומו"ץ בפודגורז'ה, פרוורה של קרקוב, וכעבור זמן מה היה הראב"ד שם. נכלא בגטו של קרקוב שהוקם בפודגורז'ה, ומשם שולח לבלז'ץ ונספה.
מקורות: פנקס הקהילות, גלילציה המזרחית, עמ' 173; פורום בחדרי חדרים, ה' בסיון תש"ע, 18.5.2010;

אֶיגר, Eiger ,אלטר עזריאל מאיר, בן אברהם.
נולד בתרל"ג,1873. תחילה עסק במסחר. כשנפטר אביו, בתרע"ז,1917, ירש אחיו הבכור שלמה (ע"ע) את הרבנות בלובלין, והוא עבר לפולאווה, Puławy, שבאזור לובלין, ושם היה אדמו"ר. עבר לוורשה, ומשם לאוטבוצק, Otwock, הסמוכה. נפטר בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ד, עמ 129-127; פנקס הקהילות, לובלין קיילצה, עמ 21;

איגר, עקיבא.
כיהן כרב בלודז'. בכ"ו בשבט תש"א,27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז' באלול תש"ב,1942.
מקורוח: לאָדז'ער געטא, עמ 445;

איגר, שלמה, בן אברהם.
נולד בתרל"א,1871. היה אדמו"ר בלובלין, אך התפרנס ממסחר. בתרע"ה,1915, הוכתר לאדמו"ר, עם אחיו עזריאל (ע"ע), אחרי פטירתו של ר' מאיר שפירא, תרצ"ה,1935, נתמנה כמנהל של ישיבת חכמי לובלין, ואף תמך בה מבחינה כספית. בין הספרים והקונטרסים שחיבר היה הקונטרס "תקנת רבים" (ורשה, תר"ץ,1930), שבו הציע להתקין לסוחרים היהודים היתר עיסקא שנתי, כדי לפטור אותם מן העבירה של איסור ריבית. כשנכנסו הגרמנים ללובלין הושיט עזרה ליהודי העיר ולפליטים שבאו אליה. כשחשש מפני ידם של הגרמנים עבר לוורשה, ושם נפטר בתמוז ת"ש,1940.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286-285; אלה אזכרה, ב, עמ 231-228; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תרצו-תרצז;

איגר, שלמה אלעזר, בן אלטר עזריאל מאיר (ע"ע).
אחרי שנפטר אביו באוטבוצק, Otwock ,בתמוז תש"א,1941, מילא את מקומו זמן קצר, עד שנספה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 286; אלפסי, עמ 208; החסידות מדור לדור, ב, עמ 481; אלה אזכרה, ה, עמ 129; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשכג תשכד;

איזבוצקי, Izbucki,יצחק.
נולד בתר"ס,1900. כיהן ברב בז'לוצק,Żoludzk , שבווהלין. נספה עם בני קהילתו שנכלאו בגטו של רפאלובקה, Staraya Rafalovka,Rafalivka.
מקורות: ז'לוצק, עמ 146 ברשימת הנספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייבשיץ, Eibshitcz ,אלימלך.
מתרפ"ז,1927, כיהן כרב בלופושנו, Łoposzno, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין, קיילצה, עמ 274;

אייבשיץ, משה - אייזנשטיין, אהרן

2007-10-18T19:55:00.000-07:00

אייבשיץ, משה, בן מאיר.
היה רבה האחרון של שצ'רצוב, Szcerców, שבאזור לודז', והיה לו בית כנסת משלו. כשפרצה מלחמת העולם השניה היה כבן שבעים נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 266; מכתבו אלי בדוא"ל של קרוב משפחתו מיכאל זליגסון מניו יורק;

אייגס Eiges, ,(אייגש), חנוך העניך, בן שמחה ראובן.
נולד בתרכ"ד,1863. למד בישיבות בליטא. בתרנ"ח,1898, נבחר לרבנות של וילנה, ובתפקיד זה שימש יותר מארבעים שנה. בין היתר הקים שם עם ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע), "קיבוץ" שבו – כמו בישיבות אחרות במזרח אירופה – למדו התלמידים המובחרים. בתר"ע,1910, נבחר כנציג לאסיפת הרבנים בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג). אחרי הצהרת בלפור הצטרף לתנועת המזרחי, ובתרפ"ג,1923, היה בין החותמים על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי. במחצית השניה של שנות העשרים, כשהמרכז של המזרחי עבר מווילנה לוורשה, פחתה פעילותו בתנועה, אך הוא המשיך לתמוך בה ועודד את הצעירים לעלות לארץ. בתרצ"ה,1935, היה בין יוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקרן הקיימת לישראל. נספה בווילנה ביולי 1941. לפי גירסה אחרת בפונאר, Ponary, Paneriai.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 269-262; זיידמן, יומן גטו ורשה (להלן: זיידמן, יומן), עמ 196; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 501; פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, הע 19; יהדות ליטא, עמ 25; משה צינוביץ, אישים וקהילות, עמ 238-240;
רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייגס (אייגש), ד"ר שמחה ראובן, בן חנוך העניך (ע"ע).
נולד בווילנה בתרס"ה, 1905, וקיבל חינוך תורני. מתרפ"ד עד תרפ"ז,1924-1927, למד בבית המדרש לרבנים על שם הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין. ב-1929 כתב עבודת דוקטור על מושג הכסף בתלמוד. בגרמניה היה פעיל בסניפי הנוער של המזרחי, וכששב לליטא היה חבר המועצה הארצית של "תורה ועבודה". נספה עם אביו ב- 1941, בפונאר, שעל יד וילנה.
מקורות: פנינה מיזליש, פדות, עמ 41, 19; בית המדרש לרבנים בברלין, עמ 47;

איידלברג, Eidelberg,מרדכי דב, בן יצחק.
נולד בתרמ"א,1881. למד בישיבת וולוז'ין, והוסמך לרבנות בידי הרב רפאל שפירא ואחרים. תחילה שימש ברבנות בליסקובה, Liškeve,שבליטא, ובימי מלחמת העולם הראשונה עבר לניקולאייב, Nikolayevska Novorossiskaya, שבפלך חרסון באוקראינה. כשפרצה המהפכה הרוסית אסרו אותו הקומוניסטים, ואחרי השתדלויות מרובות שיחררו אותו. בתרפ"ב,1922, התירו שלטונות ברית המועצות לפליטים היהודים מפולין לעזוב את המדינה. אז יצא משם גם הרב איידלברג. הוא בא לביאליסטוק, והשתדל לעורר את דעת הקהל היהודית לסבלותיהם של היהודים בברית המועצות. בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב בסביסלוץ', Swisłocz, שבווהלין, ואחר כך עבר למאקוב מזובייצק, Maków Mazowiecki, שבאזור ורשה. בתרפ"ח, 1928, נתמנה כרבה של פלוצק, Płock, שבאזור לודז'. היה בוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין, ועזר בגיוס כספים לישיבות שבליטא. שלח שלושה מבניו ללמוד תורה בארץ ישראל, ובתר"ץ, 1930, ביקר בה ונפגש עם הרב קוק. חיבר את בספר "חזון למועד" על מצבה של הדת היהודת בברית המועצות. כשכבשו הגרמנים את פלוצק, נלקח לעבודות כפייה, הוברח לוורשה, ואחר כך הצליח להגיע ללומז'ה, Łomża, שהיתה בתחום הכיבוש הרוסי. היהודים רצו למנות אותו כרב העיר, אך מחמת הלשנה נאלץ לעזוב את המקום ונדד בערים שונות בליטא. בסוף היה בלאחוביץ', Lakhovicz, ומשם שלח עזרה לרבנים שהוגלו לסיביר. נספה עם חורבן העיירה, בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 302-294; ספר זכרון לקהילת לומז'ה, עמ 120; פלוצק, תולדות קהילה עתיקת יומין בישראל, עמ 396; יזכור לקהילת סביסלוץ, עמ 25-27;

איידלמן, Eidelman,אליעזר (אליעזר השני), בן שמריה.
בתרס"ד,1904, נתמנה כרבה של רוביז'ביץ, Rubieżewicze,שבווהלין. שם התפרנס בדוחק מזיכיון למכירת שמרים. הקים את בית הספר "חורב", ושלח את בוגריו ללמוד בישיבות גבוהות. נספה בשואה.
מקורות: ספר רוביז'ביץ דרבנה והסביבה, עמ 108; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 590;

אייזן, Aisen,Eisen,אברהם.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בסווירז', Swirż, שבגליציה המזרחית. מתר"ע,1910, היה דיין בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור. בתרפ"ח,1928, יזם את הקמת הסניף של אגודת ישראל בעירו. נספה בתש"ג.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 90; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 412; ספר פודהיצה, עמ 52;

אייזן, יצחק, בן אברהם.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כדיין ומו"ץ בויילופולה סקשינסקיה, Wielopole Skrzynskie, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 130;

אייזן, משה פנחס הלוי, בן חיים.
נולד בתרמ"ג,1883. מילא את מקומו של חותנו האדמו"ר ישראל לנגנר מרוהטין, Rohatyn, שבגליציה המזרחית, שישב בברודי,Brody, הסמוכה. שם נספה.
מקורות: וונדר א, עמ 102; אלפסי, עמ 164; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ שסט;

אייזנבוד,Eisenbud ,אליהו, בן נח.
נולד בתרל"ז,1877. זמן מה כיהן כרב בהורודישצה, Horodyszcze, שבווהלין. היה רבה של ואסילישקי Vaslishki ,. היה מראשוני תנועת המזרחי. היה פעיל בענייני הציבור, ובין היתר היה ממייסדי בית הספר "יבנה" של המזרחי בעירו. בראשית שנות העשרים של המאה העשרים היה בין החותמים על כרוזי הרבנים שקראו להצטרף אל המזרחי. תמך בעלייתם של חברי הפועל המזרחי בעירו לעלות ארצה, וכמה עשרות מהם אכן עלו לפני מלחמת העולם השניה. ב-1941 עינו אותו הגרמנים ואחר כך ירו בו.
מקורות: ספר זכרון לקהילות שצ'וצ'ין ואסילישקי, אוסטרין, נובידבור, רוז'אנקה, עמ 136-137, 141, 144-146,
237; ספר הציונות הדתית, ב, עמ 488-489; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 287 , 325, 326, 327, 484; רבני ברית המועצות, 1939-1991 ;

אייזנבוד, נח, בן אליהו (ע"ע).
היה אב"ד בפינסק,Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בקיץ תש"ב,1942.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 28;

אייזנברג, ,Eisenbergיהודה לייב, בן יוסף.
בתרצ"ג,1933, התקבל כראב"ד בלאסק, Łask., שבאזור לודז'. היה חובב ארץ ישראל, ועם זאת התנגד לציונות והיה מקורב לאגודת ישראל. הגרמנים התעללו בו מן היום הראשון לכיבוש העיר בידיהם. כשהיה חבול מן ההתעללויות שלחו אותו יהודי העיר ללודז', כדי שיתרפא שם ואולי יוכל להינצל. אך הוא תבע שיחזירו אותו ללאסק, כי רצה להיות עם בני עדתו בימי צרתם. הוא סרב למלא את פקודת הגרמנים לשרוף את בית הכנסת בלאסק, ודרש מן הצעירים היהודים להתנגד בכוח למילוי הפקודה. אחרי שהרגו חייל גרמני התבצרו שבעה עשר צעירים יהודים בבית הכנסת וקברו שם את ספרי התורה. כולם נהרגו. הרב אייזנברג נספה במחנה חלֶמנו .
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 240-237; אלה אזכרה, ז, עמ 15-13; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 136, 137, 138, 139;

אייזנשטיין,Eisenstein ,הרב ד"ר אהרן.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. מתרצ"א,1931,עד מלחמת העולם השניה כיהן כרב בציישין, Cieszyn, שבגליציה המערבית. אביו, שלפי שעה שמו אינו ידוע לנו, היה מפעילי המזרחי בסטניסלבוב, Stanisławów Ivano Frankovsk,. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 307; ספר הזכרון לבית המדרש לרבנים בווינה, עמ 72;

אייכנבוים, שמעון - אייכנשטיין, יחזקאל

2007-10-18T19:41:00.000-07:00

אייכנבוים, Eichenboim, Eichenbaum,שמעון.
היה תלמידו של דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון", ומוסמך האוניברסיטה והמכון למדעי היהדות בוורשה. שימש כמורה לדת בבתי ספר תיכוניים בטרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית, ושם נספה.
מקורות: וונדר, ג, עמ 475-474;

אייכנשטיין Eichenstein, אהרן, בן אברהם חיים.
רוזדול-ראזלא,Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה באדר א תש"ג,1943, בכפר ליד סטרי, Stryj.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, אלתר יצחק שלום, בן חנוך העניך.
היה רב ואדמו"ר בבוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 289;

אייכנשטיין, אליהו, בן ר' משה מזידיטשוב, Żydaczów.
גליציה המזרחית. מילא את מקומו של אביו שם אחרי שהוא נאלץ לעזוב את עירו בגליציה ועבר למונקאץ', Munkacz, Mukačevo שבקרפטורוס (אז צ'כוסלובקיה. היום אוקראינה). נספה בסיון תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 178; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רכה;

אייכנשטיין, אלכסנדר סנדר ליפא
בן האדמו"ר יוסף מטרנופול, Tarnopol, גליציה המזרחית. נולד בתר"מ,1880. מתרפ"ג, 1923, היה רבה של סטרוסוב, Strosów, שבאותו האזור. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 144; אלה אזכרה, ג, עמ 156; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 383; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, אלכסנדר סנדר ליפא
בן משה מזידיטשוב, Żydaczów. גליציה המזרחית. נספה באושוויץ בסיון תש"ד.
מקורות: וונ דר, א, עמ 138;

אייכנשטיין, בן ציון
בן אלכסנדר סנדר ליפא שהיה אב"ד בצאנז, Sącz Sanz, Nowy,
שבגליציה המערבית. נספה בשואה. כל הרבנים מבני משפחת אייכנשטיין (על שמו קראו להם בן ציון'לך) שהיו בצאנז בזמן הכיבוש הנאצי נתפסו כבני ערובה ונדרשו להסגיר לידיהם את אחד היהודים שמבריח ניסה להעביר אליו מכתב ביידיש. הם לא הסגירו אותו, ושולחו לאושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 145; שלמה זלמן לעהרער, צאנז, די הייליגע פארשווינדענע שטָאט (להלן: לעהרער), ב, עמ 72, 73;

אייכנשטיין, זאב וולף.
נולד בתר"ל, 1870. מתרפ"ב,1922, עד תרצ"ו,1936, היה רבה של וישניצה
Wiśnic Nowy, שבגליציה המערבית. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 145;

אייכנשטיין, חיים יוסף, בן משה.
היה רב ואדמו"ר באוקילבה, Ochlopow, ובוולוויץ, Wołowiec,שבגליציה המזרחית. מתרצ"ה,1935, מילא את מקומו של אביו במונקאץ',Munkacz, Mukačevo , שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, יהושע, בן אשר.
האדמו"ר מזידיטשוב-גרוסוורדיין, Żydaczów-Grossvardein. נולד בתרנ"ו,1896. למד בישיבות חסידיות בגליציה, וזמן מה ישב בבעלז. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ומשם לגרוסוורדיין,,Grosswardein, Oradea שבטרנסילבניה, שבה ניהל עדה חסידית. כשנכנסו הגרמנים להונגריה במרס 1944 ביקש מן היהודים בעירו לעבור לרומניה, אך הוא לא עזב את העיר. כשגורשו יהודי העיר הגיע למחנה עבודה, ובכל התקופה שעשה במחנות הקפיד על קיום המצוות ועודד את רוחם של היהודים שהיו במחיצתו. נפטר בגרמניה בסיון תש"ה, 1945, זמן קצר אחרי השחרור.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 242-239; החסידות מדור לדור, א, עמ 289; חכמי טראנסילוואניה, עמ קיב;

אייכנשטיין, יוסף, בן אלכסנדר סנדר יום טוב ליפא.
היה אדמו"ר בטרנופול, Tarnopol, גליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; החסידות מדור לדור, א, עמ 285;

אייכנשטיין, יחזקאל.
היה רב או אדמו"ר בניימירוב, Niemirów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 338;

אייכנשטיין, יצחק - איינבינדר, יהודה

2007-10-18T19:29:00.000-07:00

אייכנשטיין, יצחק, בן משה.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרע"ב,1912, ירש את מקומו של אביו כרבה של רודקי, Rudki, Ridik, שבאזור לבוב. בימי השלטון הסובייטי בעיר עבד בבית המטבחיים.
נספה עם נכבדי הקהילה סמוך לכניסת הגרמנים לעיר, ביולי 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אייכנשטיין, יצחק אייזיק מנחם, בן שלמה יעקב.
נולד בתרל"ט,1879. תחילה היה אדמו"ר בסטרי, Stryj, שבגליציה המזרחית. בתרס"ט,1909, נעשה אדמו"ר בפודהיצה, Podhaice, שבאותו האזור, ושם כונה "האדמו"ר מבורשטין". בקיץ תש"ב, 1942, הקימו הגרמנים בביתו בית מלאכה, ובו עבדו כעשרים בעלי מלאכה שהיו חיוניים למשק הגרמני. נפטר בגטו של פודהיצה באדר א תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 91-88; ספר בורשטין, עמ 295; ספר פודהיצה, עמ 39, 54, 138-137; וונדר, א, עמ 164-162; החסידות מדור לדור, א, עמ 285; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 411, 413 ;

אייכנשטיין, יצחק שלום.
בוּסק, Busk. גליציה המזרחית.
נספה בשואה.
מקורות: ספר בוסק: לזכר קהילה שחרבה, עמ 285 ברשימת הנספים;

אייכנשטיין, מנחם מנדל, בן חיים אברהם.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית. נספה באייר תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, עמ 125 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה, בן יהושע השל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בסחודניצה, Schodnica, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 358;

אייכנשטיין, משה.
נולד בערך בתרל"ד,1872. בתרנ"ב,1892, התקבל כאב"ד בזידיטשוב, Żydaczów, שבגליציה המזרחית, תוך מחלוקת קשה עם גיסו נפתלי ארליך (ע"ע). בתרפ"ד,1924, נתמנה לרב ואדמו"ר בוורצקי Nizni Verecki, Nyzhni Vorota,שבאותו האזור. כעבור שנים אחדות עבר למונקאץ',Munkacz, Mukačevo, שבקרפרטורוס (אז צ'כוסלובקיה היום אוקראינה). אחר כך חזר לעירו. משם גורש לאושוויץ, ונספה בסיון תש"ד,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 179-178; החסידות מדור לדור, א, עמ 287;

אייכנשטיין, משה יצחק.
היה רב בצאנז,Sanz, Nowy Sącz , שבגליציה המערבית. נספה ב"אקצית הרבנים" שנערכה בעיר ביוני 1941.
מקורות: ספר סנץ, עמ 772; לזכר קהילת צאנז, עמ 142; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 264;

אייכנשטיין, מתתיהו אהרן.
בתרצ"ה, 1935, נתמנה לרבה של רוזדול-ראזלה, Rozdół, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 511;

אייכנשטיין, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. זמן מה היה אב"ד בסכונדיצה, Schodnica, ובחודורוב, Chodorów,שבגליציה המזרחית. בתרצ"ו,1936, בערך נתמנה לרב בשדליסק,Siedliska , שבאזור לובלין. התנגד לציונות. מתנגדיו האשימו אותו שקנה את הרבנות בכסף, ו-162 רבנים הטילו עליו חרם. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט לברית המועצות, ונראה שבדרך לשם נפטר או נהרג. כך לפי פנקס הקהילות. לפי מקורות אחרים נספה בתש"ג,1943).
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 191. ספר דמביץ, עמ 186; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 572;

אייכנשטיין, שמשון, בן אהרן מנחם מנדל.
מתרפ"ג,1923, ניהל את ה"חצר" של חסידות אולסק,Olesko , בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 287; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 56;

איילנברג,Eilenberg ,יוסף.
היה דיין ומו"צ בזלוטשוב, Złoczów, שבגליציה המזרחית. נספה ביוני 1941.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 508;

איינבינדר,Einbinder,יהודה לייב.
בתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקובילניק,Kobilniki, Kobilinik, Narach, שבאזור פינסק, Pinsk, רוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). נספה בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 534; ספר קובילניק, עמ 244. מופיע ברשימת הנספים, ללא פרטים נוספים; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

איינשטיין, דניאל - אלטר, אברהם

2007-10-18T19:14:00.000-07:00

איינשטיין,Einstein ,דניאל.
היה רבה האחרון של גלוון, Gelvonai, Gilwany, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941, ביער על יד וילקומיר, Vilkomir, Ukmerge.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 194; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

איש הורוביץ, Ish-Horowitz,אפרים פישל, בן דוד הלוי.
ירש את מקומו של אחיו נחמן כרב בלישץ, Lysiec, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

איש הורוביץ, יוסף הלוי, "דער פינסקר".
למד עם ביאליק בישיבת וולוזי'ן. עד המהפכה הרוסית כיהן כרב בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה, ואז ברח לפולין. היה ציוני, ונסע בעיירות כמטיף למען ארץ ישראל. בת"ש,1940, עבר לבוצ'אץ' שבגליציה המזרחית, שבתחילת מלחמת העולם השניה נכבשה בידי הרוסים, ושם למד תורה ולימד את הנערים (כנראה בחשאי. פ"מ). נפטר מטיפוס.
מקורות: ספר בוצ'אץ', עמ 241, 245-244;

איש הורוביץ, משה הלוי.
היה אב"ד בסטניסלבוב, Stanislawów ,Ivano Frankovsk. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

איש הורוביץ, נחמן, בן דוד הלוי.
היה בקוזלוב,Kozłów , בלישץ, Lysiec, ובהאליטש, Halicz, שבגליציה מזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 301;

אלבלינגר,Elblinger , לייב.
בתרצ"ג-תרצ"ד,1934-1933, הוציא לאור עם הרב יהושע משה אהרונסון (שניצַל מן השואה וחיבר את הספר "עלי מרורות") את הירחון הרבני "בית אברהם", שבו כתבו אנשי ישיבת סוכאטשוב, Sochaczew. נספה בשואה.
מקורות: עלי מרורות, עמ 27, 69, 385;

אלברג,Elberg ,Eilberg ,אברהם נתן.
נולד בתרכ"ח,1868. בתרס"ג,1903, נתמנה כאב"ד של זגירז', Zgierz, שבאזור לודז', ובסוף תרפ"ה,1925, כאב"ד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. השתתף בכתבי עת תורניים, בהם "תל תלפיות". ההדיר כמה ספרים, וכתב ספרים אחדים שלא נדפסו. בתרפ"ד, 1924, נדפס ספרו "בית נאמן". קרב גם את הצעירים בעירו שנטו לתנועה הציונית. כשפרצה מלחמת העולם השניה סייע לפליטים היהודים שעברו בעירו. כששרפו הנאצים את בית הכנסת פסק שהיהודים לא יסכנו את עצמם כדי להציל את ספרי התורה. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 371-367, 530;

אלטהויז, Althoiz, Altahus, אליהו חיים.
נולד בניקולייב,Nikolayev , שבאוקראינה. היה מקורב לר' יצחק יוסף שניאורסון, האדמו"ר מליובאביטש. בימי מלחמת העולם הראשונה ישב בקרונשטאט, Kronstadt, שעל יד פטרבורג (היום סנקט פטרסבורג), ושם הציל יהודים רבים. כשאסרו הסובייטים את האדמו"ר הם אסרו גם את בנו יחידו של הרב אלטהויז בעוון החזקת ספר תורה במחתרת, הגלו אותו לסיביר ושם נפטר. אחרי שהשלטונות הסובייטיים שיחררו את הרבי הוא נסע לריגה, והזמין אליו את הרב אלטהויז, שפעל שם הרבה בארגון "אחוות תמימים" של חב"ד. נספה עם חורבנה של יהדות ריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 369;

אלטהויז, מנשה, בן בנימין מניקולאייב.
מרבני חב"ד. נספה בשואה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 162;

אלטוורג, ,Altwarg אליהו זאב.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בדרוהיצ'ין, Drohiczyn, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 244;

אלטמן, Altman ,Altmann יוסף אלחנן.
כיהן כרב באפטא, Opatów, שבאזור לובלין. בתקופת הכיבוש הנאצי המשיך ללמד תורה בבית המדרש של ר' אברהם יהושע השיל, ה"אוהב ישראל". נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 225;

אלטר Alter(אלתר), אברהם.
לפני מלחמת העולם השניה גר בסוסנוביץ, Sosnowiec. בזמן המלחמה עבר לוורשה, ושם עבד ב"שופ" לנעליים. נספה בטרבלינקה באוגוסט 1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 128, 234, 292;

אלטר, אברהם - אֶליס, שניאור

2007-10-18T19:03:00.000-07:00

אלטר, (רוטנברג, (Rotenberg, וכך כל האדמורי"ם והרבנים משושלת גור), אברהם יששכר בנימין אליהו
בן מנחם מנדל, שהיה רבה של פביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז'. נולד בתרנ"ח,1898, וגדל בבית סבו אריה לייב, בעל "שפת אמת". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לפביאניץ, ושם הכין לדפוס את כתבי סבו שעד אז לא ראו אור. בתרצ"ד,1934, נתמנה להיות רבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה, ושם עבד באחד ממפעלי התעשיה, עד ששולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 36-33;

אלטר, אברהם מרדכי, בן שלמה.
משושלת גור. נולד בתרל"ד,1872. למד והוסמך להוראה בוורשה. אחר כך עבר לז'יכלין, Żychllin, שבאזור לודז', ונעשה לרב ואב"ד של העיר. היה חבר באגודת ישראל. כשכבשו הגרמנים את העיר בימי מלחמת העולם השניה הם התעללו בו. בחורף ת"ש,1939-40, ביקשו ממנו הגרמנים שיעזור להם בארגון הגירושים מן העיר. הוא סרב לשתף אתם פעולה, ונורה עם עוד כמה מנכבדי הקהילה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 21-18; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 118;

אלטר, אריה לייב, בן בן-ציון.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרבה של רדזימין, Radzymin, שבאזור ורשה. נספה בטרבלינקה בשמחת תורה תש"ב,1941.
מקורות: ספר זכרון רדזימין, עמ 41;

אלטר, מאיר, בנו הבכור של אברהם מרדכי, הרבי מגור.
התחנך אצל סבו בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. עבר לוורשה, ללודז', ובסוף חזר לוורשה, ושילב את הלימודים עם העיסוק במסחר. כשכבשו הנאצים את ורשה הם חיפשו את האדמו"ר אברהם מרדכי, אך במקומו הלך בנו מאיר. כשהתירו הגרמנים לר' אברהם מרדכי לעזוב את ורשה, הם לא אפשרו זאת לבנו. הוא עבד באחד ה"שופ"ים, ומשם גורש לטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 110, 331; אלה אזכרה, ד, עמ 229-226;

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל ה"שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי (ע"ע). נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, Pabianice, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, Kalisz, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 69-360; זיידמן, יומן, עמ 60-59, 316,317, 331; ספר קאליש, א, עמ 221; ספר קאליש, ב, עמ 65, 228-227; תולדות יהודי קאליש, עמ 201- 203; אלה אזכרה, ב, עמ 60-52; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 175, 216; ספר פביאניץ, עמ 89, 95, 385; יהושע אייבשיץ , כערער בערבה, עמ 233, 235;

אלטר, משה אלחנן, בן אברהם יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. הוסמך לרבנות בידי הרב מאיר אראק מבוצ'אץ. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. אחרי המלחמה נתמנה כחבר בית הדין הרבני בלבוב, לצידו של הרב יצחק ציף, ואחרי שזה נפטר, בתרצ"ה,1935, ירש שם את מקומו כראב"ד. נוסף לתפקידו זה היה גם ראש ישיבת בעלז בלבוב. כשכבשו הרוסים את לבוב, בספטמבר 1939, עזר לפליטים שנמלטו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941, נצטוו הוא, הרב ד"ר קלמן חמיידס והרב ישראל יהודה לייב וולפסברג (ע"ע), באמצעות היודנראט, למסור להם רשימות של אנשים חשובים, אך הוא סרב לעשות זאת ובשל כך נאסר, ואחר כך נפטר.
מקורות: אלה אזכרה, ז, עמ 189-184; ישראל קלפהולץ, גדולי חסידי בעלז, ב, עמ רנט-רסד; כהנא, יומן גטו לבוב, עמ 44, 45, 63; בסוד ישרים ועדה, עמ שז;

אלטר, משה בצלאל, בן יהודה אריה לייב, בעל "שפת אמת".
אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר מגור (ע"ע). נולד בתרכ"א,1861. לפי אלפסי בתרכ"ח,1868. את כל זמנו הקדיש ללימודים בחצר של אדמו"רי גור, Góra Kalwaria, על יד ורשה. בתרפ"ה,1925, ביקר בארץ. בתרצ"ז, 1937, עמד לעלות ארצה, קיבל סרטיפיקט (רשיון עליה מן הבריטים), אך ויתר עליו לטובת נכדו. בזמן המלחמה עבר מגור לוורשה, ושם עבד ב"שופ", לנעליים, עם האדמו"ר קלונימוס קלמן שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע), ואחרים. נספה בטרבלינקה בתש"ג.
מקורות: אדמו"רים, עמ 218-215; זיידמן, יומן, עמ 64-63, 292, 331; אלה אזכרה, ב, עמ 103-96; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ של;

אלטר, נחמיה, בן אריה לייב, בעל "שפת אמת" מגור.
נולד בתרל"ד,1874. עד מלחמת העולם הראשונה ישב בגור, Góra Kalwaria, שעל יד ורשה. בימי המלחמה עבר לוורשה. אחר כך עלה לארץ, התישב בירושלים, וניהל את ישיבת "שפת אמת". אחרי מאורעות תרפ"ט,1929, חזר לפולין והתיישב בלודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה זמן מה בגטו לודז'. שם תיקן תקנות בעניין התפילה, ושלח מצרכי מזון לרעבים. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שליולדות ולאנשים המרגישים שכוחותיהם אוזלים מותר לאכול בשר טריפה, אחרי שיתייעצו עם רופא ועם רב. אחר כך העבירו אותו החסידים לגטו ורשה , כי חשבו ששם יוכל להינצל, ושם נפטר.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 316; אלה אזכרה, ה, עמ 95-92; לאָדזער טאָגבלאט, עמ 455; מוניץ, גווילי החורבן, עמ 153-159;

אלטשטאט, Altstadt, Altstat ,חיים אריה.
זמן מה היה אב"ד בקרופיץ,Kropice,שבגליציה המזרחית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התיישב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, ושם נספה בתש"ג, 1943.
מקורות: על חרבותיך סטניסלאב: עמ 369; פנקס ה קהילות, גליציה המזרחית, עמ 490;וונדר, א, עמ 208;

אליוביץ', Eliowitz , מרדכי, בן ישראל קלמן.
נולד בתרס"ו,1906. בנעוריו למד בישיבת "אהל תורה" בברנוביץ'', Baranowice, שבווהלין. אחר כך למד בישיבת קלצק,Kleck , שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), והוסמך להוראה בידי הרב אהרן קוטלר והרב אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרצ"ו,1936, נתמנה לדיין ומו"ץ בסלונים, Słonim, שבווהלין. כשנכבש האזור הזה בידי הסובייטים, בראשית מלחמת העולם השניה, ניסה לעבור לווילנה, ועמד להצטרף לאותם בני הישיבות שעמדו להימלט משם ליפאן. נתפס בגבול והוחזר לסלונים. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 221-219, פנקס קלעצק, עמ 39; פנקס סלונים, א, עמ רמג;

אלינוביץ, ,Elinowitz אהרן.
נולד בתר"ס,1900. היה רבה האחרון של ויסוקי דבור Visoki Dvor, , שבליטא. ב-17 ביולי 1940 קרא לו המפקד הגרמני של העיר ואמר לו שאת היהודים יפרידו משאר תושבי העיר, והוא, הרב, יהיה אחראי על כך. הוא ציווה עליו לשלוח, בשבת, ארבעים יהודים כדי שישטפו את הרצפות במקום מגוריהם של החיילים הגרמנים. נרצח בטרוקי,Troki, עם בני קהילתו, שגורשו לשם בערב יום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 253; ליטע, I, עמ 1872; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אֶליס, Elis,שניאור זוסיא, בן הרב אלתר חיים.
מתרס"ב, 1902 עד תרע"ב,1912, היה רב בקאלוש Kalusz, שבגליציה המזרחית. כפי הנראה ירש את מקומו של אביו בזוואניץ Zhvanets, Zvanitz
שבאותו האזור. נספה, כנראה , באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אלכסנדר, זיגפריד - אנגלמן, יצחק

2007-10-18T18:51:00.000-07:00

אלכסנדר,Alexander ,ד"ר זיגפריד.
נולד בתרמ"ו,1886, בלובסנס Lobsens , שבאזור פוזנן. למד בבית הספר התיכון בברומברג, Bromberg ,Bydgoszcz, ואחר כך בבית הספר הגבוה למדעי היהדות בברלין. למד באוניברסיטה בווירצבורג, וקיבל תואר ד"ר. בתרע"ז,1917, היר רב צבאי. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בקוטן/אנהלט, Köthen/Anhalt, ובתרפ"ג,1923, לרב בסארבריקן. בתרפ"ד,1924, בא לברלין, ושם עסק בין היתר בהדרכה רוחנית[1] ובהכנה של הנערים לבר-מצוה. בבית החולים ובבית האבות היהודיים. כשנסגרו בתי הכנסת בברלין אחרי הפרעות של נובמבר 1938 הוא לימד בבית ספר יסודי של הקהילה היהודית. רוב הילדים שלמדו בו היו מנישואי תערובת, ואולצו לעזוב את בתי הספר הכלליים בעיר, והרב אלכסנדר השתדל להנחיל להם את ערכי היהדות. ב-1943 גורש לטרזיינשטאט, ומשם לאושוויץ.שלושת ילדיו הצליחו להגיע לארץ ישראל.
מקורות: Joseph Valk, Kurz Biographien zur Geschicte der Juden 1918-1945 (להלן: ולק), עמ 7;
, להלן: סינסון, 58 -59;.M.M. Sinasohn, Die Berliner Privatynagogen und ihre Rabbiner, 1671-1971

אלעיארזש, Eliezrasc ,,Eliezrasch מאיר, בן צבי.
זמושץ' מילא את מקומו של אביו שהיה אדמו"ר בלובלין, על אף שלא נולד בשושלת חסידית. היו לו הרבה חסידים מחוץ לפולין, שאתם ניהל בראשית שנות השלושים של המאה העשרים התכתבות ענפה. כמה מהם שלחו לו קוויטלאך מארצות הברית. נספה באחד המחנות שהיו בסביבות לובלין .
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 275-274; החסידות מדור לדור, ב, עמ 506;

אלפוס, Alfus,יוסף.
בתר"מ, 1880, התחיל לכהן כרב בדז'ויצה, Drzewice, שבאזור לודז'. בתרפ"ז, 1927, נתמנה לרבה של יז'וב, Jerżów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 133;

אלפרוביץ (אלפרט), Alperowitz, שניאור זלמן, "זלמן קורניצר".
נולד בתרס"ד, 1904. בגיל צעיר התחיל ללמוד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. אחר כך היה המנהל של הישיבה הזאת בנעוועל, Nevel, שבאזור ויטבסק, רוסיה הלבנה. זמן מה ניהל עם הרב אברהם דרייזין את רשת ישיבות "תומכי תמימים" המחתרתיות בברית המועצות. בשנים 1931-32 היה אחד מראשי הישיבה שהתקיימה במחתרת ביקטרינוסלאב (היום דנייפרופטרובסק) שבאוקראינה. בימי מלחמת העולם השניה גר בלנינגרד, ובימי המצור גווע שם גווע מרעב, עם בני משפחתו.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 581 , 501; ליובאוויטש וחייליה, עמ 166; יהודים ויהדות בברית המועצות,
עמ'135;

אלפרט,Alpert , חיים אברהם.
היה רבה האחרון של נובי שויירז'ין, Nowy Swierźeń, שבווהלין. נרצח באוקטובר 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 610;

אלפרט, שבתאי.
בתרפ"ה,1925, התחיל לכהן כרבה של פולונקה, Połonka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 520;

אלפרסון, Alperson.
היה רבה של דמידובקה, Demidówka, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 65;

אלתר, Alter, ד"ר משה.
גיסו של ד"ר מאיר בלבן (ע"ע). למד באוניברסיטה ובסמינר לרבנים בווינה. כתב מחקרים על תולדות היהודים בעירו ריישא, Rzeszów, שבגליציה המערבית. בתרפ"ה,1925, נתמנה כמורה להיסטוריה יהודית וכללית בסמינר "תחכמוני" בוורשה שנוסד על ידי המזרחי. בשנים 1929-1939 שימש כמנהל המוסד. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה. בקיץ תש"ב,1942, השיגו לו משוויץ תעודה של אזרח חוץ, שהודות לה היה אמור להגיע למחנה לנתיני חוץ בוויטֶל שבצרפת. אך ביוני 1943 הועברה כל הקבוצה שלו לברגן בלזן, כשהמטרה היתה להחליף אותם בגרמנים שהיו עצורים במדינות שונות בעולם החפשי. התכנית נכשלה, ובחול המועד סוכות תש"ד,1943, שולחו כולם לאי שם.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 45-41; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 142;

אנגל (ענגיל), Engel, Engil,חיים, בן שמואל.
נולד בתר"ם,1880. בתר"ע,1910, נתמנה לראב"ד ברדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבגליציה המערבית, ובתרצ"ה,1935, אחרי פטירת אביו, נתמנה שם לאב"ד. כשהקימו שם ספריה ציבורית הכריז עליה חרם. בתחילת מלחמת העולם השניה נמלט ללבוב, שהיתה בשטח הכיבוש הרוסי, ושם נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 105-102, 937-936; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 338;

אנגל-הורוביץ,Engel-Horowitz ,שמעון.
נולד בתרל"ו,1876. היה ידוע בכינוי "שמעון ז'ליכובר", על שם העיירה ז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, שבה נולד. השתתף עם ר' מאיר שפירא בניהול ישיבת חכמי לובלין, בה כיהן כר"מ ואחר כך כמשגיח רוחני. אחרי פטירתו של שפירא, בתרצ"ה,1935, נאלץ לעזוב את הישיבה, עבר לקרקוב, ושם התמסר לטיפוח של קומץ תלמידים מובחרים, בישיבה שפתח. בזמן המלחמה דחה את האפשרות שניתנה לו להימלט, כי לא רצה להשאיר את היהודים האחרים ששהו אתו במקום המסתור. נספה בקיץ תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 51-42; אלפסי, עמ 224; וונדר, א, עמ 243-238; עדותם של בני משפחתו; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

אנגלהארד, Engelhard, Engelrad,(אנגלראד), ישעיהו, בן יצחק נחום.
נולד בתרמ"ה,1885. תחילה כיהן כרב במודז'יוב, Modrzejów. עיירה זאת ישבה על הגבול שבין אוסטריה, גרמניה ורוסיה, והיתה צומת דרכים ליהודים ממזרח אירופה שביקשו להגר מערבה. מטבע הדברים התעוררו כאן בעיות רבות, בין היהודים עצמם, ובינם לבין השלטונות. משם עבר לסוסנוביץ, Sosnowiec, ונבחר להיות רבה של העיר אחרי שלושה סיבובים של מלחמת בחירות. בתרע"ב,1912, השתתף בוועידת היסוד של אגודת ישראל בפולין, שהתקיימה בקטוביץ. בימי הכיבוש הנאצי עזר הרבה ליהודים בעירו ובעיירות הסמוכות. כשהתחילו הגירושים מן העיר דרש ממנו מארין, שהיה ראש היודנראט בסוסנוביץ, שיעזור לו להכין רשימה של אלפיים איש, אך הוא סרב למלא את הפקודה, ולכן גורש למחנות באותו המשלוח, ושם נספה. לפי ספר סוסנוביץ רצה מארין להציל את הרב במאי 1942, כשנשלחו למוות עשרים אלף מיהודי העיר, אך הוא סרב לקבל את ההצעה[2].
מקורות: ספר סוסנוביץ והסביבה בזגלמביה, ב, עמ 282; אדמו"רים, עמ 233; אלה אזכרה, ו, עמ 296-290; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 61; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 335;

אנגלמן, Engelman,יצחק.
נולד בתרל"ז,1877. בצעירותו למד אצל ר' יהושע טרונק מקוטנה, Kutno, ואצל האדמו"ר אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" מסוכאטשוב, Sochaczew. הוסמך לרבנות, אך עסק במסחר. היה פעיל בתנועה הציונית, בתנועת המזרחי, ובמוסדות שונים של קהילת ורשה. היה בין המייסדים של ישיבת "בית שמואל" על שם הרב שמואל מוהליבר. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 150-148.

[1] הדרכה רוחנית, במקור: Seelsorger, שפירושו המילולי: רועה נשמות. תפקיד כזה לא היה קיים במזרח אירופה.
[2] לפי "עלי מרורות" שהה הרב אנגלהארד, לפחות בהתחלת המלחמה, בגטו ורשה, ושם עסק בפעולות סעד עם הרב אהרנסון ואחרים.

אנוחוביץ, יוסף - אפשטיין, ברוך

2007-10-18T18:41:00.000-07:00

אנחוביץ (אנכוביץ), Anachowicz ,יוסף.
נולד בתר"מ,1880 (לפי בן ציון קליבנסקי בתר"ל, 1870) בפלך גרודנה. כיהן כרב בשאקי Saki, Šakiai, שבליטא, עם הרב יוסף גולדין (ע"ע), ובערוב ימיו שימש בה כדיין. נפטר בכ"ד בשבט תש"א, בימי השלטון הסובייטי, אך לא זכה שיקימו מצבה על קברו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 702; רבני ברית המועצות, 1939-1991; מכתבו של נינו בן ציון קליבנסקי;

אסבל, Asbel, דוד יעקב, נכדו של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.
היה רב בסמיאטיץ', Siemiatycze, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

אסטנוביץ, אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. שנים אחדות לימד בישיבת "תמכין דאורייתא" בסאנוק, שבגליציה המערבית, ואחר כך כמגיד מישרים בניימארק- נובי טארג,,Nowy Targ שבאותו האזור. חיבר פירוש על ספר "עקידת יצחק", והשווה את הדפוסים השונים שלו. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 247-246;

אפרתי,Efrosi ,Efrati.
גלינא, Glinuany. גליציה המזרחית. נספה בגטו פשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, בסיון תש"ג.
מקורות: מגילת גלינע (גליניאנע), עמ 278;

אפרתי, יצחק צבי, בן יקותיאל.
נולד בתרס"ה,1905. הוסמך בידי הרב דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון". מתרפ"א,1921, כיהן בגלינא, Glinuany,כאב"ד, אדמו"ר, והגבאי של קופת ארץ ישראל. שם נספה בתש"ג,1943, עם כל בני עירו.
מקורות: אלפסי, עמ 63.; החסידות מדור לדור, ב, עמ 403; קהילת גלינא, עמ יט; וונדזר, א, עמ 262; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפרתי, לייב.
היה אדמו"ר בלבוב. היה מקרב אליו את פשוטי העם ואת חוגי העולם התחתון, שאותם השתדל להחזיר למוטב. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 137;

אפשטיין, Epstein, ,(עפשטיין), אליהו יהושע.
היה רבה האחרון של ראקוב, Raków, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 553;

אפשטיין, אליעזר, בן חיים מאיר הלוי.
נולד בתר"מ,1880. היה אדמו"ר בניישטאט, Nowe Miasto Newstadt,,Nowy Korczyn,שעל יד קרקוב,ומשם עבר לז'אלושיץ, Działoszyce, הסמוכה. נספה בשואה.
מקורות: ספר יזכור דזיאלושיץ והסביבה, עמ 304; החסידות מדור לדור, א, עמ 262; בית קומרנא, עמ 105;

אפשטיין, אליעזר יהושע, בן אברהם שלמה הלוי.
נולד בתרנ"ט,1898. נסמך להוראה בידי הרב יחיאל מיכל הלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. אחרי נישואיו היה זמן מה ר"מ בקיילצה, Kielce, Keltz , ושם הקים ישיבה. משם עבר לאפטא, Opatów,שבאזור לובלין, ושם היה מו"צ וראב"ד. בתר"פ,1920, נתמנה לרב ברקוב, Rakow, Rakiv, שבפולין. שם עמד גם בראש עדת חסידים, ונקרא "דער ראקעווער רב". אחרי פטירתו של הרב אברהם סילמן בחמיילניק, Chmielnik, שבאזור קיילצה. בתרפ"ט,1929, נבחר כרב ואב"ד של העיר. שם היתה לו מחלוקת עם הרב טוביה סילמן (ע"ע), בנו של הרב שנפטר. פירסם מאמרים עיוניים בקבצים תורניים שונים שהופיעו בפולין. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פנקס כמיעלניק, עמ 123, 147-150; החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, אלתר משה דוד, בן יהודה אריה לייב.
היה רבה של טרלה, Terlo, שבגליציה המזרחית. עבר לטשמילוב,Chemilov, שבאותו האזור, ושם היה אדמו"ר. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 324; אלפסי, עמ 151 ;

אפשטיין, ברוך, בן יחיאל מיכל.
בעל ה"תורה תמימה". נולד בתר"ך,1860, בבוברויסק, Bobroisk, שברוסיה הלבנה. למד בישיבת וולוז'ין ושם הוסמך לרבנות בידי דודו, הנצי"ב מוולוז'ין. על אף השכלתו התורנית הרחבה שאף ללמוד מקצוע שממנו יוכל להתפרנס. לכן יצא לווינה ושם סיים את האקדמיה למסחר. הציעו לו רבנות בפינסק, Pinsk, בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג) ובמוסקבה, אך הוא דחה את ההצעות הללו והתפרנס מעבודתו כפקיד, ואחר כך כאחד המנהלים, בבנק בפינסק. בתרפ"ג-תרפ"ו,1923-1926, שהה בארצות הברית כדי להכיר את החיים היהודיים שם, וכדי לאסוף כספים להוצאת ספרו הגדול "מקור ברוך". היה ציוני, ועם יסוד המזרחי הצטרף לשורותיו (זיידמן, שהיה מקורב לאגודת ישראל, השמיט את העובדה הזאת). מלבד חיבורו הידוע "תורה תמימה" כתב את הספר "מקור ברוך" על הירושלמי, "תוספת ברכה" על חמישה חומשי תורה וחמש מגילות, ספר על תורת המסחר, ועוד. כן נהג לכתוב דברים על פרשת השבוע בעיתון "די פינסקע שטימע" (קולה של פינסק). כשפרצה מלחמת העולם השניה והאזור הזה נכבש בידי הרוסים, עזר לפליטים שבאו לפינסק מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. הוא לא האמין בברית שנכרתה בין גרמניה לברית המועצות, ויעץ למי שיכול להימלט על נפשו. מכיוון שחשש שהרוסים יגרשו אותו למעמקי רוסיה התחמק מהם והחליף לעתים קרובות את מקום מגוריו. בשל כך לא קיבל מן השלטונות את כרטיסי המזון, וכך סבל מרעב קרוב לשנתיים. נפטר בבית החולים היהודי בפינסק בתמוז תש"א, יולי 1941, ימים אחדים אחרי שהגרמנים נכנסו לעיר.
מקורות: תרשיש, רבי ברוך הלוי אפשטיין בעל "תורה תמימה"; זיידמן, אישים, עמ 116-108; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 168-166; אלה אזכרה, א, עמ 149-142; פינסק, ספר זכרון ועדות לקהילת פינסק-קארלין, עמ 491-489;

אפשטיין, ברוך.
באלול תרפ"ט,1939, נבחר להיות רבה של דומברובה-גורניצ'ה, Dąbrowa Górnicza, שבאזור זגלמביה, אחרי מחלוקת עזה. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר קהילת יהודי דומברובה-גורניצ'ה, עמ 67; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 133;

אפשטיין, יוסף - אקשטיין, מנחם

2007-10-18T18:34:00.000-07:00

אפשטיין, יוסף ברוך, בן ישעיה.
בתרצ"ד,1934, נתמנה לרב ולאדמו"ר בוויאדמה-פשדבורז', Przedbórz, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, יעקב, בן אליהו דוד.
למד בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה, ובישיבת סלוצק, Slutsk, אצל ר' איסר זלמן מלצר (שעלה ארצה). כיהן כרב בשובט, Subate, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 404;

אפשטיין, ישעיה, בן קלונימוס קלמן.
היה אדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121.

אפשטיין, מיכאל.
בתרצ"ז,1937, נתמנה לרבה של אלכסנדריה, Aleksandriya,שבווהלין. ירש את מקומו של גיסו הרב משה שטרנברג שעלה ארצה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 44; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אפשטיין, מרדכי מוטל, בן חיים מאיר הלוי.
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, מרדכי.
כיהן כרב באוז'יראן Ozeryany , שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אוזיראן והסביבה, עמ 367 ברשימת הנספים.

אפשטיין, משה.
למד בישיבת סלוצק. אחרי מלחמת העולם הראשונה התתקבל לרב בקלצק, Kleck, שהיתה באותו האזור של רוסיה הלבנה שבית שתי מלחמות העולם השתייך לפולין, ועם הרב פסח הורוביץ (ע"ע) מילא את מקומו של הרב חיים שמעון הרנזון (ע"ע). בחשון תש"ב,1941, הועבר לגטו, ושם נכלא בבית הכנסת הגדול עם יהודים רבים אחרים. נספה בט בחשון תש"ב,1941 עם בני קהילתו, שאותם עודד ברגעי חייהם האחרונים.
מקורות: פנקס קלצק, עמ 28; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 577; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

אפשטיין, נתן דוד, בן חיים מאיר.
נפטר בתש"א,1941, בניישטאט Nowe Miasto,Newstadt, Nowy Korczyn ,שעל יד קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 262;

אפשטיין, צבי הירש.
נולד בתר"ם,1880. בין שתי מלחמות העולם היה ראב"ד בניימירוב, Niemirów, שבגליציה המזרחית. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, א, עמ 276; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 338;

אפשטיין, הרבנית.
היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה בבית המדרש לנשים שאותו הקימה בספטמבר 1941 הרבנית פייגעלע, שהיתה בתו של הרב י. בייגל מטרוכינברוד, Sofiovka (ע"ע), שבווהלין. נספתה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 266;

אקרמן,Akerman ,הרשל.
נולד בתרכ"ד 1864. בתרצ"ט,1939, נתמנה לרב בטרוביץ', Targovica, Truvetz, שבווהלין, ובכמה קהילות קטנות שהיו סמוכות לה. נספה בידי הגרמנים באב תש"א, אוגוסט 1941, באקציה שנערכה סמוך לכיבוש העיר מידי הרוסים, על פי רשימות של יהודים שהכין הממשל האוקראיני המקומי.
מקורות: ספר טרוביץ', טראוויצ'ער יזכור בוך, עמ 142; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 97, 98; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אקשטיין, Ekstein ,מנחם (מוניה).
נולד בתר"מ,1880, בריישא, Rzesów, שבגליציה המערבית, ושם למד בישיבה. כתב את הספר "תנאי הנפש להשגת החסידות" (וינה, תרפ"א,1921), ששימש כספר הדרכה פופולארי לנוער החסידי בפולין וקטעים ממנו תורגמו ליידיש. נספה בתש"ג.
מקורות: טארנע, קיום און חורבן פון א יידישער שטאט, עמ 221; קהילת ריישא, ספר זכרון, עמ 96;

אקשטיין, ניסן - ארליך, נתן

2007-10-18T18:22:00.000-07:00

אקשטיין, ניסן.
מתרפ"ט,1929, כיהן כרב בקוזניצה, Kużnica, שבאזור ביאליסטוק. בסתיו תש"ב,1941, דרשו הגרמנים מן היודנראט להביא אותו אליהם, ואילצו אותו למשות מן הנהר אבנים גדולות. שוטר מקומי השגיח עליו והתעלל בו. למראה ההתעללות התנדבו כמה יהודים להחליף אותו. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ 543;

אראק, Arak ,זכריה, בן ירוחם פישל.
חתנו של הרב שמעיה שטיינברג מפשמישל, Przemyśl (ע"ע) שבגליציה. נספה בברודי, Brody, שבאותו האזור.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 496; וונדר, א, עמ 310; ספר בוטשאטש, עמ 207;

אראק (אריק), קלונימוס קלמן.
היה נכדו של הרב מאיר אראק. נולד בתר"ס,1900. היה דיין בטרנוב ,Tarnów, שבגליציה המערבית. היה מחסידי ברסלב. נספה בת"ש,1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 321; טרנוב II, עמ 346; יגלניק, שארית יצחק, עמ' שב.

ארבסטסמן (ארבסטמן, הרבסטמן?), Erbstsman, פנחס.
בנו של ר' בן ציון אפטר. למד בישיבה של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע)
בברנוביץ', Baranowice, שבווהלין, ושם ארגן קבוצה של כחמישים צעירים שהתקרבו לחסידות ברסלב. נספה בקובנה עם ר' אלחנן וסרמן.
מקורות: יגולניק, שארית יצחק, עמ' ש"ב;

ארדמן, Erdman ,הרשל.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין. שם פעל לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין, שבתחילת מלחמת העולם השניה הצליח להגיע ארצה. הרב ארדמן נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

ארטר, Erter, משה אלחנן.
היה רב בלבוב. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 188;

ארי, Ari,דויד (כך!).
נולד בתרל"ו. בתחילת תרע"ב,1911, נתמנה כרבה של קריפיטש, Krowice, שבגליציה המזרחית. ההדיר ספרים רבים וכתב ספרים משלו, בהם "קול דודי" (תרצ"ה,1935), ועוד. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 146; וונדר, א, עמ 287-281;

ארליך, ,Ehrlich(עהרליך) יהודה לייב
בן נפתלי מדלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית (ע"ע). גר באויהל,Satoraljauhhely,שבהונגריה.משם עבר לברגסאס Beegszász, Berehove, Beregovo, שבקרפטורוס. נספה בשואה.
מקורות אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ כו;

ארליך, יוסף.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בוישנייביץ, Wiśniowiec, שבווהלין, עם הרב מאיר נחום יינגרלייב (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: ספר וישנייביץ, עמ 62; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 82;

ארליך-הולנדר, Ehrlich-Holender,יוסף שמואל.
נולד בתר"ס,1900, בריגליץ,,Riglice שבגליציה המערבית. זמן מה גר בנירעגיאז, Niergyhāze, שבהונגריה. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה התקבל כאב"ד בברדיוב,Bardejov , שבסלובקיה. נספה באושוויץ בסוכות תש"ה,1944.
מקורות: וונדר, א, עמ 294; באבדן מולדתי, יד ושם לקהילה קדושה בארדיוב, עמ 33, 100;

ארליך, מנחם מנדל.
כיהן כרב בביסטריץ, Bystrice, שבאזור וילנה, ובקימילשוק Kimlishuk, Chmelnitski, שבאוקראינה. פעל למען החינוך היהודי והיה מתרים לישיבה של ה"חפץ חיים" בראדין. בערך בתר"ץ,1930, נבחר להיות רבה של פרויאנבורג, Froienburg, Saldus, שבלטביה. נספה בתש"א,1941, עם בני קהילתו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991, עמ' 18;

ארליך, נפתלי, בן צבי הירש.
נולד בתרכ"ג,1863. בתר"ן,1890, התיישב בזידיטשוב, Żydaczów ,שבגליציה המזרחית, והוכתר שם לרב, אך הדבר עורר מחלוקת חריפה עם גיסו משה אייכנשטיין (ע"ע). בתרנ"ה,1895, נתמנה להיות רבה של דלטין, Delatyn, שבגליציה המזרחית. היה חבר באגודת ישראל. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 295-294;

ארליך, נתן פנחס.
נולד בתרמ"ה,1885. גר בוורשה, התפרנס מעבודתו כקבלן שהיה בונה בתים, והקים את ישיבת "תורה עם דרך ארץ", שבה למדו גם פועלים ובעלי מלאכה, כנראה בשעות הערב. בתרפ"ט,1929, נבחר כנשיא של קופת ר' מאיר בעל הנס, שתמכה ביהודים עניים בארץ ישראל. נספה בגטו ורשה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 163-160;

ארליך, שלמה - אשרוב, שלמה

2007-10-18T18:08:00.000-07:00

ארליך, שלמה.
נולד בתר"ן,1890. לפני מלחמת העולם השניה היה דיין ומו"ץ בגריבוב, Grybów, שבגליציה המערבית. ההדיר ספרים רבים של גדולי ישראל מן הדורות הקודמים. נספה בת"ש, 1940.
מקורות: וונדר, א, עמ 297-295;

ארנברג (אהרנברג), Ehrnberg אלימלך אלעזר
בן יצחק אריה (לייב) ושרה. היה חסיד בובוב. לפני המלחמה גר בגורליצה, Gorlice שבאזור קרקוב. שם כיהן כרב, ושם נספה עם אשתו וכל ילדיו, בגיל 46. אחיו הרב יהושע מנחם מנדל הצליח לעבור להונגריה עם משפחתו, ובקיץ תש"ד, 1944, עלה לרכבת של קסטנר. אחר כך היה אב"ד בתל אביב.
מקורות: דף עדות של אחייניתו ריבה אברמוביץ ביד ושם, דבר הישועה, עמ 8;

אשכנזי, Ashkenazi, Aschkenazi ,אברהם מרדכי.
נולד בתרנ"ג,1893,בבוקובינה. כיהן כרב בוואריש, Waręż, Novoukrainka,שבגליציה המזרחית. היה מקורב לתנועה הציונית. כשכבשו הרוסים את האזור בתחילת מלחמת העולם השניה הם הגלו אותו לסיביר, ושם נפטר בתש"ג,1943. אשתו רייצה היתה בתו של הרב שלום באב"ד (ע"ע). גם היא נפטרה בסיביר.
שלושה מילדיהם ניצלו ועלו ארצה אחרי קום המדינה, עם עליית הנוער.
מקורות: וונדר, א, עמ 323-322, אלה אזכרה, ג, עמ 156, פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 184, נכדתו רות גן-קגן;

אשכנזי, אשר אנשל,בן נפתלי.
מילא את מקומו של אביו כאדמו"ר בסטניסלבוב. ‏במארס 1942 ‏נפוצו שמועות על אקציה הממשמשת ובאה - חיסולם הצפוי של הבלתי כשרים לעבודה, צמצום שטח הגיטו ועוד. התגובה על השמועות לא היתה אחידה: רוב היהודים שללו את התחזית הקודרת, אך השמועות נתגשמו. בערב פסח תש"ב, 31.3.1942 , לפנות ערב, כיתרו שוטרים גרמנים ואוקראינים את הגיטו. היהודים גורשו מבתיהם אל החצרות וגם נחטפו ברחובות. רבים התחבאו. בתים אחדים הוצתו כדי לאלץ את המתחבאים לצאת ממקומות המסתור שלהם וכדי להאיר את שטח הגיטו. השוטרים ירו בבורחים והטילו רימונים לתוך הבתים. מספר יהודים נשרפו חיים. השוטרים גילו את האדמו"ר אנשל אשכנזי במחבוא וציוו עליו להיכנס לתוך בית בוער ברחוב בלוודרסקה, כשספר-תורה בידיו. הוא הוסיף להתפלל גם כשאחזו בו הלהבות, ולא שמט את ספר התורה מידיו.
מקורות: מדור לדור, א, עמ 431; פנקס הקהילות, כרך שני, גליציה המזרחית, עמ 373;

אשכנזי, חנוך העניך, בן ישראל.
נולד בתרמ"ח,1882, בבוקובינה. הוסמך לרבנות מרבה של צ'רנוביץ ואחרים. אחרי שאביו, שהיה רבה של סרט, Seret, Siret, שברומניה עלה ארצה בתרע"ג, 1913, כיהן במקומו כרב העיר. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר ללבוב, והיה ממקורביו של האדמו"ר אברהם יעקב פרידמן מבויאן. בעקבות הפוגרומים שנערכו אחרי המלחמה הורע מצבם הכלכלי של יהודי העיר, והרב אשכנזי יזם שם את ועדת החרם שפעלה כנגד מפקיעי השערים, נתמנה כ"חֵירֶם רב", וזכה להוקרה רשמית משלטונות העיר. היה פעיל באגודת ישראל, ובשנות השלושים של המאה העשרים היה חבר מטעמה במועצת הקהילה היהודית. כשכבשו הרוסים את העיר בספטמבר 1939 פעל הרבה למען הפליטים היהודים שבאו לשם מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. כשנכנסו הגרמנים ללבוב, ביוני 1941, היה בין שבעה האישים הראשונים שהוצאו שם להורג.
מקורות: בסוד ישרים ועדה, עמ דש (כך) – שז; אלה אזכרה, ז, עמ 307-304;

אשכנזי, חנניה יום טוב ליפא.
בן הרב יואל מסטניסלבוב,,Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית,וטרסיף,Teresif,Tarachkos, Tarasowka,, שבבוקובינה. היה רב בקריניצה, Krynica Zdrój, שבגליציה המערבית. נספה בסטניסלבוב.
מקורות: וונדר, א, עמ 341;

אשכנזי, יואל.
בתרפ"ט,1929, נבחר להיות רבה של ניישטאט, Nowe Miasto Newstadt, Korczyn Nowy , שבאזור קרקוב, והיה הרב האחרון שם. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לזכר קהילות דוברומיל וניישטוט,עמ 69; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

אשכנזי, ישראל, בן אשר אנשל.
היה אדמו"ר בטלומאטש, Tłumacz, שבגליציה המזרחית. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: החסידות מדור לדור, ב, עמ 429;

אשכנזי, צבי הירש, בן אשר אנשל.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ז,1897, נתמנה לאדמו"ר בסטניסלבוב,Stanisławów, Ivano Frankovsk. לפי אלפסי היה דומ"ץ בקניהינין-גורקא, Knihinin. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, ושם נקרא "האדמו"ר מסטניסלב". כשנכנסו הנאצים לווינה, ב-1938 חזר לסטניסלבוב, ושם נספה בתש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 429; וונדר, א, עמ 356;

אשכנזי-ויליצ'קר, Ashkenazi -Wilitchker ,יואל, בן יצחק (ע"ע).
נולד בתרמ"ח,1888. בילדותו עלה עם אביו יצחק (ע"ע) לירושלים ושם למד. חזר לסטניסלבוב Stanisławów, Ivano Frankovsk, ושם הוסמך לרבנות. התקבל כרב בטרסיף,Teresif , שבקרפטורוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה ניסה להסתתר, כי פחד שיגרשו אותו לפולין משום שהיה נתין פולני. באייר תש"ד, 1944, נספה באושוויץ.
מקורות: וונדר, א, עמ 341-339; החסידות מדור לדור, א, עמ 431;

אשכנזי-ויליצ'קר יצחק, בן יעקב הירש צבי.
נולד בתרכ"ח,1869. בתר"ן,1890, עלה לארץ עם שני בניו. בתרנ"ז,1907, נפטר חותנו, אנשל אשכנזי, שהיה רב בסטניסלבוב,,Stanisławów Ivano Frankovsk, והוא נקרא למלא את מקומו שם. נפטר בהושענא רבא תש"ב,1941, וזכה לבוא לקבר ישראל.
מקורות: על חורבותיך סטאניסלאב: עמ 368; אלפסי, עמ 162; החסידות מדור לדור, ב, עמ 431; וונדר, א, עמ 348, 349

אשרוב, Asherov,אברהם אליהו.
נולד בסוראז,Surazh, שברוסיה הלבנה, והתחנך בישיבת לובאביץ. בתרע"ב,1912, נוסדה ישיבת "תומכי תמימים" בחברון, ומישיבת לובאביץ שלחו לארץ שבעה תלמידים כדי להניח את היסוד לישיבה הזאת. אחד מהם היה הרב אשרוב. כעבור שנתיים חזר לרוסיה הלבנה, והתקבל לרב בדריבין, Dribin Drybin,, Dribino, שבאזור ויטבסק. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לריגה, נודע כ"דער דריבינער רב" (הרב מדריבין), והתמחה כשוחט. היה פעיל בחוגי חסידות חב"ד בריגה, ובשבתות, בחגים ובמסיבות חב"דיות מסורתיות היה אומר דברי חסידות. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 370;

אשרוב, שלמה יצחק, מאנשי חב"ד.
היה שו"ב בחרקוב. נפטר בימי מלחמת העולם השניה.
מקורות: ליובאוויטש וחייליה, עמ 172;

באב"ד, אברהם - באב"ד, חיה

2007-10-17T18:01:00.000-07:00

באב"ד,Babad,רבנים
אברהם משה באב"ד, בן הרב יהודה אריה לייב, מציין [1] שבניגוד למה שהיה נהוג באותם הימים היו "נשי משפחה זו מצוינות ומלומדות גם הן […]. רבים וכן שלמים היו מתפלאים על העובדה שהקורוספונדנציה של בנות המשפחה שבינן לבין עצמן ובינן לבין הוריהן היתה נעשית בלשון הקודש ומתובלת בפסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל" .

באב"ד, אברהם, בן יששכר דב.
נולד בתר"ם,1880. היה רבה האחרון של בוסק, Busk, שבגליציה המזרחית. נספה עם כניסת הנאצים לעירו בתמוז תש"א, יוני 1941. לפי פנקס הקהילות ביולי.
מקורות: וונדר, א, עמ 360, 365 (כך. בין שני העמודים הללו הוא הביא טבלה של תולדות משפחת באב"ד); אלה אזכרה, ג, עמ 154; ספר בוסק, עמ 285; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 81, 82; וונדר,א, עמ 365; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, אברהם, בן שלום יעקב.
נולד בתר"ם,1880. מילא את מקומו של חמיו נתן הבנשטרייט, כדיין ומו"ץ, ואחר כך כאב"ד של פשמישל, Przemyśl, שבגליציה. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 140, 205 , 206; אלה אזכרה, ג, עמ 154;

באב"ד, אברהם, בן שמואל.
נולד בתרל"ג,1875. בתרנ"ד,1894, נתמנה להיות רבה של סטרוסוב, Strusów, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 365;

באב"ד, אורי שרגא פייבל
בתרפ"ד,1924, נתמנה כרבה של בודזאנוב, Budzanów,שבגליציה המזרחית, והיה רבה האחרון של העיר. לפני מלחמת העולם השניה ביקר בארץ ורצה להישאר בה. חזר לחו"ל כדי להסדיר את ענייניו, אך לא הספיק לחזור. נספה בשואה.
מקורות: ספר בודזאנוב, עמ 83; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, אריה לייב, בן שמואל.
נולד בתר"ל,1870. ארבעים שנה היה אב"ד בסנדובה וישניה, Sądowa Wisznia, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ד.
מקורות: וונדר, א, עמ 370-369; אלה אזכרה, ג, עמ 154; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 351;

באב"ד, חיה
היתה בתו של הרב יוסף דב באב"ד מטויסט (ע"ע), ואשתו של אחיו, דודהּ, הרב דוד מנחם מוניש באב"ד מטרנופול, Tarnpool, גליציה המזרחית, בעל "חבצלת השרון". היא היתה למדנית, בקיאה ב"עין יעקב" ו"אור החיים", ונהגה להתכתב עם אחיותיה בלשון הקודש. נספתה עם החיסול של גטו טרנופול, בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 392; אלה אזכרה, ג, עמ , 148, 158;

[1] באב"ד, רבנים, אלה אזכרה ג, עמ 148.

באב"ד, יהודה - באב"ד, משה

2007-10-17T11:26:00.000-07:00

באב"ד, יהודה אריה לייב
בן יהושע השל, שהיה רבה של סטרוסוב,Strusov, Strosów, שבגליציה המזרחית. נולד בתרל"ג,1873. בתרנ"ה,1895, נבחר לרבה של פודוולוציסק, Podwołoczyska,שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לסקאלאט, Skalat Stary, שבאותו האזור, ושם סייע הרבה לפליטים מעירו. אחר כך היה בלבוב, ושם עמד בראש מפעל הסיוע של הג'וינט לפליטים מאוקראינה שנמלטו לגליציה בעקבות הפרעות של פטליורה. בסוף דצמבר 1927 מילא תפקיד חשוב בארגון אסיפת הרבנים שהתקיימה בלבוב, שלמעשה אורגנה על ידי השלטונות הפולניים כדי לעודד את החוגים החרדיים בגליציה לתמוך במדיניותו של פילסודסקי וכך לצמצם את השפעת החוגים הציוניים שלחמו בסיים הפולני למען זכויותיהם הלאומיות והפוליטיות של היהודים. השתתף גם בוועידות אחרות של רבנים שהתקיימו בפולין בשנות השלושים של המאה העשרים. יצחק גרינבוים הציע להעמיד אותו ברשימתו הציונית לבחירות לסיים הפולני, כחרדי בלתי תלוי, אך הוא סרב לקבל את ההצעה. בתרצ"ד, 1934, נבחר, כנציגם של חסידי בעלז בוועד שמינתה ממשלת פולין, שתפקידו היה לאשר את מינוים הרשמי של הרבנים במדינה. כשכבשו הגרמנים את עירו גורשו לזבאראז' הסמוכה, ושם נספה בניסן תש"ג, 1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 154-150; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 408; וונדר, א, עמ 378-3791; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, יהודה זונדל, בן שלום יעקב.
היה אב"ד בלשניובLesniów,, ובשטרוויץ Shchurovitse ,Strevitz שבגליציה המזרחית. עד השואה היה אב"ד בברודי,Brody,שבאותו האזור. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 387; אלה אזכרה, ג, עמ 155;

באב"ד, יהושע השל, בן יהודה אריה לייב.
נולד בתרנ"ב,1892. בתרצ"ח,1938, נתמנה לרבה של טרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית, במקום חמיו דוד מנחם מוניש באב"ד, בעל "חבצלת השרון", שהיה גם דודו. נספה בתש"ב,1942 .כך לפי וונדר. לפי אלה אזכרה נספה בטרנופול בתמוז תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; וונדר, א, עמ 380; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 243; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באב"ד, יהושע השל, בן יעקב צבי.
נולד בתרע"ז,1917. היה אב"ד בפודקמין, Podkamień, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 380; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 415;

באב"ד, יהושע השל, בן יצחק.
נולד בתרס"ו,1906. בתרפ"ט,1929, נתמנה לאב"ד בטרטקוב, Tartaków, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 382; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, 233;

באב"ד, יהושע השל, בן דוד מנחם מוניש, בעל "חבצלת השרון".
אחרי פטירת אביו, בתרצ"ח, 1938, הוכתר כרבה טרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם השניה עבר ליבורוב, Jaworów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: יבורוב, עמ 130;

באב"ד, יואל, בן חיים.
בתר"ץ,1930, נתמנה לרב בסלוטובינה, Slotowina, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 350;

באב"ד, יוסף דב בן-ציון, בן יהושע השל.
נולד בתר"ן,1890. היה רבה האחרון של מיקוליניץ, Mikulince, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 392; אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקב הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 324;

באב"ד,יוסף דב, בן יהושע השל.[1]
נולד בתרל"ה,1875. מתרס"ד,1904, היה ראב"ד בטויסט,Touste,שבגליציה המזרחית. מתרס"ח,1908, היה ראב"ד במיקוליניץ,Mikulince, שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם הראשונה היתה העיר במצור, אך הוא לא עזב אותה, ועזר הרבה לבני הקהילה. נספה בעירו באלול תש"ב,1942.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155, 158-157; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 252; וונדר, א, עמ 392;

באב"ד, יששכר דב

מופיע ברשימת הנספים בבוסק, Busk. גליציה המזרחית.
מקורות: ספר בוסק, עמ 285;

באב"ד, מרדכי.
נולד בתרע"ה,1905.היה אב"ד בביסקופיצה, אוסציַה ביסקופיֶה, Biskupice, שבגליציה המזרחית. מתרצ"ו,1936, שימש כרבה של פרהינסקו,Perehińsko, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 403; אלה אזכרה, ג, עמ 155; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 422;

באב"ד, משה, בן יהושע השל.
היה בברז'וביץ, Brezowiec, שבגליציה המערבית. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 155;

[1] באב"ד, יוסף דב. יתכן שהוא ויוסף דב בן-ציון הם אותו האדם.

באב"ד, שלום - באקשט, אהרן

2007-10-17T11:15:00.000-07:00

באב"ד, שלום, בן יהושע השל.
נולד בתרל"ז,1877. היה רבה של ואריש-וורונז', Waręż, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: ספר סוקל, טרטקוב, וורונז' סטוינוב והסביבה, עמ 454; וונדר, א, עמ 407;

באב"ד, שמואל
בן אריה לייב מסנדובה וישניה, Sądowa Wisznia, שבגליציה המזרחית (ע"ע). נולד בתר"ס,1900. היה אב"ד בדנציג, ושם נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 407; אלה אזכרה, ג, עמ 156;

באב"ד, שמואל, בן חיים.
ככל הנראה היה דיין ומו"ץ בסנדובה וישניה,Sądowa Wisznia, שבגליציה המזרחית, ושם עזר לרב אריה לייב באב"ד (ע"ע). נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 351, 352;

באומל, (בוימל), Boimel, Baumel,יהושע, בן יואל משה.
נולד בבוצ'אץ', בתרע"ג,1913. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו ללבוב, תחילה למד אצל ר' צבי הירש (הרשלי) מייזליש בנובי טארג,[1] ,Nowy Targ שבגליציה המערבית,ובתרפ"ט,1929, עבר לישיבת חכמי לובלין ושם היה מראשוני התלמידים. היה בעל השכלה כללית רחבה. כתב רשימות ב"דאס אידישע טאגבלאט" (היומון היהודי), עיתונה של אגודת ישראל, וגם ביוגרפיה – שלא נדפסה – על הרב מאיר שפירא, שהיה המייסד של ישיבת חכמי לובלין. כיהן כרב בכמה עיירות קיט בהרי הקרפאטים. בחנוכה תרצ"ט נתמנה לרב באופוצ'נו Opoczno, שבאזור לודז'. אשתו, שהיתה בתו של רב העיר שפירא, היתה חניכת סמינר "בית יעקב" בקרקוב נספה באופוצ'נו בתש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ג, עמ 297-290; זיידמן, אישים, עמ 214-206; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 332; ספר אופוצ'נה, עמ 29;

באומל, ישראל
היה רבה של איוואניטש, Iwanie Puste, שבגליציה המזרחית. בימי מלחמת העולם השניה בא לטוטשין, ,Tuczyn-Kripah שבווהלין. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון לקהילות טוטשין-קריפה, עמ 175;

באומל (בויימל), מאיר רפאל, בן נחום.
נולד בתרנ"ג,1893. היה (אב"ד) בלינסק, Linsk, Lesko לסקו , שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 434-433;

באטשקובסקי, Botchkowski (בצ'קובסקי, בוטשקובסקי), חיים לייב.
למד בישיבות אחדות, ובעיקר בישיבת מיר. היה תלמיד חבר של אליהו ברוך קאמאי (קומאי), ראש ישיבת מיר. לפי עדותו של בעל הזכרונות, שהוא בנו של הרב, היתה אשתו אשה מודרנית, ובימי המהפכה הרוסית של 1905 מילאה תפקיד חשוב באירועים שהתחוללו בעיר. שניהם נספו בשואה.
מקורות: פנקס בליצה (בעליצה), עמ 326-320;

באמאץ (בומאץ),Bamatz , Bomatz ,דוד שלמה, בן זאב חיים.
בתרפ"ז,1927, נתמנה לרבה של קשפיצה,Krzepice, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה. עמ 526;

באק (גם בק), Bak, Beck ,אליהו דוד.
נולד בתרע"ה,1915. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רמז;

באקאל, Bakal ,נחמיה, בן שמעון.
נספה בשואה.
מקורות: ליטע, I, עמ 1888;

באקאלטשוק,Bakaltchuk ,(בקלצ'וק),מאיר צבי-הירש.
למד אצל הרב יוסף יוזל הורוביץ בנובהרדוק, Novaredok, ואצל בעל ה"חפץ חיים", ידע גם מתימטיקה והיסטוריה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה רב בסטולוביץ, Stolowicze,שברוסיה הלבנה. בשנות השלושים של המאה העשרים הוזמן לכהן כרב בבולטימור שבארצות הברית. משנות העשרים של המאה העשרים עד כיבוש העיר בידי הסובייטים בספטמבר 1939 כיהן כרב בדרצ'ין, Derechin, שבאותו האזור. כשנכנסו הסובייטים לעירו הציל מידיהם את הכומר המקומי. נספה בטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון לקהילות דרצ'ין, הולינקה,קולונה-סינייסק,עמ 180-178, 291; פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 276; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באקשט (בקשט),, Bakshtאהרן.
נולד בתרכ"ז,1867. לפי ספר הזכרון לקהילת איביה בתרכ"ו,1866. למד בישיבות וולוז'ין וסלובודקה. בתרנ"ז,897, נתקבל כרב בבייסגאלה, Baisogola,שבליטא, ושם היה מותקף על ידי המשכילים, בעיתון "המליץ". משם עבר לסמיאטיץ', Semiatycze, שבאזור בילאיסטוק. כשגרשו הרוסים את היהודים מאותו האזור לפנים רוסיה, בימי מלחמת העולם הראשונה, נדד בערים אחדות, בהן צַריצין,Tsaritsyn, Vogograd, Stalingrad . זמן מה היה רבה של טוּלה, ,Tulaשמדרום למוסקבה, ואחר כך של פולטאבה, Poltava, שבאוקראינה. בתרפ"א, 1921, הצליח לעזוב את רוסיה, והתמנה לרב בשאדובה, Šeduva, שבליטא. בתרפ"ה, 1925, נתמנה לרב בלומז'ה, Łomża, שבווהלין, ואחר כך בסובאלק, Suvałki, שבאותו האזור. בכל עיר שבה כיהן כרב הקים ישיבה, ובסובאלק הקים ישיבה לתלמידים מצטיינים. בתר"ץ,1930, התקבל כרב בשאבלי, Shavlan, Šiaulėnai, שבליטא. היה ממייסדי אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה. בראשית ימי הכיבוש הגרמני של העיר אסרו אותו הגרמנים. נרצח בתמוז תש"א, יולי 1941.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 197; אלה אזכרה, ב, עמ 76-72; ספר זכרון לקהילת לומז'ה, עמ 120-119; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 171, 655, 657; יהדות ליטא, עמ 32; ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 217-216; יזכור בוך סואוואלק, עמ 148-149; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 95, 161, 199; אשרי, חרבן ליטע, עמ 329, 332, 334; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

[1] הרב צבי הירש מייזליש עבר לוואץ שבהונגריה, שרד מן השואה,עבר לארצות הברית, וכתב את הספר החשוב "שו"ת מקדשי השם".

באקשט, יעקב - בומבך, אברהם

2007-10-17T11:03:00.000-07:00

באקשט, יעקב.
היה רבה האחרון של דליטש, Delatycze,שבווהלין. נספה עם בני עדתו.
מקורות: פנקס הקהילות, פולין, מחוזות וילנה, ביאליסטוק,נובוגרודק, עמ' 261;

באראז, Baraz ,אהרן.
היה הרב האחרון של ברזנה, Bereżne,שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 49;

באראן, Baran,אשר קלמן.
נולד בתרנ"א,1891. היה ראש ישיבה ומשפיע רוחני בישיבת פוניבז', עם גיסו הרב יוסף כהנמן שעלה ארצה והקים את ישיבת פוניבז' בבני ברק. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 95, 199; אשרי, ממעמקים א, עמ רפ"ב; אשרי, חורבן ליטע,
עמ 279, 280; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

באראנצ'יק,Barantchuk, Barantchik (באראנצ'וק), יואל (יואל ביליצ'ר).
את עיקר חינוכו קיבל בישיבת נובהרדוק, Novaredok, והיה מתלמידיו של "הסבא", יוסף יוזל הורוביץ, שהיה מעמודי התווך של תנועת המוסר הנובהרדוקאית. בשנות נעוריו היה משגיח בישיבת אמצ'יסלאב Amtchislav, ,שברוסיה הלבנה, שבה שימש הרב יצחק אלחנן וסרמן (ע"ע) כריש מתיבתא. על פי הוראתם ובעזרתם של ה"חפץ חיים" ור' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע) הקים בגרודנה, סמינר של מלמדים. זמן מה שימש כמנהל הרוחני של ישיבת קלצק, Kleck, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). שימש כרבם של "צעירי אגודת ישראל" בריגה, והיה בין אלה שהקימו שם, מטעם תנועה זאת, את הגימנסיה "תורה ודרך ארץ". השתתף באסיפה הכללית של ישיבות נובהרדוק, Novaredok, שהתקיימה בכסלו תר"ץ בישיבת "בית יוסף" במזריץ', במלאת עשר שנים לפטירתו של ר' יוסף יוזל הורוביץ. נספה בכסלו תש"ב.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 371; אלה אזכרה, ו, עמ 258-254;

בארון, Baron,מנחם מנדל, בן אליעזר ירוחם.
נולד בתרל"ד,1874. גר ביאסלו, ,Jasło שבגליציה המערבית, על יד חמיו, הרב אברהם יהושע השל, ופתח לעצמו בית מדרש. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 326;

בארישנסקי, ,Barshinski,Borshinski (בורשינסקי) ישעיהו.
למד בישיבת קלצק,Kleck, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), ונקרא בשם "ישעיהו שטויבצר", על שם העיירה סטויבץ-שטויבץ, Stolpce,Steibtz, Swerzhne,שבווהלין, שממנה בא. היה מרצה בארגון "צעירי אגודת ישראל" בריגה. נספה בכסלו תש"ב.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 372; אלה אזכרה, ו, עמ 258;

בגון,Begun,יצחק.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה של זידיק, ,Židikai, Zidik שבליטא, ואחר כך היה של ראדוילישוק, Radzvilishki. נספה בידי הליטאים עם כניסת הגרמנים לעיר, בקיץ תש"א,1941.
מקורות: רצח רבני ליטא בידי הליטאים (להלן: רבני ליטא), עמ 7; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 627; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בודזינר, Budziner,,Bodziner שלמה.
נולד בתרל"ב,1872, בטומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowiecki, שבאזור לודז'. למד בישיבות וקיבל היתר הוראה, ובתר"ס,1900, עבר ללודז', ושם התבסס במסחר באריגים שאפיין את העיר הזאת עד מלחמת העולם השניה. היה חסיד אלכסנדר ועם זאת פעיל בתנועת המזרחי. ביקר בארץ בתרפ"ה,1925, כשנפתחה האוניברסיטה העברית בירושלים. בתרפ"ח,1928, נבחר לסנאט הפולני, וגם היה חבר בעיריית לודז' ובמועצת הקהילה. באפריל 1940 עלה בידו לעזוב את פולין עם הרבי מגור ואחרים, אך נפטר כשהגיע לטרייסט, כדי לעלות משם באניה לארץ.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 462-459;

בודניק,Bodnik,דוד (ר' דוד קנישינר,Knishiner).
למד בישיבות ראדין,Radun, Radin ,ונובהרדוק, Novaredok, והיה מתלמידיו של ר' יוסף יוזל הורוביץ. הוא התפרסם בכך שביסס את תנועת המוסר הנובהרדוקאית על היסודות של הנזירות, הפרישות והבדידות. ניהל ישיבות בז'יטומיר ובוורשה, והקים מחדש את הישיבה בנובהרדוק, אחרי שזו חרבה בימי מלחמת העולם הראשונה. השתתף באסיפה הכללית של ישיבות נובהרדוק, שהתקיימה בימים ו–י"א בכסלו תר"ץ בישיבת "בית יוסף" במזריץ', Międzyrzec, Mezerich, שבווהלין. במלאת עשר שנים לפטירתו של ר' יוסף יוזל הורוביץ. מפולין הוא עבר ללטביה, ויסד את ישיבת "בית יוסף" בדווינסק,Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שהיו לה סניפים בערים אחדות באותה מדינה. נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 373; אלה אזכרה, ו, עמ 168-163;

בויארסקי, Boiarski‏ , אשר, בן אלחנן.
זולודק, Zołodek‏ , ווהלין. נקרא על שם עירו "אשר זלודובר". למד אצל ר' שמעון שקופ, ואחר כך בישיבת מיר. לעתים השתתף בישיבות של היודנרכאט בבראנוביץ', , Baranowice‏ שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 152; ספר זלודוק ואורלובה, עמ' 112, עמ' 303 ברשימת הנספים.;

בוכנר,Bochner (באָכנער), משה, בו אברהם יהושע השל.
נולד בכשאנוב (חשאנוב), Chrszanów, שעל יד קרקוב. בתרכ"ג,1863. הוסמך לרבנות, אך התפרנס מיגיע כפיו, כפי שציווה זקנו שלמה בוכנר. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בווינה. בתרפ"ה,1925, נדפס בקרקוב ספרו "מחשבות משה", ובו חידושים באגדה על התורה, ובהלכה על הש"ס. בימי השלטון הנאצי לא יצא מביתו כדי שלא יגזזו את זקנו. בביתו התקיים מניין שבו קראו בתורה, תקעו בשופר, וקיימו מצוות סוכה. בסוף אייר או בתחילת סיוון תש"ב,1942, שולח לאושוויץ.
מקורות: ספר כזשאנוב, עמ 84-82, 189, 320-317; וונדר, א, עמ 444-445;

בומבך,,Bombachאברהם, בן יהושע פנחס.
נולד בתר"ן,1890. היה אב"ד בקנטי,Kęty , שבגליציה המערבית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 447; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 328;

בומבך, אליהו - בורנשטיין, אהרן

2007-10-17T10:51:00.000-07:00

בומבך, אליהו, בן יהושע פנחס.
נולד בתרמ"ד,1884. למד אצל חותנו, יעקב משה ספרין מקומרנה, Komarno, גליציה המזרחית. בתרס"ז,1907, התקבל כרב בקֶנטי. בתרפ"א, 1921, נתמנה לאב"ד וראש הישיבה הגבוהה באושויינצ'ים. השתייך לאגודת ישראל. בתרע"ב,1912, השתתף בוועידת היסוד של התנועה שהתקיימה בקטוביץ. בימי השואה נמלט לסוסנוביץ, Sosnowiec, ומשם גורש לאושוויץ. נספה בל"ג בעומר תש"ג,1943.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 70-67; ספר אושפיצין (אושווינצ'ים –אושוויץ), עמ 102-100; אלה אזכרה, ו, עמ 70-67; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 328;

בומבך, אריה לייב, בן יהושע פנחס.
נולד בתרמ"ח,1888. בין שתי מלחמות העולם היה רבה של האלשיץ-אולשיצה, Oleszyce, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 451-450; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 58, 57;

בומבך, בנימין, בן אליהו.
שימש כרב באחד מפרוורי אושויינצ'ים. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 70;

בומבך, חיים זאב, בן יהושע פנחס.
נולד בתרמ"ו,1886. היה רבה של זייבוש, Żywiec, שבגליציה המערבית. בתרמ"ו, נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 451; פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 161;

בומבך, נפתלי הירץ.
נולד בתרמ"ה,1885. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה להונגריה. כשחזר לגליציה נתמנה לרב במאגריב,Magierów, Magriv, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ה,1925, התקבל כאב"ד בסמבור, Sambor, שבאותו האזור. נספה בבלז'ץ בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 467-464; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בומבך, שמואל, בן אליהו.
תחילה כיהן כרב באחד מפרוורי אושווינצ'ים, ואחר כך כאדמו"ר בבנדין, Będzin. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 121; אלה אזכרה, ו, עמ 70; ספר אושפיצין (אושווינצ'ים–אושוויץ), עמ 252; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תשנה;

בוסל, Busel,זלמן.
ב-1940, בימי השלטון הסובייטי בעיר, נתמנה לרבה של יאנוב
Janów Poleski, Janów k Pińska, שבווהלין. נספה עם חיסול הגטו שם, בתשרי תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 257;

בורגנסקי, ,Burganski אהרן, בן חנינא.
נולד בתרמ"ה,1885, בצ'רנוביל שבאוקראינה, והתחנך בחצרו של הרבי. למד בישיבה בצ'רקסיCherkasy, שבאותו האזור, ואחר כך בסלובודקה ובנובהרדוק, Novaredok. תחילה כיהן כרב בקוז'ימיר, שהיתה פרוור של נייסביז'. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהעיר עברה מיד ליד, הוא ייצג אותה בפני השלטונות, ובין היתר הכין כתבי גט על תנאי לחילים היהודים ששרתו באזור, כדי למנוע מקרים של עגינות. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לסנוּב,Snów, ושם כיהן כרב. היה בתנועת המזרחי, רצה לעלות ארצה, וראה את עצמו כתלמידו של הרב קוק, אם כי לא הכירו אישית. היה בין הרבנים שחתמו על הכרוזים למען המזרחי. נספה באב תש"ב,1942, עם חיסולה של קהילת סנוב
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 263-262; ספר ניסוויז', עמ 229-231; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בורוביץ, Borowitz,בן ציון.
מאמצע שנות העשרים של המאה העשרים כיהן כרב בפרושוביצה, Proszowice, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 400;

בורלאנד,Burland, Borland,אלחנן יהודה.
נולד בתרמ"ט,1889. היה רב בסורווילישוק, Shurvilishuk, שבליטא, ומתרצ"ב, 1932, באנושישוק, Anusushok, שבאותו האזור. נספה עם בני קהילתו בערב יום הכיפורים תש"ב.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בורנשטיין,Bornstein ,אברהם
בן האדמו"ר שמואל מסוכאטשוב, Sochaczew, שבאזור ורשה. נולד בתרע"א,1910. היה מתלמידיו של הרב אברהם ויינברג (אברהמ'לי סטוצ'ינער) מוורשה (ע"ע). בתרצ"ד,1934, התמנה כמו"ץ בקוטנה,Kutno, שבאזור לודז', והרב יצחק יהודה טרונק שהיה גיסו הדריך אותו ברבנות. כשנפטר הרב טרונק בתרצ"ט,1939, התמנה לרב במקומו. בימי מלחמת העולם השניה עבר לגטו ורשה. כשפרצה מלחמת העולם נמלט לאוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה, ושם נספה באלול תש"ב,1942.
מקורות: אדמו"רים, עמ 157-156; היכל קאצק, עמ תרפה; החסידות מדור לדור, ב, עמ 480; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 32, 70; ספר קוטנה והסביבה, עמ 268;

בורנשטיין, אהרן
בן יוסף מד'ווארט, Warta,Dvart,שבאזור לודז'. היה מו"ץ בלודז'. בכ"ו בשבט תש"א, 27 בפברואר 1941, היה בין הרבנים שחתמו על החלטה שיולדות ואנשים שמרגישים שכוחותיהם אוזלים צריכים לפנות אל הרופא ואחר כך אל הרבנים, כדי שיתירו להם לאכול בשר טריפה, וזאת – רק במקרים של פיקוח נפש. נפטר בגטו לודז'.
מקורות: מ. ראם, עורך, כארז וכאזוב, בתוך: ספר אגודת אזוב השלם (להלן: כארז וכאזוב), עמ כב; לאָדזער געטא, עמ 455;

בורנשטיין, אפרים - בורשטיין

2007-10-17T10:38:00.000-07:00

בורנשטיין, אפרים פישל.
בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים כיהן כרב במייכוב, Miechów, שבאזור קרקוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה. עמ 302;

בורנשטיין, דוד.
היה דיין ומורה הוראה באוזרקוב, Ozorków, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: אוזרקוב, עמ 116;

בורנשטיין, דוד, בן שמואל.
האדמו"ר מסוכאטשוב,Sochaczew . אזור ורשה.נולד בתרל"ו, 1876 כך לפי זילברברג, אונגר-אדמו"רים, ו-אלה אזכרה. לפי אלפסי בתרל"ח, 1878. בתרפ"ו, 1926. הוכתר לאדמו"ר. שבע עשרה שנים כיהן כרב בווישוגרוד, Wyszogród, שבאזור לודז', והקים בה ישיבה. אך בגלל סכסוכים עם פרנסי העיר נאלץ לעזוב את המקום ועבר לטומשוב מזובייצקי, Tomaszów Mazowieck, שבאותו האזור. גם שם סבל מן החוגים החילוניים ומאנשי המזרחי. אחר כך התיישב בפביאניץ, Pabianice, שבאותו האזור, ולפני המלחמה גר בלודז'. היה חבר באגודת ישראל, ובאגודת הרבנים בפולין. תמך ביישוב ארץ ישראל, ביקר בה כמה פעמים, רכש שם חלקת קרקע ועודד את חסידיו לעלות לארץ. כשכבשו הגרמנים את לודז' הם חיפשו אותו, והתעללו בו ברחובות העיר, אך הוא הצליח לעבור בסתר לוורשה. כדי להימלט מן הגסטאפו ישב כשנתיים בגטו בשם בדוי, ועבד בבתי מלאכה שונים. באחרון של פסח ת"ש,1940, ערך שם בסתר "טיש". לפי אהרונסון הוא יצא, לפני ראש השנה תש"א,1940, ב"קול קורא", שהופץ בסטנסיל, שבו דיבר על מהותם של היסורים, שתפקידם הוא לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. נפטר בגטו בכסלו תש"ג. הלווייתו היתה האחרונה שהתירו הגרמנים לערוך מתוך הגטו אל בית העלמין ברחוב גנשה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 81-77; אלפסי, עמ 211-210; החסידות מדור לדור, ב, עמ 478; זיידמן, יומן, עמ 22-21, 167, 331; היכל קאָצק, עמ תרסג-תרסה; אלה אזכרה, א, עמ 157-150; ספר זגירז' א, עמ 376; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 45, 68 ,261; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 91; הביוגרפיה השלמה שלו נכתבה בספר מלכות בית דוד, מאת יהושע עוזיאל זילברברג. קורותיו בתקופת השואה - עמ 353-386; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 230-232; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות,א, עמ תנב-תנד;

בורנשטיין, חיים אשר.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרבה של קונייצפול, Koniecpol, שבאזור צ'נסטוחוב. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 234;

בורנשטיין, יצחק מנחם (מענדל שעדליצער).
היה ראש ישיבה בסוכאטשוב, Sochaczew, שבאזור ורשה. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, וכעבור שנים אחדות עבר ללודז'. שם נפטר באלול תש"ג,1943.
מקורות: ספר זגירז' א, עמ 503-502;

בורנשטיין, יקותיאל זלמן.
בתרפ"ט,1929, נבחר לרבה של בז'זין, Brzeżin, Briesen , שבאזור פוזנן. עם פרוץ המלחמה פרצו הגרמנים אל ביתו והתעללו בו, ובעוד יהודים מן האינטליגנציה בעיר. הוא טולטל בין בתי סוהר שונים, ובסוף הגיע לקרקוב. הגרמנים דרשו מאשתו לשלם להם את דמי החזקתו בבתי הסוהר, וקראו לזה "שכר דירה". נפטר בגטו לודז'.
מקורות: בז'שעזשין יזכור בוך, עמ 45; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 63, 64;

בורנשטיין, ישראל הלוי.
שימש כרב ברייוויטש, Ravitz,Rejowiec,שבאזור לובלין. בימי מלחמת העולם הראשונה התגלגל לאוקראינה, וגם שם שימש כרב בערים שונות. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה בין מקימי סניף המזרחי בברנוביץ' שבווהלין. בתרפ"ב,1922 נתמנה כרבה של פלונסק,Płońsk, שעל יד ורשה. שם הוציא לאור את ספרו "כרם ישראל" ובראשו קונטרס, שבו סיפר את קורותיו ואת קורות היהודים בימי הפרעות באוקראינה. היה בין מייסדי בית הספר הדתי-לאומי "יבנה". טיפל הרבה בחלוצים הדתיים. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 266-265;

בורנשטיין, מנחם מנדל, בן מאיר.
גר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: כארז וכאזוב, עמ כב-כג;

בורנשטיין, נתן (נוטעל), בן יום-טוב ליפמן.
נולד בתרמ"ח,1888. היה מחסידי רדומסק, Radomsk. למד בשטיבל של רדומסק, שהיה ברחוב יוזפה 15 בקרקוב. הוסמך לרבנות בידי הרב מוייליצ'קה. התפרנס מבית מלאכה לארנקים שהיה בביתו. כשהועבר לגטו קרקוב הציבו אותו הגרמנים בקבוצה של פועלי ניקיון. באדר ב תש"ב,1942, רצחו הגרמנים כמה מאנשי הקבוצה הזאת ובהם את הרב בורנשטיין.
מקורות: עדות בנו שלמה בורנשטיין.

בורשטיין, Burstein, Burstin ,אלתר משה מרדכי.
נולד בתרל"ט,1879. בתרס"ט,1909, התקבל כרב בצ'רווין, Czerwin,שעל יד ורשה. בתרצ"ט,1939, עבר לגובורובה,Goworowo,שבאותו האזור. כשכבשו הגרמנים את העיר הוא היה ברשימה של הרבנים ואנשי הציבור היהודים שהיו מבוקשים על ידיהם. זמן מה התחבא, והמשיך להנהיג את קהילתו. אחר כך ברח לביאליסטוק, ומשם לווילנה. שם היה בוועד הרבנים הפליטים. משם נמלט לגרודנה, והתמנה ל (אב"ד). אחר כך חזר לביאליסטוק. שם תמך ביוזמה למרד, ועודד את בני הישיבות להצטרף אליו. נספה בטרבלינקה באב תש"ג,1943.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 65-61;

בורשטיין, ראובן דוד הכהן, בן יהושע בר ראובן הכהן בלומנטל.
היה אב"ד בקאמיניץ דליטא, Kameniec Litewski, ורבה האחרון של העיר. נספה בשואה.
מקורות: קהילת אוגוסטוב, ספר זיכרון לקהילת אוגוסטוב והסביבה, עמ 108;

בורשטיין.
היה ראש ישיבה בראדום,Radom, שבאזור ורשה. בתחילת מלחמת העולם השניה התקיים בביתו מניין פרטי. נספה בשואה.
מקורות: ראדום, עמ 235;

בזפאלוב, שמואל - בייגל, פייגעלע

2007-10-17T10:27:00.000-07:00

בזפאלוב (בעזפאלוב), Bezpalow, שמואל, בן יעקב מרדכי.
נולד בערך בתרל"א,1871. היה רבם של חסידי חב"ד בבוברויסק,Bobroisk, שברוסיה הלבנה. בתרפ"ט, 1929, נאלץ לסיים את תפקידו, בגלל הלחץ שהפעיל עליו השלטון הסובייטי, אך המשיך למלא את תפקידו בחשאי, עד שהקהילה הוכחדה, בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: בית משיח, גליון 532; ליובאוויטש וחייליה, עמ 187;

ביאליסטוצקי, Bialistocki,אביגדור, בן בצלאל אלקנה.
נולד בתרכ"ה,1865. היה מחסידי סלונים. בערך בתרמ"ה, עבר לקולנו, Kolno, Kolna, שבאזור ביאליסטוק, ובתרמ"ט,1889, נעשה שם לאב"ד, ולימד בישיבה שהיתה בעיר. פעל הרבה לטובת הציבור היהודי, ובין היתר אסף כספים למען נפגעי הפוגרום בקישינייב,1903. היה בעל השכלה כללית רחבה. בימי מלחמת העולם הראשונה לא אישר המימשל הגרמני בעיר תקציב לשני הרבנים המקומיים, ואז עבר לידוובנה, Yedvabna, Jedwabne, שעל יד ביאליסטוק. נספה בט"ו בתמוז תש"א, ביום שבו נשרפו יהודי העיר בידי הפולנים והגרמנים.
מקורות: ספר ידוובנה, היסטוריה וזיכרון, עמ 19, 21, 29;

ביֶגוּן Biegun (ביעגון), יוסף.
נולד בליטא בתרס"א,1901. בימי מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו בכמה עיירות, ושם הוא למד בישיבות שונות, בהן ישיבת מיר. לא קיבל היתר הוראה, אך מכוח למדנותו היה לבעל הוראה שרבים פנו אליו. בתרצ"א,1931, בא לוורשה, ושם נעשה פעיל באגודת ישראל, וגם הקים הוצאת ספרים "אהבה". בתרצ"א,1931, (כך לפי וונדר וזיידמן) עבר לקרקוב, ושם לימדה אשתו, חנה לבית גרוספלד, בסמינר למורות "בית יעקב". גם הוא היה פעיל בסמינר הזה, וברשת החינוך של "בית יעקב" בפולין כולה. בתמוז תש"ב,1942, גורשו שניהם למחנה השמדה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 231-220; אלה אזכרה, א, עמ 228-238;

ביגון, יצחק.
נולד בתרנ"ח,1898. התחנך בישיבות ליטא ושימש כרב בכמה ערים במדינה זאת. היה מקורב לתנועת המזרחי, ומשום כך לא התמנה לראש ישיבה אחרי פטירתו של חותנו חיים רבינוביץ, שהיה ראש ישיבת טלז, כי הישיבה הזאת היתה המבצר של אגודת ישראל בליטא. בתרצ"ב,1932, הוציא לאור את ספרו "שדה יצחק", הכולל חידושים ופסקי הלכות תלמודיים. היה רבה האחרון של ראדומלישוק,[1] נספה בתש"א,1941.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 281-280; אשרי, חורבן ליטע, עמ 325;

בידרמן, Biederman, Bidreman ,יעקב, בן מאיר מרדכי.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בשידלוב, Szydlów, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין, קיילצה, עמ 556;

בידרמן, יעקב מאיר, בן נתן שלמה בצלאל.
"השותק מגור". נולד בתר"ל,1869. היה חתנו של אריה לייב אלטר, בעל "שפת אמת", ישב בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, והתפרנס ממפעל הגרלות. לפי אלפסי התמסר לסידור חידושיו של ה"שפת אמת", והכנתם לדפוס. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לוורשה, והיה בוועד הרבנים של העיר. היה פעיל באגודת ישראל וחבר במועצת גדולי התורה שלה. בתרצ"ה,1935, ביקר בארץ. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. שם נפטר בסיון תש"א,1941.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 276, 341; אלה אזכרה, ד, עמ 103-97; החסידות מדור לדור, ב, עמ 444; לוביץ', עיר במזוביה, עמ 391; פלינקר, וארשה, עמ 160; אלברג, ורשה של מעלה, עמ קצא;

בידרמן, יצחק דוד, בן יעקב מאיר (ע"ע).
מילא את מקומו של אביו ברבנות בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 103;

בידרמן, לייב, בן יעקב מאיר(ע"ע).
מילא את מקומו של אביו ברבנות בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 103; זיידמן, יומן, עמ 61, 276, 341;

בידרמן, מרדכי אלעזר מנחם, בן ירחמיאל יוסף.
נולד בירושלים בתר"ן,1990. למד בישיבת "חיי עולם". יצא לפולין עם חותנו אלתר אברהם בצלאל נתנאל נטע בידרמן מסוסנוביץ,,Sosnowiec ואחרי שזה נפטר בתרצ"ג,1933, מילא שם את מקומו כאדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א', עמ 261; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 328; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רכט;

בידרמן, משה, בן מרדכי אלעזר מנחם (ע"ע).
סוסנוביץ, Sosnowiec. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א', עמ 261; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רכט;

בייגל, ,Beigel ברוך זאב.
מתרע"ז,1917, היה רב בזופיובקה, Sofiovka, Trochimbrod, Zofjowka, שבווהלין. עם הרב גרשון ויסמן (ע"ע). נספה עם בני קהילתו באב תש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 89, 90; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

פייגעלע, בתו של הרב י. בייגל[2]
מטרוכימברוד, Sofiovka, Trochimbrod, Zofjowka .לפי שעה היא ידועה לנו רק בשמה הפרטי ובכינוייה: פייגעלע דעם רב'ס. כשהיתה בגטו וילנה ארגנה שם בעזרת קבוצה של בנות ומורות מבית יעקב "בית מדרש לנשים". כל שבת הן למדו שם, ביידיש, פרשת השבוע, פרקי אבות, שולחן ערוך, לקט מתוך ספרי מוסר שונים, ועוד. היא כתבה דברי תורה, שלפי שעה לא נמצאו. עם חיסולו של גטו וילנה שולחה לריגה, ומשם למחנה שטוטהוף, Stutthof. נפטרה מטיפוס הבהרות זמן קצר לפני השחרור.
מקורות: אדמו"רים, עמ 265-267;

[1] ראדומילשוק. יתכן שיש כאן שגיאת כתיב, והכוונה ל-Radomysl, שבווהלין.
[2] הרב י. בייגל. כך מזכיר אותו אונגר. ייתכן שהכוונה לרב ברוך זאב בייגל.

ביינושביץ, קלמן - בלאזר, מנדל

2007-10-17T10:20:00.000-07:00

ביינושביץ, Beinushewitz,קלמן, בן יחזקאל.
"העילוי מז'ז'מר" נולד בתרמ"ו, 1886, או בתרנ"ג,1893. היה תלמידו המובהק של ה"חפץ חיים". בתרפ"ו,1926, התקבל לרבה של קלם,,Kelm, Kelmė שבליטא. בתחילת המלחמה ברח לוייגאבה, Veigua, הסמוכה. שם נספה באב תש"א, יולי 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 603; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 162, 194; אשרי, חורבן ליטע, עמ 313, 314; יהדות ליטא, עמ 33; רבני ליטא, עמ 7;

ביליצקי, Bilicki, Belicki (ביליצקי, בעליצקי(, דב (דוד) צבי.
נולד בתרמ"ב,1882. היה רב בפרוור "נייעס פלאן" שבקובנה. כשכבשו הגרמנים את ליטא נמלט לווילנה ושם נספה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 50; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ביליצקי, יחיאל.
היה רב בווידישוק, Vidishok, Vidiškai, שבליטא. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ביליצקי (בליצקי), יצחק אריה
כיהן כרב במליאט, Malyat, Molėtai, שבליטא. נספה בספטמבר 1941.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29;

ביליצקי (בליצקי), נטע חיים, בן הרב יצחק אריה (ע"ע).
נולד בתרס"ה,1905. מתרצ"ג,1933, כיהן כרבה של מליאט,Malyat, Molėtai, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא,עמ 375; רבני ברית המועצות, 1939-1991; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29;

ביליצקי, פנחס.
נולד בתרס"ג,1903. היה מראשי התלמוד תורה בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצט;

ביילסקי,Bielski ,יצחק נפתלי.
מייטשעטש, Maytcet, Molchad, רוסיה הלבנה. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לקהילת מייטשעטש, עמ 121;

בילֶסקי, Bileski ,הרברט.
נולד בתרס"ט,1909, בברסלאו. בתרצ"ד,1934, התחיל ללמוד שם בבית המדרש לרבנים. בתחילת 1939 התקבל לרב בבויטן, Bytom Odzański, שבאזור פוזנן. בתש"ב,1942, גורש למחנות, ושם נספה.
מקורות: לוונטאל, עמ 185;

בינדיגר, Bindiger ,אלימלך, בן אליעזר.
בתרס"ו,1906, נתמנה לרבה של שיניאווה, Sieniawa, שבגליציה המערבית. אחר כך ישב בדעש, Dés, Dej, שבטרנסילבניה. נספה בשואה. לפי וונדר א, עמ 484 הוא נפטר בתרפ"ה,1925.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 361; חכמי טראנסילוואניה, עמ קי;

בינדיגר, חיים אלעזר, בן אלימלך.
נולד בתר"ם,1880. בשנות השלושים של המאה העשרים היה אב"ד בשיניאווה, Sieniawa, שבגליציה המערבית. נספה בת"ש.
מקורות: וונדר, א, עמ 485; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 361;

בירנבוים,Birenboim, Birenbaum ,יוסף.
היה חתנו של הרב יששכר בלויגרונד מקלווריה ,Kalwaria Zebrzydowska, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 331;

בלאזר, Blazer,הרב ד"ר מנדל.
טרנוב,Tarnów. גליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: טרנוב II, עמ 347;

בלויגרונד, ברוך - בלושטיין, אברהם

2007-10-17T10:09:00.000-07:00

בלויגרונד, Bloigrund, ,Blaugrund ברוך אברהם, בן יששכר (ע"ע).
נולד בתר"ן,1890. באחרית ימיו של אביו סייע לו ברבנות של של קלווריה, Kalwaria Zebrzydowska, שבגליציה המערבית. נספה בבלז'ץ,1943.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 331; וונדר, א, עמ 494; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 316;

בלויגרונד, יששכר, בן זושא.
נולד בתר"ל,1870. בתרנ"ז,1897, התקבל כאב"ד בקלווריה, Kalwaria Zebrzydowska, שבגליציה המערבית. נפטר בקרקוב בת"ש,1940.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא,עמ 331; וונדר, א, עמ 496-495; פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 316;

בלוך, Bloch,אברהם יצחק
בן יוסף לייב, שהיה רבה של טלז, וראש ישיבת טלז. אברהם יצחק נולד בתר"ן,1890. בתרפ"א,1921, נתמנה לראש ישיבת טלז, ובתפקיד זה שימש עד תש"א,1941. בתר"ץ,1930, נתמנה כרבה של טלז. היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ותנועת "יבנה". כשנכנסו הרוסים לליטא ביולי 1940 הם סגרו את כל הישיבות שהיו במדינה זאת, ותלמידי ישיבת טלז נאלצו להתפזר ברחבי המדינה. אך הם המשיכו ללמוד בחמישה סניפים שהתנהלו במחתרת בערים שונות בליטא. הרב בלוך המשיך לדאוג להם גם בתנאים הקשים ששררו אז. נספה בתמוז תש"א,1941. אחיו אליהו מאיר וגיסו חיים מרדכי כץ הצליחו להגיע לארצות הברית, והקימו בקליבלנד את ישיבת טלז.
מקורות: ספר טלז, מצבת זכרון לקהילה קדושה, עמ 65, 87, 118, 321, 329-326, 447, 450, 454, 457; זיידמן, אישים, עמ 19-11; זיידמן, יומן, עמ 197; אלה אזכרה, א, עמ 33-26; יהדות ליטא, עמ 33; רבני ליטא, עמ 5; ליטע, I, עמ 611, 1820; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 200; אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי, חורבן ליטע, עמ 238;

בלוך, אשר.
בן הרב בנימין, ונכדו של הרב בצלאל סמריק, שנספה בפרעות בחברון באב תרפ"ט, 1929. היה המנהל של הגימנסיה "תורה ודרך ארץ" בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 373;

בלוך, זלמן, בן יוסף יהודה לייב.
נולד בתרמ"ו,1886. למד בישיבות טלז, ורנה, Varniai, שאדובה, Šeduva, וסלובודקה. הוסמך בידי הרב חים עוזר גרודז'נסקי. מתרפ"ד,1924, היה מנהל רוחני בישיבת טלז. נספה בטלז בתמוז תש"א,1941, עם אחיו אברהם יצחק.
מקורות: אלה אזכרה, א, עמ 33; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 310; יהדות ליטא, עמ 34; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 45, 200; אשרי, ממעמקים, א, עמ רמד; אשרי,חורבן ליטע, עמ 238;

בלוך, מיכאל.
כיהן כרב בווקשנה, Vekshna. הגרמנים אילצו אותו לשפוך דלי מים על ראשו של רב העיירה קלמן מגיד (ע"ע). נספה בתחילת אוגוסט 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 273;

בלוך, רחל
אמו של הרב אשר בלוך (ע"ע). לימדה בגימנסיה "תורה ודרך ארץ" בריגה. נספתה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 373;

בלום, Blum ,יוסף מרדכי.
היה הרב האחרון בגולגורי ,Gołgóry, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 138; וונדר, א, עמ 506;

בלומברג, Blumberg
דובז'ין, Dobrzyn, Dobrzyn nad Dwerca, Golub dobrzyń, אזור גדאנסק,דנציג.
מקורות: ספר פלונסק והסביבה, ניישטאט וסוכוצ'ין, עמ 452 (אין חומר הנוגע אליו, כאן נזכרים רק ילדיו, פליטים יתומים).

בלומנפלד, Blumenfeld, אלימלך.
כיהן כרב בביאלובז'גי, Białobrzegi. אזור ורשה. לפני שקיבל את התפקיד הרצה שם על הנציונליזם והסוציאליזם ברוח היהדות. אשתו, הרבנית שרה, ניהלה את בית הספר "בית יעקב" בעיר, ולימדה בו. נפטר בת"ש, 1940, כתוצאה מן העינויים שעונה בידי הגרמנים.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 90; ספר זכרון לקהילת ביאלובז'ג, עמ 238;

בלומנפלד, יחיאל מאיר.
נולד בפולין בתרנ"ג,1892. בימי מלחמת העולם הראשונה ברח לרוסיה, שם שימש ברבנות בערים שונות, והיה מקורב לאדמו"ר מליובאוויץ. אחרי המלחמה חזר לוורשה, ושם השתתף בהקמת ישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. היה פעיל בתנועת המזרחי, ובתרפ"ג,1923, נתמנה לרב בבית המדרש לרבנים "תחכמוני" שנוסד על ידי המזרחי. בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו ורשה, והיה חבר במפעל "עזרת הרבנים" שהוקם ליד הקהילה היהודית שם. עבד ב"שופ" לנעליים, עם הרב פרומר מקוזי'גלוב (ע"ע), והאדמו"ר קלמן קלונימוס שפירא מפיאסצ'נה, Piaszecno (ע"ע). נספה בגטו ורשה ביום הכיפורים תש"ג,1942.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 128; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 305-303;

בלושטיין,,Blustein אברהם אהרן.
היה רב בקאלושין, Kałuszyn, שעל יד ורשה.
מקורות: ספר קאלושין, עמ 510. ברשימת הנספים ללא פרטים נוספים.

בליאכר, דוד - בניאש, אברהם

2007-10-17T10:00:00.000-07:00

בלייכר,בליאכר, Bleicher,Bliacher, דוד.
נולד במינסק שברוסיה הלבנה נספה בטרבלינקה. נולד למשפחה של תלמידי חכמים. בנעוריו למד בישיבות שונות. הוא נמשך ללימוד המוסר וכך נתוודע לר' יוסף יוזל הורוויץ – "הסבא מנובהרדוק", היה לתלמידו המובהק ועד יומו האחרון הרביץ את תורת המוסר לפי שיטת רבו.עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיע עם ר' יוזל לקייב שבאוקראינה, ושם למד בישיבה שהקים רבו. בתר"פ נפטר "הסבא", והרב דוד חזר לפולין והשתקע במזריץ', Miedzyrzec Podlaski. כאן, ובערים שונות בפולין, הקים את ישיבות "בית יוסף" שפעלו ברוח שיטת המוסר של נובהרדוק. על אף הקשיים הכלכליים נהרו אליהן מאות צעירים, מכל המדינות בפולין החסידית היה בכך חידוש גדול. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נכנסו הגרמנים למזריץ' והרסו את כל מוסדות התורה. רוב התלמידים נמלטו לליטא, והקימו את הישיבה באחת העיירות באזור וילנה. הרב בלייכר ברח עם תלמידיו לבריסק, שהייתה תחת השלטון הסובייטי, אך כעבור זמן קצר חזר לעירו, כי כמו רבים מן היהודים שנמלטו למזרח גם הוא היה סבור שמוטב להיות תחת השלטון הגרמני, שאמנם פוגם בגופם של היהודים, מאשר תחת השלטון הקומוניסטי, שאינו מאפשר ליהודים לשמור מצוות. היהודים בעיר ניסו לשכנע אותו לברוח, אך הוא סירב, כי לא רצה להשאיר את בני עדתו כצאן בלי רועה. תלמידיו ירדו למחתרת, והוא לימד אותם תוך סיכון רב. גם הצליח לפתוח מטבחים שסיפקו מזון כשר לתלמידים שלמדו בישיבות החשאיות שהיו פזורות ברחבי העיר, וכך היו מסוגלים להחזיק מעמד יחד. כשהוקם הגטו נעשה הרב למנהיגם של שארית תלמידיו ושל רבים אחרים. הוא עודד אותם להחזיק מעמד, ועם זאת הכין אותם לקראת קיום מצוות קידוש השם. נספה עם בני קהילתו בכ"ה באייר תש"ד (כך בכתוב באתר של מכללת ירושלים. לדעתי נפלה כאן טעות, והכוונה לתש"ב, 1942. פ"מ). דברי תורתו נדפסו בירחונים שונים, וכן בספר "אור המוסר". באחד ממאמריו קרא לחזק את לימוד המוסר ובמיוחד אצל יחידי הסגולה, שכן לימוד זה יוסיף כוח לכיבוי הדליקה שמבעיר היצר הרע, ולכן על אותם יחידי סגולה לגלות אחריות ולא להתרפות במלאכתם.
מקורות: אתר "זכור, אמונה בימי השואה", מכללה ירושלים לבנות; אלה אזכרה, כרך ו; אנציקלופדיה "שמע ישראל", עמ' 287; דוד הלחמי, חכמי ישראל; יחיאל מכלשטייו, גדולי ישראל;

בליאכר, שמעון
נולד בפולין בתרנ"ו,1896. למד בתלמוד תורה בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ ש;

בליימן, Bleiman,צבי יעקב.
היה רבה האחרון של אורן Oran, Varėna שבליטא. ביום השלישי לפלישת הנאצים לליטא שהה באוטיאןUtian,. שם פרצו הגרמנים אל בית הכנסת והתעללו בו וביהודים האחרים. כעבור זמן מה נרצח.
מקורות: רבני ליטא, עמ 3; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 124, 160;

בלינר, Bliner ,שמעון.
היה מגיד שיעורי תורה ו"משפיע" בחסידות חב"ד (מנהל רוחני מבחינת ההתנהגות, תיקון המידות וכו'). תחילה במוסקבה ואחרי המהפכה הרוסית בריגה, בירתה של לטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 374; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 181-180;

בליצשטיין, Blitzstein,חיים יחזקאל.
נולד בתרמ"ח,1888. היה רבה האחרון של סובוץ', Subotch, Subačius שבליטא. נספה בקיץ תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 412; רבני ברית המועצות, 1939-1941;

בלך, Blech (בלעך).
היה ראש ישיבה במזריץ, Międzyrzec, שבווהלין. בראש חודש אייר תש"ב מסר את עצמו לידי הגרמנים, עם הרב של העיר ועם הדיין רוסקין (ע"ע) כדי להציל ממוות שלושים יהודים. אך הדבר לא הועיל, וגם הוא נרצח.
מקורות: הוברבנד, עמ 28;

בלך-שור, Blech-Shor, מרדכי, בן שמואל.
מתרס"ה,1905, היה אב"ד באושצ'יה זיילונה, Uścue Zielone, שבגליציה המזרחית. השתתף בוועידת הרבנים של גליציה שהתקיימה בלבוב בסוף דצמבר 1927. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 63;

בלכמן, Blechman,(בלעכמאן), גרשון.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רנב;

בלנקמן,Blankman ,יחיאל אברהם.
תלמידו של הרב יחיאל האלשטוק מאוסטרובצה, Ostrowiec, שבאזור לובלין. כיהן כרב בשברשין, Szczebreszyn, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר אוסטרובצה, עמ 181, 295; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 579;

בנדר, Bender,שמואל מנחם.
היה רב בסקרנייביץ, Skiernievice, שבאזור לודז'. היה חבר בוועדה שנבחרה בראשית הכיבוש הגרמני, ובמשך הזמן נעשתה ליודנראט. השתתף בישיבה שבה הוחלט לאסוף את הארכיון של הקהילה, לארוז אותו בארגז זכוכית ולקבור אותו. לא ידוע אם ההחלטה אכן בוצעה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 166;

בנדס, Bendas (בן דעת), משה אהרן.
היה רבה האחרון של ביילסק,Bielsk Podlaski, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 173;

בניאש, Baniash(באניאס), אברהם יצחק.
נולד בתרנ"ט,1899. היה רבה האחרון של מוסניק, Musnianki, שבליטא. כשנכנסו הגרמנים לעיר, ביוני 1941, הם אסרו אותו, והאשימו אותו שיש לו קשרים עם השלטונות הסובייטים. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 367; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

בנייץ, י - בר, ישעיה

2007-10-17T09:02:00.000-07:00

בנייץ, י.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בבולסלאוויץ, Boleslawice, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 61;

בערגהויער, Berghauer, Berghoier ,אברהם דוד, בן פנחס.
בתרפ"ז,1927, אחרי פטירת אביו,נתמנה לרב ברמברטוב, Rembertów, שבאזור ורשה. הם היו מחסידי אוסטרובצה. הרב בערגהויער עסק רק בלימוד תורה. את הכסף שהגיע לו מן הקהילה קיבלה אשתו, שהשלימה את פרנסתה הדלה ממכירת שמרים ונרות. לא כל בני העיר היו מרוצים מדרכו, ורבים מהם רצו לראות שם רב יותר פעיל. נספה בטרבלינקה באלול תש"ב,1942.
מקורות: רמברטוב, עמ 75-77;

בסר, Beser, Besser,משה, בן יוסף הירש.
וילון, Wieluń. נולד בתרמ"ג,1883. תחילה פתח בעירו "חדר" שהיה ידוע באיכותו, וכשנוסד שם בית הספר "יסודי התורה", הוא שימש בו כמורה ומנהל. בתרצ"ה, 1935, נתמנה כדיין בעיר. עם פרוץ מלחמת העולם השניה הופצצה וילון והרב חנוך יוסטמן שהיה רב העיר, עזב את המקום, נתמנה הרב בסר לרבה של העיר. נספה במחנה חלֶמנו, באלול תש"ב, 1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילת ויילוּן, עמ 126;

בעריק, Berik ,אהרן.
היה בגטו וילנה, ושם שכב חולה בשחפת הריאות. נספה בשואה.
מקורות: יחזקאל קרמרמן, מוילנה 'ירושלים דליטא' עד חיפה (להלן: קרמרמן), עמ 106;

בק, Bak, Beck, נפתלי הירץ, בן שלום.
נולד בתרנ"ג,1893. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בהונגריה. בתרפ"ד,1924, התמנה כמו"ץ ואב"ד בלוביצ'ה קרולבסקה, Lubycza Królewska, שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 527; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 296;

בקון, Bakon (באקון), משה.
היה הרב האחרון של ברזניצה, Bereżnica, שבווהלין. נספה באלול תש"ב, 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 51; אדמו"רים, עמ 230;

בר, Ber (בעער, בער), אליעזר.
נספה בטלז.
מקורות: ליטע, I, עמ 1888;

בר (בער), דוד, בן יששכר דב.
"העילוי מטרנוב". נולד בתר"ל,1870, בטרנוב, Tarnów , באותם הימים היתה בממלכת אוסטרו-הונגריה. השלטונות דרשו ממנו לשרת בצבא, ולכן הוא הבריח את הגבול. אחרי נדודים התיישב בגרבוב, Grabów, שהיתה בתחומי פולין הרוסית, ושם כיהן כרב כעשרים שנה. בתרע"ב,1912, עבר לאוזרקוב, Ozorków, שבאזור לודז'. היה סגן הנשיא של אגודת הרבנים בפולין וחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. היה מחותנו של הרב מנחם זמבה. בימי מלחמת העולם השניה, כשיהודי עירו ברחו או גורשו ממנה, עבר לגטו ורשה, ושם נספה.
מקורות: אוזרקוב, עמ 42-35, זיידמן, יומן, עמ 107, 323; אלה אזכרה, ג, עמ 199-193; פנקס הקהילות,
לודז' והגליל, עמ 43;

בר, יוסף ברוך, בן ישעיה.
מתרצ"ד,1934, היה רב ואדמו"ר. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 301;

בר, יחיאל צבי הירש.
נולד בתרנ"ג,1893. עד השואה היה אב"ד והגבאי של קופת ארץ ישראל בהוסאקוב, ,Hussaków שבגליציה המזרחית. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 529;

בר, יצחק צבי, בן פנחס אלימלך.
נולד בתר"מ,1880. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לצ'כוסלובקיה, וישב בנייטרה,Nyitra, שבאזור ברטיסלאבה. מצבו שם היה קשה מאד, ואחרי המלחמה חזר לגליציה המזרחית. שם היה רבה של לוטוביסקה, Lutowiska. נספה בתש"ג.
מקורות: וונדר, א, עמ 531; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תע;

בר, ישעיה, בן קלונימוס קלמן.
מילא את מקומו של חמיו אליעזר מחנצ'ין, Chęciny, בקילצה. שם נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 301;

בר, יששכר - ברוידע, משה

2007-10-17T08:46:00.000-07:00

בר, יששכר, דב.
היה אב"ד בדוברה, Dobra. בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, גורשו היהודים מאזור טורקה, Turek, שבאזור לובלין, לגטו כפרי בהיידמיהלה, Heidemüle, שבו היו פזורים שבעה עשר כפרים קטנים על פני שטח של 35 קמ"ר, ושם הם הועסקו בעבודות חקלאיות ואחרות. [1] כעבור זמן מה הם החלו בהכנות להשמדתם, ובסוף אוקטובר הם ביקשו מן הרבנים יששכר, פנחס וייס מטורקה (ע"ע), ורפאל זאב לוונטל מאוניוב,Uniejów (ע"ע), להכין רשימה של כל היהודים שהיו שם, ולסמן ליד כל אחד מהם אם הוא כשר לעבודה או לו. הרבנים ישבו בדין תורה, ופסקו שאמנם הם יכינו את הרשימות, אך יאפשרו לכל יהודי לעיין בהן. הרב בר נספה בשואה.
מקורות: ש. גלובע, די דין תורה. פון לעצטן חורבן, מס' 6,עמ 44-46; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 27; פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 86; אייבשיץ, כערער בערבה, עמ 272-285;

בר, משה, בן דוד.
נולד בתרס"ח,1908. בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של זדונסקה וולה ,Zduńska Wola ,שבאזור לודז'. היה חבר באגודת ישראל, ובעירו תמך במוסדות החינוך שלה. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה, ונמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. השתתף בליל הסדר האחרון, שהתקיים ביום הראשון של המרד, 19 באפריל 1943, עם הרבנים מנחם זמבה (ע"ע), יהושע השל גולדשלג (ע"ע) ואחרים.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 241, 248; אלה אזכרה, ג, עמ 199; אלה אזכרה, ז, עמ 172-169; זדונסקה וולה, עמ 50;

בר-כהן,Ber-Cohen ,ישעיהו חנוך.
למד בישיבת ריגה, וגם בישיבת ברנוביץ,Baranowice, אצל הרב אלחנן וסרמן (ע"ע). שימש ברבנות בדאנקרה- גלאזמנקה, Dankere-Gostini, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 374;

ברגזין, Bergazin, Bergeisen (בערגאזין), וולף, וולומין, Wołomin. אזור ורשה.
לפני שבא לשם (לפי שעה אין אנו יודעים מתי) נחלקה העיר בין שני רבנים. ואז הביאו את הרב ברגזין מרוז'אן, Różan, Rizan, שבאותו האזור. כשכבשו הגרמנים את העיירה הם גרשו את היהודים לגטו שהוקם בסוסנובקה, Sosnówka, שבאותו האזור. שם הוא שהה כשנתיים, וכל אותה העת גילה מסירות רבה לבני עדתו. מסוסנובקה גורשו יהודי הגטו לרדזימין, Radzymin, שבאותו האזור, ומשם לטרבלינקה.
מקורות: ספר זכרון - קהילת וולומין, עמ 213-211, 253-254, 267-265;

ברגלס, Berglas ,חיים לייב.
היה חתנו של הרב שבתאי הכהן רפפורט מפינטשוב, Pińczów, שבאזור קרקוב. נולד בתרע"ג,1913. היה מתלמידיו של ר' מאיר שפירא מלובלין, והיתה לו גם השכלה כללית רחבה. היה פעיל ב"צעירי אגודת ישראל", והשתתף בוועידות של התנועה בפולין. עם התחלת הגירושים למחנות עלה בידי בן משפחתם, הרב ד"ר שמואל ויינגורט שהתגורר בשווייץ, להשיג להם דרכונים של אזרחי פרגוואי. הם נשלחו לוויטל שבצרפת ושם שהו כשנה וחצי. שם עשה הרב ברגלס מאמצים רבים כדי להציל את ר' משה'ניו מבויאן (ע"ע), שאף הוא קיבל דרכון של פרגוואי, ונשלח לוויטל. אך הגרמנים לא עמדו בהבטחה לשחרר אותם, ובאסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשו כולם לאושוויץ.
מקורות: אלה אזכרה, ב, עמ 217-215;

ברגלס, אלטה, אשת הרב חיים לייב ברגלס (ע"ע), ובתו של הרב שבתאי הכהן רפפורט (ע"ע).
היא סיימה את הסמינאר למורות של "בית יעקב" בקרקוב, והיתה מורה מחוננת. כשהיתה עצורה במחנה ויטל לימדה תורה ויהדות לילדים בבית הספר שנוסד שם. באיסרו חג הפסח תש"ד, 1944, גורשה לאושוויץ, ושם, כנראה, נספתה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 458; אלה אזכרה, ב, עמ 217;

ברגמן, Bergman, Bregman ,דב בר.
נולד בתרמ"א,1881. כיהן כרב בסמלישוק,Semelishok , שבליטא, והיה רבה האחרון של סטקלישוק, Stakliškės, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 419; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 15, 202;

ברגר, Berger,ידידיה.
כיהן כרב באושייק, Osiek, Osieck, שבאזור לובלין. בראשית ימי הכיבוש הנאצי היה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בשואה.
מקורות: אפט, אופאטוב, עמ 226;

ברוידא, Broide, Braude(ברוידע, בראודה), אהרן.
היה רב בקרמליטה.[2] נספה בריגה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 51;

ברוידא, ניסן.
היה עם הרבנים שלמה יצחק קבק (ע"ע), ויום טוב הלפרין (ע"ע), שהיו הרבנים האחרונים בקרבו, Krewo, שבאזור וילנה. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובידבור, עמ 566;

ברוידע, אלתר.
היה מראשי ישיבת וילקומיר,Vilkomir, Ukmerge, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29ת 202;

ברוידע, משה לייב.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א,1941.

מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רסט;

[1] זאת היתה המושבה החקלאית היחידה שהתקיימה בימי הכיבוש הגרמני בפולין. ליהודי בלגיה, הולנד וצרפת נמסר שהם נוסעים לעבודות חקלאיות בהיידמיהלה, אך למעשה הם גורשו לחלמנו,שהיה מחנה ההשמדה הראשון בפולין, כ-40 ק"מ מהיידמיהלה.
[2] לפי שעה לא עלה בידי למצוא את המקום. יתכן שיש כאן שגיאה בהעתקה.

ברוידע, ישראל - ברייטר, יצחק

2007-10-17T08:38:00.000-07:00

ברוידע, ישראל בצלאל.
נולד בתרס"ח,1908. למד בתלמוד תורה בקלם, Kelm, Kelmė, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

ברוורמן, Brawerman,מרדכי, בן אריה לייב.
קראטי, Kratie, Kracie. אזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 176;

ברוך (בארוך), Baruch, יהושע אייזיק (שייע).
בא מז'יטומיר, Zhytomyr ,שבאוקראינה. היה מראשי קהילת חב"ד בקובנה, והיה ר"מ ומשפיע חב"די. נספה בגטו קובנה בחשון תש"ב, 1941.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל 512; ליובאוויטש וחייליה, עמ 175;

ברומר, ,Bromer,Brumer אלעזר.
נולד בתר"ם,1880. בתרס"ט,1909, התמנה לדיין בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. בתרפ"ז,1927, לאב"ד שם. בתרצ"ח,1938, הוציא לאור את ספרו "משפט כתוב" על נביאים ראשונים, שבו עמד על הסיבות להבדלים בין הקרי והכתיב. היה חסיד בעלז, אך מכיוון שבחוגים החסידיים בפולין לא הרבו לעסוק באותה התקופה בענייני לשון ודקדוק, לא ציין את שמו כמחבר הספר הזה ואף לא של ספרים אחרים שכתב בנושאים אלה ובענייני לוח השנה, כי אם רק כמביאם לדפוס. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד לרוסיה, ונפטר בקירגיזיה בתש"ד, 1944. כך לפי ספר סאנוק. לפי "'מקדשי ה' בערבות סיביר" - באוזבקיסטן, באדר תש"ד, 1944.
מקורות: ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 63, 95-92, 629-627; מקדשי ה' בערבות סיביר, עמ נב-נד;

ברומר, שמואל, בן מאיר.
היה "רב מטעם" בסוחובולה, Sucowola, שבאזור ביאליסטוק. נספה בשואה.
מקורות: סוחובולה, עמ 31-34;

ברון, Brun, Baron,יונה
בן מנחם מנדל (ע"ע). נולד בתרנ"א,1891. תחילה גר באושויינצ'ים. אחר כך עבר לכהן כדיין ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ועסק גם במסחר. נספה בתש"א.
מקורות: וונדר, א, עמ 568; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברון, מנחם מנדל, בן אליעזר ירוחם.
נולד בתרל"ד,1874. גר ביאסלו, Jasło, שבגליציה המערבית, ושם היה לו בית מדרש. בשנותיו האחרונות התבודד מקהל חסידיו, ורוב הימים עסק בתורה ובתפילה. נספה בתש"ב.
מקורות: וונדר, א, עמ 569; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ עח;

ברושטין, Brustein ,חנה דוד.
לימד בישיבת ריגה והגיד שיעורים שונים בבתי המדרש שבעיר. כתב בעיתונים "פרימאָרגן" ו"דָאס פָאלק". התכתב עם הגאון הרוגצ'ובי. היה מיודד עם הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי שעלה לארץ ישראל בתרפ"ד ונעשה רבה הראשי של רמת גן. הרב ברושטין שלח אל הרב אושפיזאי את שירו "התרפקות", שבו ביטא את געגועיו לארץ ישראל. השיר נדפס בתש"ח בקובץ "עתרת". הרב ברושטין נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברושטיין, יעקב יוסף.
היה המזכיר של האדמו"ר מליובאוויטש, והמזכיר של אגודת ישראל בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 375;

ברֶזינר, Breziner ,משה.
התחנך בישיבת נובהורדק, והיה ממייסדי ישיבת "בית יוסף" ברז'יצה, Rezhitsa , שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 376;

ברטפלד, Bartfeld,יצחק מאיר.
נולד בתרס"ו,1906. מתרפ"ו,1926 עד תרצ"ב,1932, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. מתרצ"ב,1932, שימש כמורה ללימודי דת בלבוב. נספה בלבוב.
מקורות: קיש, עמ 407;

ברייטר, Breiter, יצחק.
למד בבית המדרש בלובלין. בחורף תרס"ה, 1905, מצא בספריה של בית המדרש של ר' צדוק הכהן את הספר ליקוטי מוהר"ן, וכך התוודע לתורת ברסלב. הוא יצר קשר עם אנשי ברסלב באומן, בערב ראש השנה תרס"ו נסע לשם, והיה אחד הראשונים שבא לשם מפולין. כשחזר התחיל לעשות נפשות לתורת ברסלב, ונסע לאומן כעשר פעמים. בתרפ"ו, 1926 ניסה לנסוע לשם, אך הגבול עם רוסיה היה סגור, והוא ואנשיו נאלצו לחזור. לפרנסתו עבד כמנהל חשבונות בוורשה. בעת המשבר הכלכלי שהיה שם בסוף שנות העשרים של המאה העשרים נפגעה פרנסתו, ומצבו הכלכלי הורע מאד. בתולדות חסידות ברסלב תופס ר' יצחק ברייטר את אחד המקומות המרכזיים, בעיצוב דמותה ודרכה הלכה למעשה, כששערי רוסיה היו סגורים. הוא הקים "קיבוצים" של חסידי ברסלב בוורשה ואחר כך בישיבת חכמי לובלין, לימד את תורת ברסלב, אך לא התהדר בשום תואר, ונקרא "ר' יצחק". כשפרצה מלחמת העולם השניה היה בוורשה, ונכלא בגטו. הגרמנים ראו בו אחד ממנהיגי היהודים, יודן פיהרר, ולכן היה בין הראשונים ששולחו לטרבלינקה, עם רבנים נוספים, ושם נספה.
מקורות: פייקאז', חסידות פולין, עמ 340; עדות בעל פה של נחמן-נתן וולדיגר, שאביו הי"ד היה מחסידי ברסלב בקרקוב; באינטרנט, מכון נחלת צבי; יגלניק, שארית יצחק, עמ' ז-כ"ד;

ברין, שלמה - ברנדויין, אליעזר

2007-10-17T08:27:00.000-07:00

ברין, שלמה זאב, בן עזריאל אלתר.
נולד בערך בתרמ"ח, 1888.היה תלמידו של ר' אברהם בורנשטיין מסוכאטשוב, בעל "אבני נזר", וחסיד של האדמור"ים מגור, ה"שפת אמת" וה"אמרי אמת". כיהן כרב ומו"ץ בקהילת כארשניצה, Charsznica‏, שהיתה פרוור של מייכוב ,Miechόw‏, באזור קרקוב. אחרי שנפטרו סבו הרב ישעיה שיינפרוכט ודודו הרב חנוך העניך שיינפרוכט נעשה רב ואב"ד במייכוב עצמה.כרוב חסידי גור בפולין השתייך גם הוא לאגודת ישראל. התכתב בענייני הלכה עם רבנים שגרו באותו האזור, ואחד המכתבים שלו נשתמר בספר "דובב מישרים" שכתב הרב דב בעריש ויידנפלד מטשבין (שנפטר בירושלים). הרב ברין נספה עם רוב בני קהילתו באלול תש"ב, 1942, ונטמן בקבר אחים באחד היערות שבסביבה. נכדו הוא הרב שלמה זאב ברין מאלון שבות.
מקורות: ספר יזכור מייכוב, כארשניצה, וקשוינז', עמ 307, ברשימת הנספים; עדות בנו משה ברין, ירושלים;

ברכהן (בארקמאן),Berchan, Barkman ,ישעיהו חנוך.
נולד בלטביה בתרע"ד,1914. למד בישיבות ריגה וברנוביץ, Baranowice, שבווהלין. בתרצ"ה,1935, התמנה לרבה של גוסטיני, Glasmanka Gostiņi, Dankara, שבאותו האזור. נספה באוגוסט 1941. לפי אחת הגרסאות נשרף עם ספר תורה בידו.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ברלין, Berlin,משה.
למד בישיבת "בית יוסף" בחרקוב, ופעל ליסוד ישיבות "בית יוסף" ברוסיה שלפני המהפכה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 376;

ברלין, עקיבא.
מסוף שנות העשרים של המאה העשרים כיהן כרב בשוולן, Siaulėnai, Shavlany, שבליטא. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 673; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ברלין, צבי הירש.
נולד בתרע"א,1911. למד בישיבת טלז. נספה בקובנה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רעג;

ברמן. Berman,
היה רבה האחרון של קוזו'נהורודק, Kożangródek, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 310; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ברמן, י.י.
היה רבה האחרון של לנצ'נה, Łęczna, Lenczna,שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה. עמ 289;

ברמן, יהודה.
נולד בתרע"ג,1913. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א,עמ רנז;

ברמן, משה יהודה לייב הלוי.
נולד בתרכ"ו,1886. למד בבית מדרשו של האדמו"ר גרשון ליינר, הרבי מרדזין, ועזר לו לערוך את ספריו. הוסמך לרבנות על ידו, ועל ידי הרב יהושע קוטנר. את היתר ההוראה קיבל בתרמ"ט,1889, ומאז כיהן כרב בהורודלו, Horodło, שבאזור לובלין. כתב ספרים רבים, אך פירסם רק ארבעה. את רובם כתב בכתב רש"י. נספה באוכאן, Uchanie,
Uhnie, שבאותו האזור, שם ריכזו הגרמנים את כל היהודים מן הסביבה בדרכם האחרונה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 220-219; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 145; די קהילה פון האראדלה, עמ 45-49, 54-58, 239, 240;

ברנד (בראנד), Brand,דוד הכהן.
נולד ברדומישל וילקי (רדומישל רבתי), Radomyśl Wielki, שבגליציה המערבית. עבר לברלין ולהנובר, ושם עסק גם במסחר. לפני המלחמה גורש לפולין וחזר לרדומישל. שם נספה.
מקורות: רדומישל רבתי והסביבה, ספר זכרון, עמ 116-115;

ברנדויין (ברנדוין), Brandwein,אליעזר
בן אורי, האדמו"ר מאוזיפול, Odrzwół, שבגליציה המזרחית. נולד בתרכ"ט,1869 (או בתר"ל,1870). מתרע"ח,1918, היה אדמו"ר בסטניסלבוב, ,Stanisławów Ivano Frankovsk,שבאותו האזור, ושם נודע כ"רבי מבורשטין". לפי אונגר נפטר בסטניסלבוב בשבט תש"ג,1943. לפי אלפסי נרצח שם בתש"ב.
מקורות: אדמו"רים,עמ 151-150; אלפסי, עמ 163; החסידות מדור לדור, א,עמ 350; על חורבותיך סטניסלאב, עמ 368; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רן-רנא;

ברנדויין, אליעזר, בן אהרן.
נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 350;

ברנדויין, אליעזר - בשקין, ניסן

2007-10-17T08:18:00.000-07:00

ברנדויין, אליעזר, בן נחום.
נקרא "'רבי אליעזר השני". נולד בתרכ"ט,1869. אחרי פטירתו של אביו, בתרע"ה,1915 (וונדר), או תרע"ח,1918 (אלפסי). מילא את מקומו בסטניסלבוב, Stanisławów, Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. כאדמו"ר מבורשטין. שרד בנס מן הפוגרום שנערך בהושענא רבא תש"ג,1942, בבית העלמין בעיר.לפי אלפסי נספה בתש"ג במחנה ריכוז. לפי וונדר נפטר בסטניסלבוב בשבט תש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 601-598; אלפסי, עמ 163; החסידות מדור לדור, א, עמ 349; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ רנא;

ברנדויין, ישראל.
בן פנחס. האדמו"ר מסטרטין בברזנה, Bereżne,שבווהלין. נספה ביום הכיפורים תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 610-609;

ברנדויין, משה, בן אליעזר, האדמו"ר מבורשטין.
נולד בתר"ן,1890. בתרצ"ה,1935, חידש את אדמו"רות סטרטין בבורשטין. בזמן המלחמה היה בסטניסלבוב,Stanisławów,Ivano Frankovsk. עונה בידי הנאצים ונפטר בתש"ג,1942.
מקורות: ספר בורשטין, עמ 35; אדמו"רים, עמ 151-150; אלפסי, עמ 164; החסידות מדור לדור, א, עמ 350; וונדר, א, עמ 610; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 100; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ רנח;

ברנפלד, Bernfeld,שמעון.
נולד בתר"ך,1860, בפולין. למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה ובבית המדרש העליון לחכמת ישראל בברלין. מתרמ"ה,1885, עד תרנ"ד,1894, היה הרב הראשי לקהילות הספרדיות בבלגרד. באותה השנה חזר לברלין וכתב ספרי מחקר ומאמרים בתולדות ישראל. ספרו החשוב הוא "ספר הדמעות" על הפרעות שנערכו ביהודים מימי קדם, ועל הפרעות שנערכו ביהודי אוקראינה בתרע"ט-תרפ"א, 1919-1921. מתרע"ג,1913, עד תרפ"ג,1923, ערך את העיתון של הקהילה היהודית בברלין. נפטר בברלין ב-1940.
מקורות: האנציקלופדיה העברית, ט, עמ 870-871; ולק, עמ 31;

ברנשטיין,Bernstein.
כיהן כרב בקלימוביץ', Klimovichi, Klimovitz,שבפלך מוגילבMohilev, Mogilev, רוסיה הלבנה. נספה באוגוסט 1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

ברנשטיין, זכריהו.
טורץ ,Turets, רוסיה הלבנה. היה ראש חוג "תפארת בחורים" בעיר. בזמן המלחמה עבר ללודז'. שם עבד בבית מלאכה לתפירה ועזר ליהודים. נספה באושוויץ.
מקורות: קהילות טורץ וירמיץ - ספר זכרון, עמ 13-12;

ברנשטיין, יהודה אריה לייב.
נולד בתרמ"ז,1887. למד בישיבת סלובודקה. היה רבה של האחרון של בירז' ,,Biržai שבליטא. שם יסד ישיבה. הוא היה היהודי הראשון בעיר שנרצח בידי ליטאים, ב-1941, בעת שניסה להשתדל בפני השלטונות למען בני קהילתו. עמו נספו גם תלמידי הישיבה והרב בנימין מובשה (ע"ע). צעיר יהודי שניסה להגן עליו נורה גם הוא.
מקורות: רבני ליטא, עמ 4; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 177; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 23, 202; אשרי, חורבן ליטע, עמ 207;

הרבנית ברק.
היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה ב"בית המדרש לנשים", שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס (ע"ע). נספתה בשואה.
מקורות: אדמו"רים, עמ 266;

ברקוביץ, Berkowitz, יוסף, בן דוד.
מתרצ"ו,1936, כיהן כרב בדויד-הורודק, Dawidgródek, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 238;

ברקמן, Berkman,מאיר אבא
שימש כרב בסוויר, Shwir,Sviriai ,Svir, שברוסיה הלבנה. היה ציוני ורצה לעלות לארץ. הספיד בווילנה את קדושי סוויר.
מקורות: היה היתה עיירת סוויר, עמ 76; אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 433;

ברשטיין, Berstein, יחזקאל הלוי.
למד בישיבת סלובודקה. אחר כך היה ראש ישיבה בישיבת "אור ישראל" בקובנה. נספה בקיץ תש"א, 1941, בפורט השביעי, על יד קובנה. ספרו "דברי יחזקאל" נלמד עד היום בישיבות הליטאיות..
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 18 ; עדות נינתו תמר קריגר;

בשקין, Bashkin , ניסן ניסל.
נולד בתר"ס,1900. בתרצ"ג,19 33, נתמנה לרבה של קוריץ, Korec, שבווהלין. נספה עם שרידי היהודים בעירו בערב סוכות תש"ג, 1942
מקורות: קוריץ, ספר זכרון לקהילתנו שעלה עליה הכורת, עמ 342, 345; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה,
עמ 238; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גאווארטין, יצחק - גבאי, אפרים

2007-10-16T07:10:00.000-07:00

גאווארטין, Gawartin,יצחק.
תחילה למד בבית האולפנא "יגדיל תורה" בריגה, ואחר כך בישיבות בריגה ובראדין, Radun, Radinשבווהלין. כיהן כרב בקרייצבורג, Kreuzburg, שבלטביה.לפי השמועה נשרף חיים בוורקליאן,Varaklăni, שבאותו האזור.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 376;

גאלאווה, Gallawa,שמעון, בן עזריאל זאב.
טוטשין, Tuczin, ווהלין. כשנכנסו הגרמנים לעירו נמלט לקורץ, Korec, ואחרי זמן מה חזר לעירו. כשחיסלו הגרמנים את הגטו נמלט ליער, ושם נפטר בחנוכה תש"א,1941.
מקורות: ספר זכרון לקהילות טוטשין-קריפה, עמ 175;

גאלין, Galin,אהרן.
היה מו"צ ודיין בקיידאן, Kedainiai, שבליטא. היה חתנו של הרב שלמה הלוי פיינזילבר (ע"ע). נורה למוות באוגוסט 1941. לפי פון לעצטן חורבן ביולי 1941. לפני שנרצח אמר שהדם היהודי שנשפך לשווא לא ישתוק.
מקורות: גובורובה, ספר זכרון, עמ 439-438; אלה אזכרה, ב, עמ 235; יהדות ליטא, עמ 77; פון לעצטן חורבן, 10, עמ 53; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 123, 203; פנקס פרוזשענע, מאלטש, שערשעוו, סעלץ, עמ 356; אשרי, חורבן ליטע, עמ 290; קרטוז ברזה, עמ 150;

גאָמר, Gomer (גומר), הרב ד"ר חיים אבא.
נוסף להשכלתו התורנית היה ד"ר לפילוסופיה. היה רבה של טאלין ,Reval, Revel ,Tallin,בירתה של אסטוניה. היה חתנו של הרב מנחם מנדל ז"ק מריגה (ע"ע) ונחשב לרבה הראשי של אסטוניה. כשנכנסו הגרמנים לשם בקיץ תש"א,1941, הם התעללו בו ובכמה מראשי הקהילה ונכבדי העיר, ואחר כך ירו בהם.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 377-376; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גאר, Gar, Gor,צבי (הרשל'ה).
התחנך בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. שימש כמשגיח כשרות בבית המטבחיים בריגה, והגיד שיעור בגמרא במניין של חב"ד על שם ישעיהו ברלין . נספה בריגה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 377; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 197;

גבאי, Gabai,אפרים.
שנים אחדות שימש ברבנות בבאלבירישוק, Balbirishuk, שבפלך קובנה, ואחר כך שנים רבות כרב של אנשי בית המדרש "לוויטנ'ס מנין" בריגה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 377;

גברן, שרגא - גוטמן, אליהו

2007-10-16T07:04:00.000-07:00

גברן, Gawran, Gavran (גאוורן), שרגא פייבל.
נולד בתרמ"ה,1885.היה רבה של חויידן Karedarna, Konstantinovo , שבליטא (שבה ישב שנים רבות אברהם קרליץ, ה"חזון איש"). קיים קשרים הדוקים עם אישים ומוסדות יהודיים מעבר לים, והשיג מהם תרומות להרחבת החינוך היהודי בעירו. ביוני 1941 התעללו בו הגרמנים והליטאים ורצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 296; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גובצ'ינסקי, Gowchinski,זלמן.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב באוואנטה, Avanta, Alunta, שבליטא. נספה עם בני קהילתו באלול תש"א,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גוברמן, Guberman ,אפרים.
היה סגנו של הרב מרדכי גינזבורג (ע"ע), שבתרצ"ב,1932, נבחר לרבה של אוסטרוג– אוסטרהא, Ostróg,Ostraha, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ,פולסיה, עמ 38;

גוטוירט, Gotwirt, Gottwirt ,יחיאל אהרן, בן צבי הירש (ע"ע).
נולד בתר"ן,1890. היה רבה האחרון של זאטוֹר, Zator , שבגליציה המערבית. נספה בתש"ג,1943.
מקורות: וונדר, א, עמ 635;

גוטוירט, צבי הירש, בן אברהם מרדכי.
נולד בתרכ"ו,1866. בתרס"ו,1906, נתמנה כאב"ד בזאטור,Zator, ובתפקיד זה כיהן, כנראה, עד השואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 636;

גוטלבסקי, Gutalewski, פייבל.
בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים נתמנה לרבה של ליפנישוק, Lipnishok , שברוסיה הלבנה. לפי עדות נכדו, פרופ' עמירם גונן, הוא היה סוחר באריגים, והיה גבאי בבית הכנסת בעירו נספה בשואה.
מקורות: ליפנישוק, עמ 100, 101;

גוטליב,Gotlieb ,אורי אהרן, בן גדליהו.
קאלוש, Kałusz, גליציה המזרחית. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: אלפסי, עמ 89 ; החסידות מדור לדור, א, עמ 178;

גוטליב, אריה לייב, בן נח אברהם.
ראווה-רוסקה, Rawa Ruska, גליציה המזרחית. נולד בתר"ע, 1910. הוסמך לרבנות, ידע לשונות זרות, ועמד בבחינות הבגרות כאקסטרן. ניהל את ענייניה הפוליטיים של חצר בעלז וייצג אותה בפני השלטונות. כשנכנסו הנאצים לעירו נבחר ליודנראט. נספה בתש"ב,1942.
מקורות: ספר זכרון לקהילת ראווה-רוסקה והסביבה, עמ 101-100; וונדר, א, עמ 637;

גוטליב, משה, בן גדליהו, משושלת קרלין.
סטניסלבוב,Stanisławów ,Ivano Frankovsk, גליציה המזרחית. נספה בדרוהוביץ' , Drohobycz, שבאותו האזור, באדר א תש"ג,1943.
מקורות: אלפסי, עמ 89; החסידות מדור לדור, א, עמ 178;

גוטמן, Gutman,אליהו.
נספה בשואה.
מקורות: דובנא, ספר זכרון, עמ 538-537;

גוטמן, גרשון - גוטשכטר, חיים

2007-10-16T06:55:00.000-07:00

גוטמן, גרשון, בן שלום.
נולד בתרל"ב,1872. למד בישיבות סלובודקה, וולוז'ין וקלם Kelm, Kelmė , שבליטא. שלושים שנה היה חבר בבית הדין בקובנה ור"מ בישיבת הירשן בסלובודקה. הקים מטבח כשר וזול, ופעל להקמת מטבח כשר לחיילים היהודים הרבים ששרתו בקובנה. נפטר בקובנה בת"ש,1940.
מקורות: יהדות ליטא, עמ 37; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 539;

גוטמן, יום טוב ליפמן.
נולד בתרס"ב,1902. היה רבה האחרון של נליבוקי, Naliboki, שבווהלין. נספה בגטו של דבורץ, Dvorets, Dworzec, שבאותו האזור, בדצמבר 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאלסיטוק, נובוגרודק, עמ 456; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גוטנברג, Gutenberg.
היה רבה האחרון של נייבליץ', Niebylec, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית ושלזיה, עמ 267;

גוטסמן, Gotesman, Gottesman,אהרן אריה לייב.
היה רבה האחרון של גלינה, ,Glinyany Glinna, שבגליציה המזרחית. היה גיסו של המשורר אורי צבי גרינברג. גורש לפשמישל, Przemyśl, שבאותו האזור, ונספה ביערות קרשניק. לפי מגילת גליניאנע נספה בבלז'ץ בכסלו תש"ג,1942.
מקורות: קהילת גלינא 1943-1473 תולדותיה וחורבנה. עמ י"ח, קכ"ו; מגילת גליניענע, עמ 229, 249;

גוטסמן (לפי אלפסי הלר), אברהם יהושע השל.
נולד בתרמ"ח,1888. היה אדמו"ר בסטניסלבוב, Stanisławów ,Ivano Frankovsk, שבגליציה המזרחית. נספה בדרוהוביץ',Drohobycz, שבאותו האזור בחשון תש"ג,1942.
מקורות: וונדר, עמ 645; אלפסי, עמ 86; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ צד;

גוטסמן, שמשון אפרים, בן נפתלי משולם פייביש.
נולד בתר"ם,1880. מתרע"ג,1913, ניהל את אדמורו"ת לאשקוביץ בשניאטין, Śniatyn, שבגליציה המזרחית. הנאצים חשבו שהוא הרב של העיר, ורצחו אותו בערב יום הכיפורים תש"ב,1941, כשספר תורה בידו.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 517; וונדר, א, עמ 662; אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ג, עמ תתנג;

גוטרמן, Guterman,אלימלך
בן הרב מרדכי, בן הרב דב, שעלה ארצה בתרצ"ה,1935. נולד בתרנ"ו,1896. למד שתים עשרה שנים אצל הרב יחיאל מאיר הלוי האלשטוק מאוסטרובצה, Ostrówiec, שבאזור לובלין. היה רבה האחרון של קורוב, Kurów, שבאזור לובלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדד בערים שונות, וניסה לחזור לעירו. זמן מה שהה באפטא, Opatów, שבאותו האזור. נספה בטרבלינקה בחשון תש"ב,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 480; אפט, אופאטוב, עמ 226; ספר יזכור. מצבת זכרון לעיירתנו קוריב, עמ 773-776;

גוטרמן, יהודה ירחמיאל
בן לוי יצחק מסרוטשין, Seroczyn,שבאזור ורשה.
מתרס"ה,1905, מילא שם את מקומו של אביו. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ יט;

גוטשאל (גוטשל), Gutschal, Gutshal , אשר אנשל.
כיהן כרב בוונחוצק, Wąchock, שבאזור לובלין. בתרס"א,1901, התמנה לאדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, א, עמ שמב-שמג;

גוטשאל, בנימין
בן אשר אנשל (ע"ע) מראדושיץ-בנדין,ędzin -Radoszyce. כשאר חסידי ראדושיץ הרבה גם הוא בצומות ובסיגופים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 233;

גוטשאל, יוסף ברוך, בן אשר אנשל (ע"ע).
היה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ קלח;

גוטשכטר, Gutshechter,חיים יהושע.
נולד בתר"ך,1860. היה אחד הרבנים הרשמיים האחרונים בגטו ורשה. נספה בניסן תש"ב,1942.
מקורות: הוברבנד, עמ 86; פלינקר, וארשה, עמ 160;

גולדברג - גולדברג, לייב

2007-10-16T06:47:00.000-07:00

גולדברג, Goldberg.
בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בלוצק, Luck, שבווהלין, לצידו של הרב שלמה זלמן סורוצקין שבתרצ"ט,1939, הצליח לעבור לווילנה, ומשם עלה לארץ ישראל. הרב גולדברג נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 123;

גולדברג, אברהם שלום, בן יהושע אשר דוד.
היה אדמו"ר בז'ליחוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית. לפי ספר ז'ליכוב הוא היה רבה של העיר. בקיץ תש"א,1941, קיבל מכתב חשאי מקוסוב, [1]שבו נכתב ברמזים על השמדתם של יהודי ורשה. אחיו, האדמו"ר אלימלך גולדברג מריקי,Ryki, Rike (ע"ע), שבאזור לובלין. סבר שיש לחלוק את הגורל עם כל היהודים, וללכת אתם אל המוות, ואילו הרב אברהם שלום סבר שיש לחשוב על דרכים להצלה. אחת הדרכים שנראתה לו היתה להשתדל ללכת אל אחד ממחנות העבודה שבסביבה, והציע לשלוח לשם שני צעירים, ואותם שלח היודנראט. הוא ניסה להסתתר, וכשהשוטרים הפולנים גילו אותו, בחול המועד סוכות תש"ב,1941, היתה בקשתו האחרונה שיביאו אותו אל בית העלמין, ושם יירו בו.
מקורות: ספר יזכור לקדושי ז'ליחוב, עמ 250-251; אדמו"רים, עמ 20-18; אלפסי, עמ 62; החסידות מדור לדור, א, עמ 116; פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 200;

גולדברג, אליהו מאיר.
מדניץ, Medenice, גליציה המזרחית. חתם נגד העמדת קופות נוספות בבית הכנסת על אלו של ארץ ישראל.[2] נספה בשואה.
מקורות: ספר זכרון לדרוהוביץ', בוריסלב והסביבה, עמ 187; וונדר, א, עמ 662;

גולדברג, אלימלך,בן יהושע אשר.
היה אדמו"ר בריקי,Ryki,Rike, שבאזור לובלין. בזמן המלחמה בא לז'ליחוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית, ושם ניסה להסתתר. שלא כאחיו אברהם שלום גולדברג (ע"ע) הוא לא האמין שיש אפשרות להינצל בשעה שגם הפולנים עוזרים לגרמנים. כשציוו הנאצים על היהודים לצאת את בית העלמין הישן הוא סרב להישמע לפקודה, ואף סרב להסתתר. הנאצים מצאו אותו בביתו עטוף בטלית ובקיטל. הוא יצא לקראתם בקומה זקופה כשהוא קורא פרקי תהלים, והם ירו בו, בחול המועד סוכות תש"ב, 1941.
מקורות: ספר יזכור לקדושי ז'ליחוב , עמ 250-251 ; החסידות מדור לדור א, עמ 116; אלפסי, עמ 62; אדמו"רים, עמ 20-19; אלפסי, אנצליקלופדיה לחסידות, א, עמ רל"א;

גולדברג, אליעזר.
נולד בתרנ"ח,1998. היה רבה האחרון של רוזליה, Rozalimas, Rozalin, שבליטא. נספה עם רוב בני קהילתו באב תש"א,1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 633; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדברג, אליעזר יעקב שלום, בן ישראל חיים.
מילא את מקומו של אביו כרב ואדמו"ר בסטוצ'ק, Stoczek Łukowski. שבאזור ורשה. נספה בתש"ג.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 116;

גולדברג, דוד.
נולד בתרנ"ח,1898. היה רבה האחרון של קרוֹק, קרוקי, Krakės, Kroki, שבליטא, וכנראה גם "רב מטעם". עם כניסת הגרמנים לעיר, ביוני 1941, התעללו בו הליטאים ואחר כך רצחו אותו.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 614; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדברג, יצחק העניך.
היה נכדו של ר' יצחק מאיר אלטר מגור, בעל "חידושי הרי"ם". מתרע"ב, 1912 כיהן כרב בקלובוצקו, Kłobuck,Klobucko, שעל יד צ'נסטוחוב. שם נהג ללמוד עם הנערים הצעירים. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות. לובלין. קיילצה, עמ 501; ספר קלובוצקו, עמ 21;

גולדברג, יוסף ברוך.
היה רבה האחרון של אושייק,Osiek,Osieck, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין.קיילצה, עמ 69;

גולדברג, יעקב, בן ישראל.
בסוף שנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בקולושצינה, Kulchiny, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: סוקולי במאבק לחיים, עמ 53, 54;

גולדברג, ישראל אלימלך, בן משה אליקים בריעה.
בתרצ"ב,1932, נעשה אדמו"ר בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 114;

גולדברג, לייב.
למד באנטופול, Antopol, שבווהלין, ואחר כך בישיבה אחרת. נרצח בראשית ימי הכיבוש הנאצי, עם עוד כמאה וחמישים איש מלמדני אנטופול ומשכיליה, על יד בית הקברות הנוצרי הסמוך.
מקורות: אנטופול, עמ 124;

[1] קוסוב. במזרח אירופה יש כמה ערים בשם הזה. מןההקשר שלפנינו אין לדעת למי מהן הכוונה כאן.
[2] כנראה כדי שלא לפגוע בתרומות למען הארץ.

גולדברג, נתן - גולדשלק, יחזקאל

2007-10-16T06:39:00.000-07:00

גולדברג, נתן נטע.
נולד בתרכ"ה,1865. עשרות שנים כיהן כדיין ומו"ץ בכשאנוב, Chrszanów, שבגליציה המערבית. נספה בתש"ב, 1942.
מקורות: וונדר, א, עמ 667-666;

גולדין,Goldin ,יוסף.
נולד בתרנ"ט,1899. כיהן כרב בוישיי, Veisiejai, Vesege, שבליטא, ומתרצ"ד בערך בעיר המחוז שאקי, Shaki, עם הרב יוסף אנוחוביץ-אנוכוביץ (ע"ע). בתרפ"ד,1924, נשרף בית הכנסת בעירו, והוא ביקש מיוצאי העיר באמריקה שיושיטו עזרה להקמתו מחדש. נספה בתש"א, 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, 263, 707; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדווסר,Goldwasser,יעקב, בן יוסף סג"ל הלוי.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבה בבובוב, Bobowa, שבגליציה המערבית. גר בטשבין, Trzebinia,שבאותו האזור, שם נולד, ואחר כך בלימאנוב, Limanowa, שבאותו האזור. שם למד ולימד. כשכבשו הגרמנים את האזור ברח לקוזובה, Kozowa, שבגליציה המזרחית, ושם לימד עם הרב שמואל פירר מקרוסנו (ע"ע). גם נסע בחשאי ללבוב, אל האדמו"ר בן ציון הלברשטם, שגלה לשם. באותה העת התכתב עם הרב דב בעריש ויידנפלד מטשבין שגלה לסיביר. אחרי חג הפסח תש"א,1941, קבע עם תלמידיו שם שיעור במסכת יומא. כשכבשו הגרמנים את גליציה המזרחית, ביוני 1941, גורש למחנה עבודה, ושם נספה.
מקורות: ספר חידושי יעקב, עמ ח, ט, י;

גולדמן (גאלדמאן), Goldman,יחזקאל.
נולד בתרס"ח,1908. למד בישיבת קלם, Kelm, Kelmė שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רצח;

גולדמן, ישעיהו, בן דוד.
זמן מה כיהן כרב בבוסק,Busk, שבגליציה המזרחית. בתרפ"ד, 1924, נתמנה לאדמו"ר, ועבר לקילצה , .Kielce, Keltz נרצח בתוך בית המדרש שלו, כשסרב לפקודתם של הגרמנים לעזוב את המקום.
מקורות: אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, ב, עמ תפט;

גולדמן, פסח.
היה רבה האחרון של בולניק,Bolniki , שבליטא. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 168;

גולדשטיין. Goldstein .
לפני מלחמת העולם השניה היה רב צבאי בלודז'. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה. נספה בשואה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 210;

גולדשטיין, אלחנן.
שימש כ"רב מטעם" במייטעטש,May Tchet, Molchadz, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור לפולין), כשחותנו הרב יצחק נפתלי ביילסקי (ע"ע), ואחר כך גיסו הרב נפתלי אבל, שימשו שם כרבנים מטעם החסידים. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדשטיין, יצחק.
נולד בתרס"ח, 1908. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רס"ב;

גולדשטיין, שמעון.
כיהן כרב במושבה היהודית איגנטובקה (לוז'יץ), Ignatówka, שבווהלין. נספה באב תש"ב,1942.
מקורות: פנקס הקהילות ווהלין-פולסיה, עמ 42;

גולדשלק (גולדשלג), Goldschlag, Goldschlak, Goldshlag,יהושע-השל דוד, בן יעקב חיים זליג.
תחילה היה רב בפשיטש-פשדץ, Przedecz, שבאזור לודז'. בתרפ"ג,1923, בא לשרפץ-שעפס, Sierpc, שבאותו האזור. שם היה חבר בוועד הקהילה, והיו לו מחלוקות עם נציגי מפלגות שונות. בתחילת מלחמת העולם השניה גר אצל בנו בלודז', וכשהגטו נסגר עבר לוורשה. היה בין אלה שיעצו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי, שלמעשה היו מקומות השמדה. השתתף בליל הסדר שהתקיים ביום הראשון של המרד, 19 באפריל 1943, עם הרבנים מנחם זמבה (ע"ע), בֶּר מזדונסקה-וולה, Zduńska Wola,(ע"ע) ואחרים.
מקורות: קהילת שרפץ, ספר זכרון, עמ 39-37, 113, 491; זיידמן, יומן, עמ 240, 248;

גולדשלק, יחזקאל.
נולד בתרנ"ה,1895. בשנות השלושים של המאה העשרים כיהן כרב בווישיי, Veisiejai, Vesege, שבליטא. נספה בחשוון תש"ב,1941.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גולדשמיד, משה - גיטלוביץ, שמחה

2007-10-16T06:31:00.000-07:00

גולדשמיד, Goldschmidt Goldshmid,,משה.
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרב בקובל, Kowel, שבווהלין. באפריל 1929 קיבל מממשלת פולין עיטור על פעילותו למען הציבור. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 163;

גולוביצ'ר,Golowitcher, Golowicher,אליעזר.
נולד בלטביה בתרס"ז,1907. למד בישיבת "בית יוסף" בדווינסק, Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה. בתרצ"ז,1937, התמנה לרבה של סילנה, Silene, Silenes, שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גור אריה (גורארי), Gur Arie, יחיאל צבי (הרשל), בן נתן.
היה מראשוני התלמידים בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בליובאוויטש. נולד וגר בקרמנצ'וג, Kremenchug, שבאוקראינה. שם ניהל עם אחיו מפעל לטבק ועסקים נוספים. כשפרצה המהפכה הקומוניסיטית נישלו אותו השלטונות מנכסיו, והוא ברח לוורשה. היה מחשובי חסידי חב"ד בפולין, וחבר בהנהלת ישיבת "תומכי תמימים" בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, חסידי ליובאוויטש בוורשה ובאוטווצק ותקופתם האחרונה. שבועון בית משיח; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 208;

גורדון, Gordon,אברהם יעקב.
נספה בשואה.
מקורות: אלה אזכרה, ו, עמ 187;

גורדון, יהודה.
בשנות השלושים של המאה העשרים היה רבה של מלינוב, Młynów, שבווהלין. נספה בתש"א,1941, זמן קצר אחרי שהגרמנים נכנסו לעירו.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 133; די קהילה פון האראדלה, עמ 50; רבני ברית המועצות,
1939-1991;

גורדון, יוסף.
היה רבה של מנייביץ, Maniewicze, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 136;

גורדון (גורדין),Gordin ,שלמה.
היה רבה של מז'ריטש, Korecki Międzyrzecz, שבווהלין. נספה בערב סוכות תש"ג,1942.
מקורות: פנקס הקהילה מז'ריטש (ווהלין), עמ 15; מז'ריטש גדול בבניינה ובחורבנה, עמ 221-222; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 129; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גורניצקי, Gornicki,מנחם מנדל (מיכאל?).
למד בישיבת מיר.היה רבה האחרון של איוונייץ, Iwańiec, שבווהלין. ידע היטב פולנית, ולכן היה גם "רב מטעם". נרצח באקציה הגדולה שהתקיימה ב-7 באוגוסט 1942 במחנה העבודה דבוז'ץ,Dworzec. לפי רבני ברית המועצות 1939-1991 נספה כשכבשו הגרמנים את העיר, ביוני 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, וילנה, ביאליסטוק, נובוגרודק, עמ' 122, 123;

גורפינקל (גרפינקל), Gurfinkel, דב בער, "בערל קורניצער", בן בנימין.
נולד בתרס"ד, 1904. בתרע"ו-תרע"ז,1917-1916, למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד. אחר כך היה משגיח בישיבות הללו בחרקוב וברוסטוב. היה רבה של דנייפרופטרובסק, Dnepropetrovsk, שבאוקראינה וראש הישיבה של חב"ד שם. בתרצ"ה, 1935, הצליח לצאת לפולין, והתמנה לבוחן כללי ומנהל רוחני בישיבת "תומכי תמימים" באוטבוצק, ,Otwock שעל יד ורשה. בתקופת השואה עבר לראדום, ושם שימש כמשגיח בישיבת "תומכי תמימים" בגטו. בקיץ תש"ב , 1942, הוציאו אותו הנאצים מאולם הישיבה, וגרשו אותו לאושוויץ.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 501, 538; ליובאוויטש וחייליה, עמ' 233;

גז'ימיש, ,Grzimisc זיגפריד, בן שמואל.
נולד בתרל"ה,1875, בפלשן,Plescen , שבאזור פוזנן. בתרס"א, 1901, שימש כמורה בשניידמיהלה, Schniedmül, שבאותו האזור. מתרס"ב,1902 שימש כעוזר לרב במגדבורג שבגרמניה. מתרע"א,1911, עד אוקטובר 1940, תש"א, היה רב אזורי בברושל, Bruschal, שבגרמניה. היה יושב ראש האיגוד למדעי היהדות באותו האזור, וחבר ההנהלה של איגוד בתי היתומים היהודיים במדינת באדן. באוקטובר 1940 גורש למחנה גורס, שבצרפת. במרס 1944 גורש ממחנה המעבר דרנסי לאושוויץ.
מקורות: לוונטאל, עמ 63-64; ולק, עמ 130; קיש, עמ 417;

גיברלטר,Gibraltar,אלתר.
היה בגטו קובנה, בקלויז "הלווית המת", שם למד תורה ונתן שיחות בענייני מוסר. נספה בשואה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, 9, עמ 40;

גיטלוביץ, ,Gitlowitz שמחה.
היה רב בפרוור ההר הירוק ("גרינעם בארג") בקובנה. נספה בפורט התשיעי עוד לפני שהיהודים נכנסו לגטו.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 50;

גיטעלעס, משה - גירשוביץ, חיים

2007-10-16T06:23:00.000-07:00

גיטעלעס, Giteles ,משה.
היה רב בשטויבץ, ,Stowbtsy, Stolpce שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: ספר סטויבץ-סוורזנא, עמ 497, ברשימת הנספים;

גינגולד,Gingold, י.
היה רבה האחרון של אינוולודז', Inowłodz, שבאזור לודז'. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 54;

גינדין, ,Gindin יעקב יצחק.
נולד בתרנ"ו,1875. למד בישיבות בליטא ובלטביה. כחמישים שנה כיהן כרב ומו"ץ בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). רצה לעלות לארץ, ושמח שילדיו עלו אליה. נפטר בגטו פינסק.
מקורות: פינסק, ב, עמ 503, 504;

גינזבורג (גינסבורג,גינצבורג), ,Ginsburg, Ginzburg אהרן
בן זאב וולף מדויד-הורודוק,Dawidgrodek,שבווהלין. היה רב ואדמו"ר בלוניניץ, Luniniec, שבאותו האזור. הגויים היו קוראים לו "הרב היפה". נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 96; החסידות מדור לדור, א, עמ 201; ספר זכרון דויד-הורודוק, עמ 99;

גינזבורג, זאב וולף, בן לוי יצחק מדויד הורודוק, Dawidgródek, שבווהלין.
זמן מה ישב בארצות הברית, ואחר כך חזר לעירו. נספה בשואה.
מקורות: החסידות מדור לדור, א, עמ 201;

גינזבורג, יהודה לייב שאול, בן רפאל יוסף.
נולד בתרל"ד, 1874. בנעוריו למד אצל אביו, שהיה ראש ישיבה בקובנה. בתרנ"ח,1898, התקבל כרב ביעקבשטאט, Jakobstadt, Jekabplis שבלטביה, ושם שימש ברבנות ארבעים ושתים שנים. מספרים שבכל השנים שבהן כיהן כרב לא אכל בשר. כשנכבשה העיר בידי הרוסים, בתחילת מלחמת העולם השניה, לא נפגע מעמדו, כי הקומוניסטים היהודים שנעשו לראשי הציבור היהודי המשיכו לכבד אותו. נספה בתמוז תש"א, יולי 1941.
מקורות: יהדות לטביה,עמ 379-378; יהדות ליטא, עמ 38; אלה אזכרה, ז, עמ 248-246; רבני ברית המועצות, 1939-1991;

גינזבורג, יואל.
בצעירותו שימש כראש ישיבה בברזנה, Bereżna, שבווהלין, אצל הגאון שלום מרדכי שבדרון. בתרס"ח,1908, או בתר"ע, 1910, נתקבל כמו"ץ ואב"ד בבורשטין, Burshtyn, שבגליציה המזרחית. בתפקידים אלה שימש עד השואה. לא היה מקובל על החסידים, כי כמה מילדיו נתפסו להשכלה. אחד מהם היה ראש הקן של בית"ר בעיר, והאחר –אף הוא ציוני– למד באוניברסיטה של קרקוב ביום הכיפורים תש"ב,1942, ערב החיסול של הגטו והשילוח לבלז'ץ, היה בין אלה שהתפללו אצל הדיין שמואל מאסטל (ע"ע), ואמר ליהודים דברי ניחומים. אז ירה בו חיל גרמני. הובא לקבר ישראל.
מקורות: ספר בורשטין, עמ 32, 55, 88, 101-100, 126, 214-211, 307, 356-351;

גינזבורג, לוי יצחק, בן אלתר בן-ציון.
משושלת דויד-הורודוק, Dawidgródek, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 97; החסידות מדור לדור, א, עמ 201;

גינזבורג, מרדכי.
בתרצ"ב,1932, נתמנה לרבה של אוסטרוג-אוסטרהא, Ostrog, Ostraha, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 38;

גינזבורג משה יהושע, בן האדמו"ר זאב וולף (ועלוועלע).
למד בישיבת וולוז'ין. היה האדמו"ר האחרון בשושלת דויד הורודוק, Dawidgródek, שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: אלפסי, עמ 97-96; החסידות מדור לדור, א, עמ 201; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 238; ספר זכרון דויד-הורודוק, עמ 58-57, 97, 99;

גינזבורג, נחום ברוך, בן צמח דוד.
נולד בתרמ"ב,1882. בתרס"ג,1903, נתמנה לרב באופינה, ,Upina שבליטא ובתר"ף,1920, עבר לקיבורט,Kibart, שבאותו האזור. בתר"ץ,1930, עבר ליאנובה Jonava, Janova. היה הנשיא האחרון של אגודת הרבנים בליטא, וחבר מרכז "יבנה". כשפרצה מלחמת העולם השניה עזר הרבה לפליטים שבאו לליטא מן האזורים שנכבשו בידי הגרמנים. בשבוע השלישי לכיבוש העיר בידי הגרמנים הם עינו אותו וציוו עליו הליטאים לאסוף מן היהודים סכום כסף גדול. אך הוא הסביר להם שאחרי השנתיים של הכיבוש הרוסי לא נותר בידיהם כסף. הם אסרו אותו כבן ערובה, ואחרי השתדלויות מרובות שיחררו אותו, והובילו אותו לקובנה כבן ערובה שניתן לפדותו תמורת ממון רב. אחר כך הוחזר ליאנובה ושם נספה.
מקורות: פון לעצטן חורבן, מס' 10, עמ 66,67; אלה אזכרה, ב, עמ 149-152; יהדות ליטא, עמ 38; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 127, 336, 337 , 464 ,578; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 205; אשרי, חורבן ליטע, עמ 255-256;

גינסברג, Ginsberg, דויד.
נולד בתרס"ד,1904, בטרנופול, Tarnopol, שבגליציה המזרחית. למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בתר"ץ,1930, נתמנה לרב בביאלובר,Bjelovar, שבקרואטיה. ב-1941 שולח למחנה הריכוז Yasenovac, ושם נספה.
מקורות: קיש, עמ 416;

גירשוביץ, (גירשאוויץ), Girshowitz חיים שלמה.
נולד בתרס"ט,1909. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א, 1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפו;

גלאדשטיין, חיים - גלדצלר, יעקב

2007-10-16T06:15:00.000-07:00

גלאדשטיין-רומרובסקי, ,Gladstein-Romrowski חיים.
למד בישיבת נובהורדוק בוורשה, ובגיל צעיר נתמנה לראש ישיבה באוסטרולנקה, Ostrołęka, שבאזור ורשה. אחר כך היה אחד מראשי ישיבת נובהורדוק בוורשה. בתרצ"ח,1938, נתמנה כרב בסוכוצ'ין, Sochocin, שבאותו האזור. בימי מלחמת העולם השניה עברו רבים מבני העיר לפלונסק, Płońsk, וועד הקהילה מינה אותו לרב העיר. נספה בטרבלינקה
ב-1942.
מקורות: אלה אזכרה, ד, עמ 302;

גלאזמן,Glazman, חיים דוד.
למד בישיבת "תומכי תמימים" של חב"ד בוורשה, והיה ר"ם בישיבה הזאת בלודז'. נספה בשואה.
מקורות: ש"ז ברגר, בית משיח, גל' 498;

גלאזר (גלעזער),Glazer, Gleizer ,בערל.
נולד בתרס"ג,1903. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפד;

גלאזר, זיינוול, בן יעקב, שהיה דיין בפיוטרקוב.
למד אצל אביו, ואחר כך היה דיין ומו"ץ בז'ליכוב, Żelechów, שבגליציה המזרחית. נספה בשואה.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242;

גלאזר, חיים צבי הירש.
נולד בתר"ל,1870. היה מתלמידיו של ר' חיים אליעזר ואקס, בעל "נפש חיה". בין שתי מלחמות העולם היה אב"ד בפשמישל,Premisle, Przemyśl, שבגליציה. ייצג את הקהילה כלפי השלטונות, והשתתף בכל הטקסים הרשמיים. נספה בשואה.
מקורות: ספר פשמישל, עמ 205;

גלאזר, יעקב.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א.
מקורות: אשרי,ממעמקים א, עמ רפח;

גלאזר, יעקב אריה.
ביוזמתו של ראש העיר התמנה בתרס"ב,1902, כדיין ראשי בפיוטרקוב, Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז'. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט עם משפחתו לעיירה סמוכה ושם נספה. היה חותנו של הרב שמעון הוברבנד (ע"ע), והוא הביא אותו לקבר ישראל.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242, 778, 920;

גלאזר, ישעיה יחיאל, בן יעקב אריה (ע"ע).
ישב בבית דינו של הרב משה חיים לאו (ע"ע) בפיוטרקוב,Piotrków Trybunalski, שבאזור לודז', ועד תש"ג עסק בדיינות. נספה בטרבלינקה.
מקורות: פיוטרקוב-טריבונלסקי והסביבה, עמ 242;

גלבארד, ,Gelbard מ.
היה רב בזדונסקה-וולה, Zduńska Wola, שבאזור לודז'. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט אל השטחים שנכבשו בידי ברית המועצות. נספה באוקראינה.
מקורות: פנקס הקהילות, לודז' והגליל, עמ 115;

גלבוואקס, ,Gelbwaks שמעון.
היה דיין בוואדוביצה, Wadowice, שבגליציה המערבית.
ב-3 בספטמבר 1939, בהיותו כבן תשעים, נמלט לקרקוב. נספה במחנה פלאשוב, Płaszów, שעל יד קרקוב.
מקורות: ספר זכרון לקהילות ודוביצה, אנדריכוב, קלווריה, מישלניץ, סוכא, עמ 37;

גלבלום, ,Gelblum אביגדור יהודה.
בין שתי מלחמות העולם היה רבה של לוברטוב, Lubartów, שבאזור לובלין. כשכבשו הגרמנים את העיר הם התעללו בו. גורש לבלז'ץ בתשרי תש"ג, אוקטובר 1942.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 270-272;

גלדצלר,,Geldzahler יעקב.
נולד בסאנוק, Sanok, שבגליציה המערבית. בתרס"ה,1905. עד פרוץ מלחמת העולם השניה כיהן כרב באלכסנדר-קוּיֶבסקי, Aleksandrów-Kujawski, שבאזור פוזנן. בזמן הכיבוש הנאצי חזר לסאנוק ושם נספה.
מקורות: סאנוק, ספר זכרון לקהילת סאנוק והסביבה, עמ 111-110;

גליצנשטיין, אריה - גמזו, יצחק

2007-10-16T06:06:00.000-07:00

גליצנשטיין, Glitzenstein ,הרב ד"ר אריה יצחק.
למד בבית המדרש לרבנים בווינה. מתרפ"ה,1925, היה רב בלודז'. מתרצ"ג, 1933, עד פרוץ מלחמת העולם השניה היה רב בטורון, Toruń, שבאזור פוזנן. בזמן המלחמה היה בגטו ורשה ושם עבד ב"שופ" לנעליים. נמנה עם הרבנים שקראו ליהודים שלא לנסוע לפוניאטובה ולטראווניקי. בסוף החורף של ת"ש,1940, השתתף שם בישיבה שאורגנה בהסכמת הג'וינט, ושבגלל הפיקוח של הגרמנים דנו בה בבעיות של מעונות הילדים ובשאלות דומות שהיו בעלות אופי סוציאלי. נספה בטרבלינקה.
מקורות: זיידמן, יומן, עמ 130, 241; פנקס הקהילות, פולין, מחוזות פוזנן ופומרניה, גדנסק, עמ 75; אהרונסון, עלי מרורות, עמ 59; ספר הזכרון לתלמידי בית המדרש לרבנים בווינה, עמ 74;

גליצקי, ,Galicki משה.
היה בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). הגרמנים התעללו בו, והוא נספה באוגוסט 1941.
מקורות: ספר עדות וזכרון לקהילת פינסק-קארלין, ב, עמ 329;

גליק, Glik, Glück יוסף.
התחנך בישיבת ויטנברג בדווינסק Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg, שבלטביה, ולמד בישיבת "בית יוסף" בנובהורדוק. היה עוזרו של ר' יוסף יוזל הורוביץ, ראש ישיבת "בית יוסף" בפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין). בתרפ"ח,1928, התקבל כרב בטלחן, Telekhany, שבפלך מינסק, Minsk, רוסיה הלבנה, והיה ידוע בשם "דער טעלעחאנער רב". פעל הרבה למען החינוך התורני, ובייחוד לטובת ישיבות "בית יוסף". השתתף בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל שהתקיימה בתרצ"ז,1937, במריינבאד, Lázné Marienbad,Mariánské, שבצ'כוסלובקיה. בספטמבר 1939 ברח מעירו. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 379; פנקס הקהילות, ווהלין ופולסיה, עמ 253;

גליקמן (רובין) ,Rubin ,Glikman,Glückman יהושע, בן יצחק.
נולד בתרנ"ד,1894. בתר"ץ,1930, נתמנה לרב בסוסנוביץ, Sosnowiec. נספה באלול תש"ג,1943.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 233; פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 331; וונדר, ד, עמ 694;

גליקסון (גליקסזון) ,Glikson ,Glückson הירש.
עמד בראש ישיבת "תורת חיים" בוורשה. נספה בשואה.
מקורות: הוברבנד, עמ 77;

גליקסון, ישעיה.
היה הרב של קרסנושלץ Krasnosielc, שבאזור ורשה. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט לוורשה. אחרי זמן מה ניסה לחזור לעירו ונספה בדרך.
מקורות: הוברבנד, עמ 37-38;

גלמן (גילמן), Gehlman ,Gelman, Gilman ,חיים.
נספה בפורט התשיעי בקובנה.
מקורות: אשרי, חורבן ליטע, עמ 42;

גלפרין (הלפרין), ,Galperin-Halperin אלתר.
היה רב בסלוניםSlonim ,,שבווהלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס סלונים, כרך ב, דפי ההנצחה בסוף הספר;

גלנץ, Glanz אריה.
היה רבה האחרון של טישיבצה-טישוויץ, Tyszowce, שבאזור לובלין. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 245;

גלרנטר, ,Gelernter
בין שתי מלחמות העולם כיהן כרבה של יאשייניצה-רושיילנה, Jasienica Rosielna, שבגליציה המערבית. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, גליציה המערבית, עמ 221;

גלרנטר, יצחק.
נולד בתר"מ,1880. זמן מה היה אב"ד בנוביטַניץ', Novitanitz,Nowotaiec, שבגליציה. אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר לקרקוב. נספה בשואה.
מקורות: וונדר, א, עמ 719;

גמזו, ,Gamzu יצחק.
נולד בתר"ע,1910. למד בישיבת טלז. נספה בתמוז תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רסב;

גסנבויאר, יצחק - גרודז'נסקי, שלמה

2007-10-16T00:22:00.000-07:00

גסנבויאר, ,Gassenbauer Gassenboier,יצחק צבי, בן מנחם ישראל.
נולד בתרכ"ז,1867. מתרנ"ד,1904, עד השואה היה אב"ד והגבאי של קופת ארץ ישראל בוונהילוב, Wojniłów, שבגליציה המזרחית. נספה בת"ש.כך לפי וונדר. לפי פנקס הקהילות נפטר בת"ש.
מקורות: וונדר, א, עמ 726; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 185;

געל, Gehl ,Gel,זאב וולף.
נולד בתרנ"ג,1893. למד בישיבת פוניבז'. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפה;

געלגאר, ,Geleger Gelgar,יהושע.
ראדזיווילוב,Radziwilów,Chervonoarmyesk,גליציה המזרחית.במלחמת העולם השניה בא לאולשאני-הרוביישוב, Holshany, שבאותו האזור. ערב החיסול של יהודי העיר ציוו עליו הגרמנים לחפור לעצמו בור ואז ירו בו.
מקורות: לעבן און אומקום פון אלשאן, עמ 172;

גפן, , Gefen הרשל.
כיהן כרב בטומאשובקה, Tomashovka, שברוסיה הלבנה. נספה עם כל בני העיירה ביום הכיפורים תש"ב,1941.
מקורות: וולודאבה והסביבה, סוביבור, עמ 127-125;

גפונוביץ (גאפאנאוויץ), ,Gafonowitz יצחק.
נולד בתרע"ב,1912. היה מראשי התלמוד תורה בקלם, Kelmė Kelm, שבליטא. נספה באב תש"א.
מקורות: אשרי, ממעמקים, א, עמ רצח;

גראז, ,Graz ניסן.
נולד בתרע"ב,1912. למד בישיבת טלז. נספה באב תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רע;

גראז, נתנאל יוסף.
מתרפ"ב,1922, כיהן כרבה של ורז'ן, Verizhani, שבליטא. ב-27 ביוני 1941 הרסו הגרמנים את בית הכנסת שהיה בעיר והתעללו ביהודים ובייחוד ברב גראז. נספה בשואה .
מקורות: פנקס הקהילות, ליטא, עמ 118, 275;

גרבלובסקי, Garblowski, Gerblowski ,ברוך.
למד בישיבות אנטופול וקוברין, Kobrin, שבווהלין. אחר כך עסק במסחר. נספה בשואה.
מקורות: אנטופול, עמ 124;

גרדנויץ, ,Gradenwitz הירש, הרב ד"ר.
נולד בתרל"ו,1876, בראוויץRawicz ,, שבאזור פוזנן. כיהן כרב בטרנוביץ, Tarnowiec, Tarnowskie Góry. מתר"פ,1920, עד תרצ"ח,1938, כיהן כרב בהנאו-הסן שבגרמניה. בתרצ"ט,1939, היגר להולנד. שולח למחנה וסטרבורק, ומשם לאושוויץ.
מקורות: ולק, עמ 124;

גרודז'נסקי, ,Grodzenski אברהם, בן יצחק.
נולד בוורשה בתרמ"ד,1884. הושפע מרוחם של ה"ליטוואקים", המהגרים היהודים שבאו לוורשה מרוסיה, מרוסיה הלבנה ומליטא והפיחו רוח חיים ביהדות ורשה,[1] ולכן עבר לליטא, בערך בתרס"א,1901, והמשיך את לימודיו בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה. זמן מה למד בישיבת טלז, ושם השתלם בתורת המוסר. בתרע"ט,1919, הצטרף להנהלת ישיבת סלובודקה, ובתרפ"ז,1927, נתמנה למשגיח הרוחני של הישיבה. בתרפ"ד,1924, או בתרפ"ה,1925, עלה ארצה כדי לסייע בהקמת ישיבת חברון, ואחר כך חזר לסלובודקה. כשפרצה מלחמת העולם השניה עזר לרבנים ולתלמידי הישיבות שנמלטו מפולין לליטא. כשהוקם הגטו בווילנה, בדצמבר 1942, הוקמה שם ישיבה על שמו, ותכנית הלימודים בה אורגנה באופן כזה שהתלמידים יכלו לבקר גם בבית ספר כללי. נספה ביולי 1944, עם אחרוני היהודים שנותרו בקובנה.
מקורות: זיידמן, אישים, עמ 10-1; זיידמן, יומן, עמ 197-196; אלה אזכרה, א, עמ 25-17; יהדות ליטא, עמ 39; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 104, 205; אשרי, חורבן ליטע, עמ 34, 37, 44, 158, 161; טרונק, יודנראט עמ 199;
בצילום: הרב גרודז'ינסקי לאחר שאולץ לגזוז את זקנו

גרודז'נסקי, חיים עוזר, בן דוד שלמה.
נולד בתרכ"ג,1863. תחילה למד אצל אביו, שהיה רבה של איביה, Ivye, שבווהלין. אחר כך למד באישישוקEišišuk, , שבליטא. משם עבר לישיבת וולוז'ין, ולמד אצל ר' חיים סולובייצ'יק. היה דיין בווילנה ולמעשה רבה של העיר. בתרפ"ד, 1924, היה בין אלה שהניחו את היסוד ל"וועד הישיבות" בווילנה, ובראשו עמד עד יומו האחרון. נחשב ל"ראש כל בני הגולה", המנהיג הציבורי של היהדות החרדית, ביחוד בפולין ובליטא, והיה מקובל ביותר בעולם הרבני ובעולם הישיבות. בראשית ימי מלחמת העולם השניה עזר מאד לבני הישיבות שהגיעו לווילנה, אך דחה את פניותיו של ד"ר זרח ורהפטיג למלט מליטא, כל עוד הדבר אפשרי, את בני הישיבות, ואף את האפשרות שהוצעה לו להגיע לארץ ישראל. נפטר באב ת"ש, 1940.
מקורות: פנינה מיזליש, פדות, עמ 19, הע' 1; יהדות ליטא, עמ 39; ספר זכרון לקהילת איביה, עמ 213-210; קרמרמן, עמ 52;

גרודז'נסקי, שלמה.
נולד בתרל"ו,1876. למד בישיבות ליטא ובעיקר בישיבת סלובודקה. בתרס"ט, 1909, נתמנה כראש הישיבה הליטאית "תורת חסד" בלודז'. בתרע"ט, 1919, נתמנה כרבה של ראדזייב, Radziejów, שבאזור לובלין, ואחר כך בזאגורוב, Zagórów, שבאזור פוזנן,ושם הקים ישיבה קטנה. בתרצ"ח,1938, נתמנה כרב באיזביצה קויאווסקה, Izbica Kujawski, שבאזור לודז'. בימי מלחמת העולם השניה שהה בגטו צ'נסטוחוב,Częstochowa , ומשם שולח לטרבלינקה.
מקורות: אלה אזכרה, ה, עמ 199-196;

[1] על כך ראה פנינה מיזליש, הרב יצחק ניסנבוים ויצחק לייב פרץ, שני מאפיינים מרכזיים בפובליציסטיקה הספרותית במזרח אירופה בראשית המאה העשרים, עמ 9-6 ועוד.

גרודניק, יוסף - גרין, יצחק

2007-10-16T00:10:00.000-07:00

גרודניק, Gronik יוסף לייב.
נולד בתרע"ד,1914. היה ב"כולל הרבנים" שעל יד ישיבת טלז. שם נספה בתמוז תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רפ;

גרודסקי, ,Grodski אליעזר יעקב.
כיהן כרב בוורקליאן, ,Varaklăni שבלטביה. נספה בשואה.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 380;

גרויסמן, ,Groisman יצחק אייזיק.
בנדין, Będżin. נספה בשואה.
מקורות: פנקס בנדין, עמ 189-188;

גרוניצקי, ,Gronicki מיכאל.
איבֶניץ, Iwieniece, ווהלין.
מקורות: ספר איבניץ, קמין והסביבה, עמ 244-243, 254, 257-256;

גרוסבארד (גרוסברד), ,Grossbard ,Grosbard אברהם אריה לייב, בן ברוך.
נולד בתרל"א,1871, או תרכ"ז,1867. כיהן כרב בפיליפובה, Filipova, שבווהלין, ובתרע"ג,1913, נתמנה לרב ואב"ד בשירווינט, Shirvintos, שבליטא. היה ציוני, ובתרע"א,1911, ביקר בארץ. בתרע"ט,1919, היה ממניחי היסוד לתנועת המזרחי המחודשת בווילנה ובליטא הפולנית, והיה פעיל בקרן הגאולה. היה חבר בנשיאות אגודת הרבנים בליטא. בגטו ניסה עם חתנו, זונדל קרוק (ע"ע), ניסה לארגן את החיים היהודיים, אך מפאת תנאי החיים הקשים – ללא הצלחה. נספה עם בני קהילתו בבית הכנסת הגדול בעירו שהגרמנים הציתו אותו.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 572-571; יהדות ליטא, עמ 40; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 688, 689; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ 29, 205; יזכור בוך סאוואלק, עמ 186; אשרי, חורבן ליטע, עמ 341, 342;

גרוסוואקס, ,Grosswaks ,Groswaks צבי יהושע (הרש), בן אלתר.
נולד בתר"ס,1900, בבז'ז'אני, Brżeżany, שבגליציה המזרחית. הוסמך לרבנות בידי מאיר שפירא שלאחר מכן היה ראש ישיבת חכמי לובלין. ידע היטב פולנית וגרמנית. בימי מלחמת העולם הראשונה שהה בווינה, ושם התקרב לאדמו"רים לבית רוז'ין ולתנועה הציונית. כשחזר לעירו בתרע"ז,1917, הקים בה סניף של המזרחי והחלוץ המזרחי ונקודת הכשרה חקלאית. השתתף כמה קונגרסים ציוניים. כיהן כאב"ד בנאראיוב, Narajow, שבגליציה המזרחית, על אף התנגדותם של רוב אנשי הקהילה למינויו של רב ציוני. בימי הכיבוש הנאצי היה חבר ביודנראט בעירו. נספה בשואה.
מקורות: אנציקלופדיה של הציונות הדתית, א, עמ 574-572; פנקס הקהילות, גליציה המזרחית, עמ 232, 233;

גרוסמן, Grossman, ,Grosman יצחק אייזיק הלוי.
למד בישיבה בביאליסטוק, ואחר כך היה מראשי הוועד של התלמידים ב"קיבוץ הגבוה" שנוסד בעיר בשלהי מלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה נתמנה לרב בלודמיר,Wlodimierz Wolyński, שבווהלין, ואחר כך לאב"ד בגראיובה,Grajewo, שבאותו האזור. בתרפ"א,1921, היה בין רבני פולין וליטא שחתמו על הכרוז למען קרן החלוץ המזרחי. בתרפ"ה,1925, חתם על כרוז של רבני פולין וליטא למען קרן היסוד, ובתרפ"ו,1926, חתם על כרוז תמיכה בקרן החלוץ המזרחי. בתרצ"ה,1935, קרא לתמוך במגבית של הקרן הקיימת (באותה השנה נוסדה שם מחלקת החרדים). בתרצ"ז,1937, הביאו הציונים אותו ואת הרב מנחם מנדל הכהן לוין אותו לאב"ד. שניהם לא נבחרו רשמית על ידי הקהילה, אך שימשו בה כרבנים עד השואה. הוא לא נבחר באופן רשמי על ידי הקהילה, אך שימש בה כרב עד השואה. נספה באושוויץ ב-15 בינואר 1944, עם הקבוצה האחרונה של יהודי בנדין וסוסנוביץ.
מקורות: פנקס לודמיר, עמ 294-293; ספר הציונות הדתית, ב (אין מיספור של העמוד); פנקס הקהילות. לובלין. קיילצה, עמ 108;

גרוסמן.
היה רבה של אילזה, Iłża, שבאזור לובלין. נולד בתרל"ו, 1876. נפטר באדר תש"א, מרס 1941.
מקורות: פנקס הקהילות, לובלין. קיילצה, עמ 76;

גריז, ,Griz משה.
נולד בתרע"ז, 1917. למד בישיבת טלז. נספה באלול תש"א,1941.
מקורות: אשרי, ממעמקים א, עמ רס"ח;

גרין, ,Green, Grin איוון (כך).
בתרפ"ז,1927, נתמנה לרב הליברלי של גדאנסק-דנציג. לשם בא מפרנקפורט ע"נ אודר. נספה בשואה.
מקורות: פנקס הקהילות, פולין, מחוזות פוזנן ופומרניה, גדנסק (דנציג), עמ 39;

גרין, אליהו אהרן, בן חיים מאיר.
נולד בתרל"ה,1875. למד בישיבת טלז. כיהן כרב בוולקוביסק, Volkovysk, שברוסיה הלבנה (בין שתי מלחמות העולם השתייך האזור הזה לפולין), ונודע כפוסק. היה מראשי אגודת הרבנים בליטא. בזמן המלחמה נמלט לפילווישוק,Pilvišok , שבליטא, ושם נספה עם הרב אברהם אבא רזניק (ע"ע) באלול תש"א, ספטמבר 1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 380; יהדות ליטא, עמ 40; פנקס הקהילות, ליטא, עמ 481; דוד רזניק, כלי שרת, עמ ט"ו;

גרין, יצחק. בן חיים מאיר.
נולד בתר"מ,1880. היה רבה האחרון של סאפיזשוק,Zapyškis שבליטא. נספה בתש"א,1941.
מקורות: יהדות לטביה, עמ 380; יהדות ליטא, עמ 439;